ישועת ה' כהרף עין: דבר תורה קצר לשולחן השבת – פרשת מקץ

"וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה"

(בראשית מ"א, י"ד)

מדוע הכתוב מדגיש שהריצו את יוסף מהבור, ולא רק שהוציאו אותו משם?

הספורנו מסביר את העניין כך:

הריצה באה להדגיש כי ישועת ה' כהרף עין. כאשר נקבע הרגע שבו האדם יוושע ממצוקתו - הישועה תגיע בפתאומיות, ולא בהדרגה.

הספורנו מביא שלוש דוגמאות לעיקרון הזה:

יוסף - "ויריצוהו מן הבור" - בשנייה אחת הוא עובר ממצב של אסיר נשכח בבור למצב שבו הוא עומד לפני פרעה.

יציאת מצרים - "כי גורשו ממצרים" - הגאולה באה בחיפזון באופן שהבצק לא הספיק להחמיץ. מעבדות לחירות - ברגע אחד.

הגאולה העתידה - "ופתאום יבא אל היכלו" - גם הגאולה האחרונה, ביאת המשיח, תבוא בפתאומיות.

"ויריצוהו מן הבור" כדרך כל תשועת ה' שנעשית כמו רגע כאמרו כי קרובה ישועתי לבא וכאמרו לו עמי שומע לי וכך היה ענין מצרים כאמרו כי גורשו ממצרים כאמרם ז"ל שלא הספיק בצקן של אבותינו להחמיץ וכו'. וכן אמר לעשות לעתיד כאמרו ופתאום יבא אל היכלו האדון וכו': " ויחלף שמלותיו" כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק:

כשזמן הישועה מגיע - הכל קורה במהירות, ממש ברגע אחד.

רעיון נפלא זה מחזק את האמונה. גם כשלכאורה נראה שאין הצלה באופק, והכל מרגיש תקוע - דעו כי הישועה יכולה לבוא פתאום, כהרף עין.