פרפקציוניזם: זה המחיר השקט של הרצון להיות "מושלמת"

כמה פעמים אמרת בחיוך: “אני פשוט פרפקציוניסטית”, עם הרגשת גאווה שיש לך סטנדרטים גבוהים במיוחד? אולי בימינו פרפקציוניזם נתפס כמעלה, אבל עבור נשים רבות, הרצון הבלתי פוסק להיות "מושלמת" בכל חזית - בין אם זה באימהות, בקריירה, בזוגיות, בבית או במראה החיצוני - הוא ממש לא מעלה. ויש לו מחיר, כבד.

כש"מושלם" הוא האויב של ה"טוב מספיק"

עצמי לרגע את העיניים ונסי לזכור מתי בפעם האחרונה אמרת לעצמך שהמכתב חייב להיות מנוסח באופן מושלם, שהפרויקט בעבודה זקוק לעוד תיקון קטן, ושעוגת יום ההולדת שאפית לבן שלך לא באמת נראית כמו העוגה באינסטגרם.

אל תטעי, הפרפקציוניזם אינו קשור לשאיפה למצוינות. הוא קשור לאמונה שאם תעשי טעות, את כשלון. זו תפיסה שמערערת את הערך העצמי שלך ומקשרת אותו לתוצאה חיצונית.

עבור נשים, המנגנון הזה הופך למורכב יותר בגלל הלחץ החברתי המשולש:

1. האם: הדרישה להיות אמא קשובה, מעורבת, מזינה ומחנכת, תוך שמירה על בית מטופח ומסודר.

2. הקרייריסטית: הדחף לשבור תקרות זכוכית, להוכיח יכולות יוצאות דופן, ולעולם לא להיראות "חלשה".

3. האישה: הציפייה החברתית (והפנימית) למראה חיצוני מושלם ותזונה מוקפדת.

כל אלה יוצרים משולש הרסני של ציפיות, שבו כל טעות קטנה נתפסת כהתרסקות מוחלטת.

המחיר השקט: מה אנחנו באמת משלמות?

הפרפקציוניזם הוא לא רק עניין של סטנדרטים גבוהים. הוא שוחק אותנו מבפנים, מכלה את האנרגיה שלנו ומחליף את הסיפוק בחרדה.

1. דחיינות משתקת 

פרדוקס הפרפקציוניזם גורם לדחיינות. כשאנחנו מאמינות שמשהו חייב להיות מושלם, החשש מכישלון או מביצוע פחות ממושלם הופך להיות כה גדול, עד שאנחנו מעדיפות לא להתחיל בכלל. "אם אני לא יכולה לעשות את זה מושלם, למה לטרוח?" זו המחשבה שמשתקת ומבזבזת זמן יקר.

2. שחיקה וחרדה כרונית

החיים במתח מתמיד מתישים. הגוף והמוח נמצאים כל הזמן בסטרס לא לטעות. פרפקציוניזם הוא גורם סיכון מוכח לדיכאון, חרדה ותסמונת שחיקה. כאשר העיסוק בשלמות מונע מאיתנו לישון טוב או ליהנות מהרגעים הקטנים בחיים, הוא הופך להיות מחלה.

3. אובדן פרודוקטיביות (בניגוד למה שחושבים)

פרפקציוניסטים לא מסיימים משימות מהר יותר, הם מסיימים אותן מאוחר יותר. הם נתקעים בלופ אינסופי של בדיקות, עריכות חוזרות ונשנות, ומחשבות על כל התרחישים האפשריים. במקום להתקדם לשלב הבא, הם מבזבזים זמן על הפרטים המיותרים של השלב הנוכחי.

4. פגיעה במערכות יחסים

הדרישה לשלמות יכולה לגלוש ולהפוך לביקורת מתמדת כלפי בני זוג, ילדים או קולגות. מסרים כמו "בוא, אני אעשה את זה במקומך" הורסים את הביטחון העצמי של הסובבים אותנו ומרחיקים אותנו מאנשים.

למה זה כל כך שוחק?

כאשר אנחנו חיות תחת משטר של שלמות, אנחנו למעשה מפוצלות. יש את האני המושלם שאנחנו מנסות להציג לעולם (האם שלא מאבדת סבלנות, העובדת שלא טועה), ואת האני האמיתי שנושאת בעומס ומרגישה פחד מתמיד מחשיפה. הפיצול הזה דורש אנרגיה קוגניטיבית אדירה. אנחנו משקיעות זמן בשמירה על הפאסון של "הכול בשליטה" במקום להתמקד במשימה.

לנשים בפרט, יש נטייה חזקה יותר לפרפקציוניזם מכוון-חברתי: הלחץ שנובע מהאמונה שהסביבה מצפה מאיתנו להיות מושלמות. זה הופך כל טעות אישית לאישור לכך ש"לא עמדנו בציפיות", מה שמעמיק את תחושת הבושה והבידוד. השחרור מתחיל בהכרה שרוב הציפיות האלה הן לגמרי שלנו, ולא מציאות חיצונית.

תרגיל כתיבה לשחרור השלמות: "מכתב לטועה שבתוכי"

הגיע הזמן להתחיל לשנות את השיח הפנימי שלנו. פרפקציוניזם הוא בסופו של דבר קול פנימי ביקורתי ששואף להגן עלינו מפני כאב, אך עושה זאת על ידי שיפוט. אנו רוצות להחליף את הדיבור הזה בנדיבות ובחמלה.

קחו דף ועט והשלימו את התרגיל הבא:

שלב 1: זיהוי ומתן שם

חשבו על סיטואציה שבה הפרפקציוניזם מנע מכן לפעול, גרם לכן להתעכב או הותיר אתכן מותשות.

1. זהו את הדמות: תנו שם לקול הפנימי המבקר/הפרפקציוניסטי שלכן (לדוגמה: המפקחת, המבקרת, הגנרלית).

2. תארו את האירוע: תארו בקצרה את האירוע האחרון שבו הקול הזה שלט.

שלב 2: כתיבת מכתב

כתבו מכתב קצר אל ה"אני" שנכשלה/טעתה/לא הייתה מושלמת בסיטואציה שתיארתן. כתבו אותו כאילו אתן כותבות לחברה טובה או לילדה שלכן.

• התחילו במילות חמלה וקבלה.

• ציינו את המאמץ שהושקע, במקום את התוצאה.

• הזכירו שטעויות הן חלק מהחיים.

דוגמה להתחלה: "היי יקרה, אני רואה כמה השקעת בפרויקט הזה ואת הכאב שאת מרגישה כי זה לא יצא בדיוק כמו שקיווית. חשוב לי שתדעי שזה בסדר גמור..."

שלב 3: חוק ה-80%

סיימו את המכתב בהכרזה: מהי הפעולה הבאה שאתן יכולות לעשות כרגע (במקום לתקן עד שזה יהיה מושלם) כדי להשתחרר? התחייבו לגרסה ה"טובה מספיק" של המשימה:

• "אני שולחת את המייל הזה עכשיו, למרות שחסר בו פסיק אחד”.

• "אני משאירה את הכביסה מקופלת באופן חלקי, ומפנה את הזמן הנותר לקרוא ספר”.

• "אני מכריזה על המשימה כ'גמורה', ואני עוברת הלאה”.

הרצון להיות טובה הוא נפלא. הדרישה להיות מושלמת היא מלכודת. הגיע הזמן לשחרר את המחיר הכבד הזה, ולבחור בחיים שהם פחות "מושלמים" ויותר אמיתיים. בהצלחה.