"אבל אני לא עייף": מה עושים כשהילד לא רוצה ללכת לישון?

יש רגע אחד בערב שבו הבית כאילו נרגע, אבל בעצם: לא באמת. האחים הגדולים עדיין עסוקים בעניינים שלהם: לבנות את הפאזל שנשאר פתוח ואמורים לאסוף, לסיים שיעורי בית, “רק עוד דקה” בטלפון, ולפעמים מתווכחים על מי ייכנס ראשון להתקלח. הבית חי, זז, רועש. זה מציאות עמוסה מפני עצמה. מה קורה כשבתוך כל המציאות הזו יש פעוט או  תינוק קטן שאמור להיכנס לחדר לשנת לילה?

בית של גדולים

עוד לפני שאומרים “בוא לישון”, הפעוט כבר מרגיש שהוא הולך לאיבוד בתוך כל התנועה הזו, "אין סיכוי שאני הולך לישון כשכולם פה חוגגים", הוא חושב. ואז, מגיע שלב העייפות, ודווקא אז הוא נדלק מחדש: רץ, צוחק, בורח, מוציא משחקים, מחבק את הדובי, נכנס לחדר ואז יוצא מהר החוצה. הוא לא מצליח לשחרר את היום, במיוחד כשהיום עדיין מסתובב סביבו.

הפער: "הוא פשוט לא רוצה לישון" או שמשהו אחר קורה פה?

כשאמא אומרת לי: "הילד שלי אנטי־שינה", אני יודעת שיש כאן סיפור עמוק יותר. במיוחד בבתים שבהם יש אחים גדולים (אבל לא רק). עבור הילד הקטן, השינה מרגישה כמו החמצה: הם עוד ערים, עוד מדברים, עוד עסוקים, ואותו שולחים למיטה. אז הוא נאבק. לא מתוך מרד אלא מתוך פחד לפספס ומתוך קושי להיפרד. שינה עבור ילדים היא פרידה משני דברים בבת אחת: מהיום ומהסביבה. כשהסביבה עוד חיה ורועשת? הפרידה מרגישה כפולה.

כשיש רעשי רקע הלב מתקשה לכבות

מבחינה התפתחותית, ילד קטן זקוק לשקט חיצוני כדי להגיע לשקט פנימי. האם בשביל זה צריך להשתיק את כל הבית? ממש לא! לא לזה הכוונה. הוא צריך הורה בטוח, שמוביל אותו לשינה מתוך ידיעה ששינה היא צורך חיוני. מחקרים מראים ששקט פנימי לא נוצר מהשתקת הבית, אלא מהתחושה שיש מבוגר שמחזיק את המסגרת בביטחון.

אבל כשאחים מסתובבים בבית, מדברים, צוחקים, הקושי גדל. לא בגלל הרעש עצמו, אלא כי בעבורו זו פרידה מ"עולם" פעיל שהוא חלק ממנו, העייפות גורמת לו להיות פעיל יותר ואז ההורים מתבלבלים וחושבים: "הוא ילד לא עייף ולא צריך הרבה שינה". הדחייה, הבריחה, ההתעקשות על עוד משחק,  אלו לא סימני מרד, לא סימן של "חוסר עייפות" אלא סימנים של עומס רגשי: המוח עייף, הגוף עייף, אבל הלב עוד שוחה בתוך האירועים של היום. זו לא חוסר משמעת, זו בקשה ברורה לעוד מעט ביטחון לפני שהוא משחרר. אז מה עושים?

כלים פרקטיים: איך עוזרים לילד שקשה לו להיפרד?

הנה שני כלים רגשיים־התפתחותיים שמעודדים את השינה ומתאימים בדיוק למצבים כאלה:

1. לתת שם למה שקורה ("אני רואה אותך")

במקום “קדימה, לישון” אפשר לומר: "קשה לך להיכנס לישון כשכולם עוד ערים אבל זה חשוב לנוח. אני איתך בזה". ההכרה הזו נותנת כח להתמודדות ומחדדת מה חשוב באמת.

2. טקס קצר עם בחירה

כשהפעוט מרגיש תחושת שליטה, קל לו יותר לעבור לשלב הבא: "עכשיו הולכים לישון, ממי אתה רוצה להיפרד?" או "איזו בובה אתה רוצה להביא איתך לשינה?". בחירה פשוטה בתוך מסגרת ברורה מעניקה תחושת עצמאות ושקט פנימי.

הוא לא נגד השינה הוא רק מתקשה

המאבק של הילד הוא מאבק לשמור על קשר. ככל שאתם מצליחים לראות אותו, לקרוא את הרגש שמאחורי ההתנגדות, לתת לו מסגרת רכה אך מובילה, הלילה הופך מפרידה מפחידה לרגע של חיבור.

רוצים לדעת כמה שעות שינה הילד שלכם באמת צריך?

שמי, חנה בתיה אסרף - סופר מאמי – יועצת שינה לתינוקות וילדים מייצרת השכבה רגוע ושינה רציפה ללא בכי. הכנתי עבורך טבלת שינה מסודרת מגיל לידה ועד גיל 10. שלחו מייל ל־infosm@supermami.co.il עם המילה "שינה" בנושא המייל ותקבלו אותה ללא עלות. יש לכם שאלה שתרצו שאענה עליה בטור הבא?  כתבי לי באהבה – אני כאן בשבילכם!