אברהם פריד: "ראיתי לנגד עיניי ממש את תחיית המתים"

קשה לדבר באופן מקיף ורציני על המוזיקה החסידית בשני הדורות האחרונים בלי להזכיר את אברהם פריד. פריד, 66, גדול הזמרים החסידיים בארץ ובחו"ל, הותיר את חותמו בליבם של מיליוני יהודים בכל רחבי העולם בארבעים שנות הקריירה שלו, ונראה שמבחינתו זו רק ההתחלה.

"התחלתי לשיר בגיל מאוד צעיר", מספר פריד בתחילת שיחתנו הנערכת באולפן החזרות של מופעי 'צמאה', המתחילים השבוע בבנייני האומה בירושלים. "בבית הוריי היינו שרים מכל הלב את זמירות השבת, ולא פעם שכנים וחברים הגיעו לשמוע אותנו שרים. אני מאמין שזו גם הסיבה שבגללה לא מעט מבני משפחתי עוסקים אף הם במוזיקה: אחייני שמחה פרידמן עסוק כמעט כל לילה בלשמח חתנים וכלות, וגם הוציא שירים חזקים ומוצלחים; בני פרידמן, שמצליח הן להוציא אלבומים והן בהופעותיו בכל העולם; האחים שמולי ובנצי מרקוס, שנקראים 'היום השמיני', שמצליחים עם השירים שלהם באנגלית עם מסרים חשובים ומנגינות סוחפות ומשמחות; ואלי מרקוסף שברוך השם מצליח עם הייחודיות שלו כזמר ונגן גיטרה, פסנתר ותופים. אני מאוד גאה בהם, ומאחל להם ברכה והצלחה בהמשך הדרך".

אגב בני משפחתך, למה שינית את שם משפחתך מפרידמן לפריד?

"התחלתי לשיר באופן מקצועי כשהייתי בחור ישיבה, ובזמנו זה היה נדיר ולא כל כך מקובל שבחור ישיבה יוציא שירים כזמר סולו. רציתי לשמור על האנונימיות שלי, ולכן שיניתי את השם. יום אחד השמעתי לחברותא שלי בישיבה את אחד השירים הראשונים שהוצאתי, והוא בכלל לא ידע שזה אני. כמובן שלא סיפרתי לו, כי רציתי לדעת אם הוא באמת אוהב את הזמר החדש".

(צילום: מנדי טויטו)

כמו תחיית המתים

בעוד מספר ימים יחול י"ט כסלו, המכונה גם 'ראש השנה לחסידות', וכמדי שנה יתקיים יריד 'צמאה' בימים הסובבים אותו. "כבר לא מעט שנים אני מגיע לארץ לכבוד י"ט כסלו ואירועי צמאה, ואני ממש מחכה לזה. י"ט כסלו הוא חג שנותן לנשמה לחגוג, לצאת קצת מהמצרים והגבולות של הגוף, ולהתקרב יותר בקלות לבורא עולם. ביום הזה שוחרר האדמו"ר הזקן מהכלא הרוסי, וניתנה רשות משמיים להפיץ את תורת החסידות".

אגב חסידות, איך אתה מסביר את הצימאון הגדול ליהדות מאז פרוץ המלחמה?

"מה שקרה בשביעי באוקטובר ובהמשך המלחמה גרם לאנשים להרגיש חזק את הנשמה שלהם, את החלק אלוה ממעל ממש שפועם בהם. וזה קרה גם לאנשים שהיו ממש רחוקים כביכול. אני רואה בבירור אצל הרבה אנשים שהלב הרבה יותר פתוח היום, שהנשמה שלהם יותר מרגישה. בשנתיים האחרונות בצמאה שרנו ושמחנו בלית ברירה, כי אסור להפסיק, אבל הלב שלנו היה שבור ורצוץ. השנה, עם הבשורה הטובה על חזרת החטופים, השמחה ודאי תהיה הרבה יותר גדולה.

"מאורעות המלחמה השפיעו כמובן גם עליי. לא אשכח, למשל, את ההזמנה לשיר לפני אנשי מחנה הרבנות הצבאית 'שורה' בתחילת המלחמה. הצער, הכאב וההלם שהיו אז לחיילים באותו החדר היו בעוצמות שלא חשבתי שאפגוש כל ימי חיי. זה משהו שקשה לתאר. האנשים האלה ראו מקרוב את הדברים הכי מזעזעים שבני אדם יכולים לראות. ובתוך כך, בחסדי ה', עם כל שיר ששרנו הצבע על פניהם חזר קצת יותר, הנשימה העמיקה, ולאט לאט הם הצטרפו אליי יחד בשירה. אם היה לי ספק עד אז מה הכוח של שירה, בהופעה הזו הוא הסתלק לגמרי. ראיתי לנגד עיניי ממש תחיית המתים. אחרי שעה וחצי של שירים גם התחלנו לרקוד, והרגעים האלה מלווים אותי עד היום. הייתי רוצה לתת חיבוק מכל הלב לכל חייל וחייל של צה"ל. אי אפשר לעמוד במחיצתם של חיילינו, מצד גודל הזכות שיש להם לשמור על עם ישראל ועל ארץ ישראל".

במהלך שנות הקריירה שלך הופעת לא פעם במצבים לא פשוטים, מה נותן לך את הכוח לעשות זאת?

"כמובן שמקור כל הכוחות הוא הקב"ה, ואני מודה לו על שזיכה אותי לקבל שליחות מיוחדת מהרבי מליובאוויטש. אני הכי מתרגש ומתחזק כשאנשים אומרים לי 'אברהם, אתה שליח של הרבי, שליח נודד'. כשאנשים מרגישים ככה, זה סימן בשבילי שברוך ה' אני מצליח דרך השירה והתוכן של השירים לחזק ולעורר אותם להרגיש את הנשמה שלהם ולהתקרב לאבינו שבשמיים.

"למשל, בערב פורים בשנה שעברה הייתי בלוס אנג'לס, סיימתי תפילת שחרית והייתי כבר בדרך לצאת מבית הכנסת. פתאום ניגש אליי בחור צעיר ואומר לי בעברית שהוא חייב לשתף אותי במשהו. הוא סיפר שהכיר בחורה מקסימה, הם כמה שנים ביחד, ובחודשים האחרונים כבר מתכוננים להתחתן. הבחורה לא הייתה יהודייה, אבל זה בכלל לא הפריע לו, והוא היה בעננים שאוטוטו הם מתחתנים. כמה ימים לפני החתונה הוא איכשהו שמע את השיר 'יעקב' שהקלטתי לפני שנים, שיר שמספר על בחור יהודי שהציעו לו להתחתן עם גויה, ובזכות מסירות הנפש שהייתה לו הוא ברח מהעיר וכו'. אותו בחור ישראלי אמר שהשיר הזה מאוד השפיע עליו, והוא עזב את הבחורה ההיא והיום נשוי ליהודייה ואב לילדים. נתתי לו חיבוק גדול, ואין לי מילים לתאר את התחושה שלי שהרגשתי אז, ואני עדיין מרגיש, בעקבות הסיפור הזה".

הקהל ב'צמאה', ארכיון (צילום: חיים טויטו)

כשהנשמה מאירה

פריד, שמחזיק באמתחתו נכסי צאן ברזל במוזיקה החסידית ולמרות זאת לא מפסיק לחדש וליצור, מדבר בלהט מיוחד כשהוא מספר על השירים שהקליט. "אני מתפלל הרבה למען כך שדברים שאני עושה יצליחו, ויחד עם זאת גם כמובן עושה השתדלות גשמית כמו פיתוח קול והתעמלות. ובכלל, כל יום אני חושב על מה יהיה השיר הבא שאוציא. בדרך כלל אני פונה למלחינים ידועים, אבל לפעמים גם מנסה להלחין בעצמי".

באילו אופנים המוזיקה החסידית השתנתה בארבעים השנים האחרונות?

"האמת היא ש'מוזיקה חסידית' זה כבר תואר מאוד כללי. כיום יש לאדם שרוצה לשמוע מוזיקה חסידית הרבה גוונים שהוא יכול לבחור ביניהם. כשהתחלתי לשיר זה היה מאוד מצומצם, אבל היום זה עולם אחר, והשפע רק הולך ומתגבר מיום ליום. גם הרמה והאיכות של החומרים עלתה ביחס למה שהיה פעם. יחד עם זאת, אומר שלדעתי העיקר בעניין הזה הוא לשמור על הגחלת היהודית במוזיקה שלנו, שלא תאבד חלילה את הטעם היהודי הנפלא והמתוק שלה.

"בנוסף לכך, תמיד גם אהבתי את מה שנקרא שירי ארץ ישראל, והם מאוד קרובים לליבי. מאז שהייתי ילד ששומע ברדיו את יהורם גאון, התאהבתי בשירים האלה. הם גם היו כל כך שונים ממה שהייתי רגיל לשמוע בדרך כלל. שנים רבות לאחר שנחשפתי לשירים הללו, גם ביצעתי והקלטתי כמה מהם. השיר הישראלי הראשון שפרץ את הסכר מבחינתי היה 'עלה קטן שלי'. ישי לפידות, שכתב והלחין את השיר, שלח לי אותו, ואחרי שביצעתי אותו גדל לי החשק להוציא עוד שירים בעברית, ואכן הוצאתי אלבום עם שירים בעברית שמאוד הצליח ברוך השם".

ויחד עם זאת, נראה שיש לך מקום מיוחד בלב לניגוני חב"ד. בבחינת גרסא דינקותא.

"אין ספק. ברור לי שיש משהו מיוחד בשירי חב"ד, והרבה אנשים יודעים ומרגישים את זה. כשצדיקים כל כך גדולים - כמו אדמו"ר הזקן והרבי מליובאוויטש למשל - מלחינים ניגונים, הם מכוונים לעולמות מאוד עליונים, וזה חודר לתוך ליבך ונשמתך. אם זה שיר קצבי אז שמחת הנשמה מתפרצת, ואם זה שיר שקט אז הלב מוצף בכיסופים וגעגועים, ובאופן כללי מתחזק אצלך הרצון לטפס מעלה מעלה בעבודת השם. את השירים האלה אני אוהב ומכיר מיום שנולדתי, והם ימשיכו ללוות אותי בשארית חיי".