5 עובדות ש(אולי) לא ידעתם על מודים דרבנן

יש רגע אחד בחזרת הש"ץ שבו המתפללים כולם מצטרפים לשליח הציבור לא רק כמאזינים. זהו רגע אמירת "מודים דרבנן", שנוסחו נבנה מלשונות הודאה שונים שאמרו חכמי התלמוד. דווקא כאן, בברכת מודים, לימדו אותנו חז"ל שאין אדם יכול להודות לבוראו באמצעות שליח; ההודאה חייבת להיות אישית, פנימית, מלאה בקבלת עול מלכות שמים. הנה כמה עובדות שאולי לא ידעתם על "מודים דרבנן".

1. "מודים דרבנן", הנקרא גם "מודים של חכמים", הוא קטע תפילה הנאמר על ידי הקהל בעת חזרת הש"ץ, בשעה ששליח הציבור מגיע לברכת ההודאה, ברכת מודים. קטע זה כולל בקשה להמשך ההגנה והגאולה, עליהם מודים בברכה.

2. נוסח הברכה: "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שֶׁאַתָּה הוּא ה' אלוקינו ואלוקי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹוקי כָל-בָּשָׁר, יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ. כֵּן תְּחַיֵּנוּ (נוסח אשכנז: וּתְקַיְּמֵנוּ) (כל השאר: וּתְחָנֵּנוּ) וְתֶאֱסוֹף גָּלֻיּוֹתֵינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ, לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ וּלְעָבְדְךָ בְלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ, בָּרוּךְ קל הַהוֹדָאוֹת".

3. "מודים דרבנן" נקרא כך כיוון שהוא מורכב מכמה נוסחאות של מודים שאמרו רבנן - חכמים, שנחלקו מה שיענו העם בעת שיגיע שליח הציבור לברכת מודים.

כה נאמר במסכת סוטה על נוסח התפילה: "רב אמר: 'מודים אנחנו לך וכו' על שאנו מודים לך', ושמואל אמר: 'אלוהי כל בשר על שאנו מודים לך', ר' סימאי אומר: 'יוצרנו יוצר בראשית', נהרדעי אמרי משמיה דר' סימאי: 'ברכות והודאות לשמך הגדול וכו'', ומסיק רב פפא: 'הילכך נימרינהו לכולהוק".

4. בטו"ר אורח חיים נאמר: "כל עניין מודים דרבנן הוא הודאה קטנה והסכמה למודים שאומר הש"ץ, וקבלת עול מלכות שמים".

5. מדוע בכל הברכות שומעים אנו את שליח-הציבור ועונים אמן, ואילו בברכה זו, נוסף על שליח-הציבור, אומר כל אחד ואחד מהציבור את תוכנה בעצמו? מסביר האבודרהם שהדבר נובע מתוכנה של תפילת 'מודים': "שאין דרך העבד להודות לרבו ולומר לו 'אדוני אתה' על-ידי שליח, אלא כל אדם צריך לקבל בפיו עול מלכות שמים".

הלכות מעניינות במודים דרבנן:

• אף הנוהגים לשבת בזמן חזרת הש"ץ, יעמדו וישתחוו באמירת 'מודים דרבנן'.
• אפילו יחיד המתפלל בשעה שהש"ץ מגיע ל"מודים דרבנן" חייב להשתחוות עם הציבור.
• נפוץ להשתחוות רק בתחילת הברכה, באמירת "ברוך אתה", ולזקוף באמירת "ה'", וכן פסק הגר"א ובילקוט יוסף.