אביו של יוסף חיים: ״המחבלים איבדו את המפתח לאזיקים - וכמעט כרתו לו את היד״

אבי, אביו של שורד השבי יוסף חיים אוחנה, תיאר הבוקר (שלישי) את הרגע שבו פגש שוב את בנו לאחר 738 ימים בשבי חמאס ואת חזרת בנו שלשום לביתו בקריית מלאכי. בראיון לאתר ynet הוא אמר: "היה לנו נס גדול, מודים לקדוש ברוך הוא. אני רוצה להודות לכל עם ישראל על שנתיים של תפילות. נס גדול שהבן שלי יצא משם בחיים, זה מעל הטבע. 738 ימים להיות במנהרה, בסבל גדול, ולהישאר בחיים. ותודה לחיילים שלנו שפשוט מסרו את נפשם כדי שהבן שלי יגיע, אני מודה לכולם".

אבי סיפר על קבלת הפנים שחיכתה לבנו בעיר: "הייתה פה שמחה גדולה. כולם היו ממש בעננים, זה היה עוצמתי". לדבריו, הרגע שבו יוסף חיים נכנס לבית הוריו היה מטלטל: "הוא היה ממש בהלם, דמעות ירדו לו בעיניים. הוא בעצמו לא האמין שיזכה לחזור יום אחד ולראות את הבית שלו. הוא קפא בשניות הראשונות שנכנס לבית".

לדבריו, הידיעה שייתכן וישוב לראות את ביתו הייתה מקור כוחו של יוסף חיים לאורך כל תקופת השבי. "הוא אמר לי תמיד שהיו רגעים שכבר לא אכפת לך אם תחיה או תמות מרוב סבל ועינויים. זה כבר הגיע למצב שהוא אמר 'מה שיהיה יהיה', אבל מה שנתן לו את הכוח לשרוד ולהחזיק מעמד עוד יום ועוד יום זה לראות את הבית, לראות את אמא ואבא, האחים שלו, העיר שלו. הוא כל הזמן חשב על זה שאולי הוא יזכה לזה, וזה נתן לו את הכוח לשרוד ולרצות לחיות".

על שגרת חייו החדשה סיפר האב כי יוסף חיים חזר במהירות לחברים הרבים שמלווים אותו מאז: "מהיום הראשון שהוא הגיע הוא כבר חזר לחברים שלו במאת האחוזים. המון חברים מכל גווני הקשת - מהעבודה, מהנובה, מהצבא, מבתי הספר שלמד בהם. פשוט עם חברים כל היום. אמרתי לו 'שמע יוסף חיים, אני לא מצליח לדבר איתך, אולי אני אזמין תור'". 

למרות הניסיון להמשיך הלאה, ישנם רגעים מהשבי שיוסף חיים מתקשה לעכל. אחד מהם נוגע ליום החטיפה: "ב-7 באוקטובר תפסו אותו אחרי שהציל הרבה אנשים, ושמו עליו אזיקים בריטיים, אזיקים קשים על הידיים. לקחו אותו לכיוון עזה. הוא הגיע לשם, הכניסו אותו בסביבות תשע וחצי בבוקר למסגד, והוא ישב שם מכוסה עיניים וקשור". 

אבי תיאר כיצד האזיקים נשארו על ידיו במשך יומיים בשל העובדה שהמחבלים איבדו את המפתח: "כף היד שלו התנפחה, נעצר לו הדם, כאבי תופת. בא אליו מחבל אחד, קרא לו יוסוף, ואמר לו 'תקשיב, אין לנו ברירה, חייבים לשחרר את האזיקים'. באו אליו עם סכין יפנית והתכוונו להוריד לו איתה את כף היד". יוסף חיים תיאר לאביו את רגע האימה: "'אבא, עצמתי את העיניים והתחננתי לבורא עולם שלא יעשה את זה, שאני אמות'". רגע לפני שהסכין פגעה בידו, הגיע מחבל נוסף עם מפתחות והצליח לפתוח את האזיקים.

בסיום דבריו, אבי ביקר את החלטת הקואליציה להפיל את הצעת החוק להענקת סיוע של ארבעה מיליון שקלים לשורדי השבי: "כואב לי. זה לא חיילים שהלכו להילחם ונפלו בשבי, ולמרות שגם להם מגיע הכול - מדובר פה באזרחים. כולם יודעים שהיה מחדל גדול. אני חושב שהמינימום שהמדינה יכולה לתת אחרי שנתיים בשבי זה לתת לכל אחד בית. זה המינימום. חבל שזה נפל, זה היה עושה טוב גם לממשלה וגם למדינה, גם לחטופים ולכל אזרחי ישראל. מגיע להם הפיצוי הזה".