אוהבת, לא אוהבת: למה אהבה עצמית היא ממש לא אגואיסטית?

פעם שנאתי את המושג 'אהבה עצמית'. מאמנים הטיפו לנו לשים את עצמנו בראש סדר העדיפויות, זמרות שרו "תעשי רק מה שאת אוהבת", ברשתות לימדו אותנו לעוף על החיים, ולי זה נשמע ממש אגואיסטי. בכל פעם ששמעתי את המונח הזה, הגוף שלי התכווץ. איך אני אמורה לאהוב את היקרים לי אם אני כל כך עסוקה בלאהוב את עצמי?

עם השנים, חקרתי לעומק את הנושא והגעתי למסקנה אחת - אהבה עצמית אינה אגואיסטית. היא הכרחית בשביל לחיות חיים מאוזנים. היא אינה חוסר צניעות, גאווה, אנוכיות או חוסר ערכיות. כלומר, היא יכולה להיות, אבל זה  תלוי איך מיישמים אותה.

אישה שמסתכלת על אהבה עצמית כצורך בסיסי לחיים מאוזנים, לא מגדילה את ה"אני" שלה ומקטינה את האחר, אלא מאפשרת מרחב של נתינה אמיתית מתוך חיבור ואהבה, גם לעצמה. כן, זו לא בושה.

אהבה עצמית אינה לקחת לעצמי אלא לשמור על מה שניתן לי

נשים מאמינות יודעות שכל מה שקיבלנו בחיים האלה הם פיקדון מהשם יתברך. הגוף שלנו, הנפש שלנו, הזמן שלנו והכישרונות שלנו, הם חסד גמור של הקב"ה. הזנחה וזלזול בעצמנו לא מסמלים צניעות, הם פשוט מסמלים הזנחה וזלזול.

בניגוד לכל הקולות שנשמעים בחוץ, אהבה עצמית היא לא לקחת את עצמי לסיבוב שופינג ולצאת לקפה ומאפה מול הים (למרות שגם זה נחמד לפעמים). אהבה עצמית היא להתייחס לעצמי כאל נשמה שראויה לטיפול, לכבוד ולחמלה.

אישה שאוהבת את עצמה מתנהלת מתוך נוכחות מלאה. היא לא עסוקה במצב הישרדותי, היא לא פועלת כשהסוללה שלה על 0%. היא אישה שיכולה להעניק, להשפיע ולהכיל את הסביבה שלה מתוך מקום של יציבות והקשבה לעצמה.

"ואהבת לרעך כמוך" מתחיל ממך

כיצד תוכלי להעניק אהבה לאחרים עם אין לך מה לתת? מכונית שאין לה דלק לא יכולה למלא את תפקידה. להבדיל, גם אנחנו לא יכולות לקיים שום מצווה, בטח שלא בכוונה, אם אנחנו עייפות, מדחיקות ומרוקנות.

התורה אומרת "ואהבת לרעך כמוך". איך את אוהבת את עצמך? אם את לא מכירה בערך שלך, לא מסוגלת לראות את הטוב שבך ולא מטעינה את הנשמה שלך במזון רוחני, איזה סוג של אהבה תוכלי להעניק לאחרים?

הרב קוק אמר "כל מה שאדם מתגדל, מתגדל העולם כולו עמו". כלומר, ככל שהאדם מכוון גבוה יותר, כך הוא משפיע יותר. ככל שאנחנו נהיה גדולים וטובים יותר, כך העולם יהיה טוב יותר. היכולת שלנו להשפיע על הסביבה שלנו תלויה קודם כל בנו.

גבולות אינם אגואיסטיים. הם הכרחיים לבריאות הנפשית שלנו

נשים בדרך כלל שונאות לאכזב אחרים. כמה פעמים ביקשו ממך משהו והסכמת, רק כדי לא לאכזב מישהו אחר? אבל הרצון הזה לרצות את כולם יכול לגבות ממך מחיר כבד של תשישות, כעס, טינה ותחושה ש"אני לא קיימת, אני לא חשובה".

נשים רבות לא יודעות, וגם לא רוצות, להציב גבולות. חשוב להבין שגבולות הם לא דבר שלילי. במקום להסתכל עליהם כקיר, הסתכלי עליהם כשער שמאפשר לך לחיות את החיים שלך מתוך מקום של בחירה. את לא חייבת לעשות שום דבר, אבל את יכולה לבחור לעשות את זה. הקב"ה נתן לנו את זכות הבחירה.

אם את מרגישה מותשת, עמוסה ומרוקנת, את יכולה לעזור בזמן אחר. זה דבר נפלא להעניק לאחרים, אבל לא על חשבון הבריאות הנפשית שלך. אם לא תטפלי בעצמך, לא יהיה לך מה לתת. זה לא אגואיזם, זו בגרות.

אהבה עצמית היא המשמעות של חמלה

אהבה עצמית היא לא להתאהב בעצמי או לחייך כל היום מול המראה. אהבה עצמית היא הרבה יותר מזה. הנה כמה דוגמאות של אהבה עצמית אמיתית:

• לישון בזמן

• לאכול אוכל בריא ומזין

• לא להאשים את עצמי בכל דבר

• לדבר אל עצמי בכבוד כמו שהייתי מדברת לחברה טובה

• לבחור במנוחה בלי רגשות אשם

• לאפשר לעצמי לחלום

• לשים לב למה מרוקן אותי ומה ממלא

זה לא סתם טרנד, זוהי פרקטיקה יומיומית של כבוד עצמי. אישה שלא דואגת לעצמה חיה את חייה עבור האחר, אבל גם נשחקת עבורו.

אהבה עצמית מובילה לאהבה לזולת ממקום טהור

כשאנחנו אוהבות את עצמנו ומשקיעות בעצמנו, ממקום של חמלה וכבוד, גם האהבה שלנו לאחרים משתנה. כמה פעמים רצית באמת להקשיב לילד שלך, אך היית עייפה וחסרת סבלנות? כמה פעמים רצית לעשות מעשה של חסד אבל זה הרגיש מאולץ כי היית מרוקנת מבפנים?

נתינה אמיתית לא מגיעה מתוך צורך לרצות או פחד לאכזב. היא מגיעה מבחירה ומתוך רצון אמיתי. כשאת רגועה ונקייה ממאבקים פנימיים, את יכולה לראות את הזולת באמת. לשמוע אותו, להכיל אותו ולהיות שם בשבילו בנוכחות מלאה.תפ

כשאישה טובה לעצמה, היא מעניקה לאחרים מתוך בחירה, נדיבות והקשבה. היא לא חייבת, היא לא עייפה, היא לא מוצפת - היא נותנת מתוך כוונה טהורה. נכון, הגענו לעולם הזה בשביל להשפיע ולא בשביל לקבל, אבל אם אנחנו קודם כל טובות לעצמנו, כל העולם מרוויח מזה.

תרגיל כתיבה אינטואיטיבית

קחי מחברת ונשימה עמוקה, ועני על השאלות הבאות בלי לחשוב יותר מדי:

כשאני לא אוהבת את עצמי, האהבה שלי לאחרים נראית כך:

• איך אני מעניקה לאחרים בתקופות כאלה?

• איזה חלק בנתינה מרגיש לי כמו חובה יותר מאשר בחירה?

• מהו המחיר שאני משלמת בגוף, בנפש, בזמן ובמצב הרוח שלי?

• איך זה משפיע על הקשר שלי עם אותם אנשים?

כשאני אוהבת את עצמי, האהבה שלי לאחרים נראית כך:

• מה משתנה באופן שבו אני נותנת?

• איפה אני מגלה יותר רוך, עדינות וחמלה?

• באילו רגעים הנתינה שלי מרגישה רגועה ונקייה ולא דוחקת?

• איך זה משפיע על בעלי? על הילדים? על האווירה בבית?

לסיום, עני על השאלה הבאה:

איזו פעולה של אהבה עצמית תעזור לי היום להרגיש רגועה וזמינה יותר לאחרים?