המקום לבקשות אישיות בתפילה: 7 עובדות על "אלוקי נצור"

"​אלוקי נצור" הוא החלק האחרון של התפילה, המופיע בסוף תפילת שמונה עשרה, וקיימת מחלוקת בין רבותינו הקדמוניים האם הוא חלק אינטגרלי מן התפילה.

1. נוסח התפילה: "אֱלֹהַי, נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּום, וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה, פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ, וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְכָל הַקָּמִים וְהַחוֹשְׁבִים עָלַי לְרָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם.

עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ, עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינֶךָ, עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתֶךָ, עֲשֵׂה לְמַעַן קדשתך, לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ. הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי.

כאן יאמר פסוק השייך לשמו

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי.

עֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ וְתַן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת. וְעָרְבָה לַיְיָ מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלְִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת".

2. חשיבות התפילה: ספר החרדים (מצוות התשובה ה) מסביר שתפילה זו מגלמת בתוכה רבים מיסודי האמונה היהודית, כמו איסור לשון הרע, הימנעות ממחלוקת והמרכזיות של תלמוד תורה. 

 מובא בטור (סימן קכב): "אמר שמואל כל הזריז לומר ד' דברים הללו זוכה ומקבל פני שכינה: 'עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען תורתך, עשה למען קדושתך'".

פירוש:

• "למען שמך" - שמו של הקב"ה
• "למען ימינך" - מידת חסדו של בורא עולם
• "למען תורתך" - למען התורה הקדושה - אין קיום לתורה ללא ישראל
• "למען קדושתך" - כדי שיתקדש שמך
• "למען יחלצון ידידיך" - כדי שידידיך, הלא הם ישראל, יצאו מכל צרה.
• "הושיעה ימינך ועננו" - ימין ה' תושיענו ועננו.

3. המקום לבקשות אישיות: ברכה זו היא המקום המתאים לבקש בקשות פרטיות. כאן נתפלל ונבקש את בקשותינו הפרטיות: חינוך ילדים, פרנסה, הצלחה בלימודים/ בעבודה, נשיאת חן ועוד, ככל העולה על ליבנו.

המשנה ברורה (סימן קכב ס"ק ח) מביא את ה"חיי אדם" הכותב שכל אדם צריך להתפלל מדי יום על צרכיו האישיים, על כלכלתו ועל הצלחת החינוך של ילדיו, אחרי שיסיים להתפלל שמונה-עשרה ולפני אמירת "יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך ה' צורי וגואלי".

4. סגולה לזיווג הגון: בפרשת בראשית נאמר הפסוק: "ויצא יעקב מבאר שבע", ועל כך מובא במדרש: "ר' שמואל בר נחמן פתח 'שיר למעלות אשא עיני אל ההרים'".

בספר 'אגרא דכלה' כתוב כך: "מקובל בידינו שכל מי שצריך לישא אשה יאמר בכל יום את פרק התהילים הזה (קכ"א) קודם יהיו לרצון שלפני עקירת רגליו".

בספר 'אגרא דפירקא' מובא בשם הרמ"ע מפאנו :"כל האומר מזמור שיר למעלות אשא עיני אל ההרים וכו' (תהלים קכ"א) סוף כל תפילותיו, קודם עקירת רגליו, מזמנין לו בת זוגו ההוגנת לו". (עשרה מאמרות, מאמר תיקון דין, ח"ד פי"ז)

5. סגולה שלא ישכח את שמו: באליה רבה (סימן קכב) מובא בשם הבית יוסף לומר קודם "יהיו לרצון" פסוק אחד מהתנ"ך המתחיל באות ראשון משמו של המתפלל ומסיים באות אחרון משמו.

טעם העניין מובא בספר השל"ה (שני לוחות הברית. מחברו ר' ישעיהו הורביץ מגדולי רבני אשכנז במאה ה-17): "סגולה שלא ישכח שמו ליום הדין (לאחר מיתתו) שיאמר בחייו בכל יום בסוף תפילת שמונה עשרה פסוק אחד המתחיל בהתחלת אות שמו ומסיים באות שמו".

6. "עושה שלום במרומיו": המקור לאמירתו הוא בברייתא במסכת יומא: "המתפלל צריך להפסיע שלוש פסיעות לאחוריו ואחר כך יתן שלום. ואם לא עשה כן ראוי שלא התפלל" (יומא נט ע"ב).

הריטב"א בחידושיו למסכת ברכות מבאר שאמירת פסוק זה היא בבחינת "כמי שנותן שלום ונפטר מרבו". רש"י מנמק את דברי הברייתא "שאם לא עשה כן ראוי שלא התפלל" – "שלא נטל רשות להיפטר". כלומר,  בתפילת שמונה עשרה אדם מתייחד עם בוראו. כמו שאדם המתייחד עם רבו צריך לבקש רשות ולהיפרד בכבוד כשהוא מסיים, כך גם בעמידתנו לפני הבורא. באמירת עושה שלום ובהשתחוויות מבטא המתפלל את הכבוד ואת החשיבות שחש לקונו. אם לא עשה כן ראוי שלא התפלל, כלומר ללא ההתייחסות הראויה לבורא, אין ערך לתפילה.

7. "יהי רצון... שייבנה בית המקדש": המילים החותמות את תפילת "יהיו לרצון" הם בקשה לבניית בית המקדש ולחידוש עבודת הקרבנות. בסיום תפילתנו עלינו להפנים שהעיקר בעבודת הבורא הוא עבודת הקרבנות בבית המקדש.

ואל יאמר אדם: "מה תועלת בתפילתי? האם תפילתי תגרום לבניין הבית?", כיוון שעליו לזכור שהרי כבר כותב מסילת ישירים שכל התפילות שהתפללו התנאים, הראשונים, וכל היהודים בכל הדורות מתאספים לסל אחד, וככל שחולף הזמן מתאספים יותר תפילות יותר דמעות עד שיתמלא סל וניגאל, ויבנה בית המקדש, תשוב השכינה לציון, ויאמר בורא עולם די לצרותינו.