"הבכיר מאגף ההנצחה צעק עליי: 'מעולם לא נכתב הי"ד על מצבה צבאית, וגם אצלכם לא יהיה כך'"

כמה ימים לאחר שציפי יודקין קברה את בנה, סרן ישראל יודקין הי"ד שנפל בקרב בעזה, הובאה לפניה טיוטת הכיתוב שיופיע על מצבתו. היא התבקשה לחתום על נכונות הפרטים. ליודקין היו כמה דברים שצרמו בכיתוב. "מחקתי את התאריך הלועזי - אין לנו צורך בו", היא מספרת בריאיון להידברות. "מבחינתי ישראל נפל בי"ד אייר, פסח שני. גם היכן נולד וגדל מחקתי. אנחנו רגילים שבמצבות לא מציינים זאת. אבל לפני הכול, ביקשתי להוסיף את ראשי התיבות הי"ד לאחר שמו".

בעוד שהבקשות למחיקות אושרו לה, נאמר ליודקין כי אין באפשרותה להוסיף את המילה הי"ד. "אם תרצי, תוכלי להוסיף זאת בחלק של הכיתוב האישי, בחלקה התחתון של המצבה", הייתה התשובה.

ישראל יודקין הי"ד

"לכי להתארגן - אני אערוך"

יודקין, חסידת חב"ד ותושבת כפר חב"ד, היא אם לשמונה ילדים - ישראל הי"ד הוא השישי בהם. "לישראל היה לב טוב במיוחד, טוב הלב נשפך ממנו. הוא תמיד ראה את השני", היא משתפת. היא מספרת שבימי שישי, אחרי שעות של בישולים במטבח, היא הייתה יוצאת ומזכירה לחלל הבית שיש לערוך את השולחן - ומיד ישראל התייצב. "הוא היה שואל: 'אימא, כמה צריך לפתוח את השולחן? מי בא לשבת? לכי להתרחץ, תהיי מוכנה לשבת, אני דואג לזה'".

היא מוסיפה, שבשובה מההתארגנויות המתין לה שולחן ערוך להפליא. "אני אומרת לך, בנות לא עורכות כמוהו", היא צוחקת. "ובכלל, מבחינתו - הכול טוב לו. תמיד קליל, צוחק ועם חוש הומור. כשהוא היה מגיע הביתה הייתה אווירה".

סיטואציה נוספת שזכורה ליודקין היטב קשורה לאביה. "אבא שלי היה אדם מבוגר. בתקופת הקורונה הוא חלה, וגם לאחר שהחלים לא חזר לעצמו. הוא היה 'משפיע' במרכז 770 שאצלנו בכפר, ובשבתות הנכדים היו לוקחים אותו. בין הילדים שלי הייתה תורנות, כאשר אחד מהם היה לוקח את סבא בבוקר לתפילה, ובסופה החזיר אותו הביתה.

ישראל יודקין הי"ד כנער

"ישראל היה חוזר הביתה מהצבא פעם בשבועיים. הוא היה מצלצל לאבא שלי בימי שישי, מתעניין בשלומו ושואל מתי עליו להגיע בשבת כדי לקחת אותו. אבא שלי היה אומר לו: 'לא, ישראל, אתה תישן, תנוח, עבדת קשה בצבא. אחים שלך יעשו את זה'. ישראל היה עונה לו: 'לא, סבא, אני מחכה כל השבוע לבוא לקחת אותך. זאת הזכות שלי'".

יודקין מספרת שבליל שבת, לפני שישראל פנה לישון, הוא היה מבקש ממנה להעיר אותו בזמן שנקבע עם הסב. "הוא היה קם כמו חייל. הייתי רואה אותו מהחלון, רץ כצבי. הוא היה קליל ועשה את זה בכיף. כשהיה חוזר, הוא היה אומר לי: 'אימא, איזה סבא מצחיק. איזה כיף ללכת עם סבא'".

ישראל שירת כסמ"פ בגדוד 'נצח יהודה'. בשמחת תורה תשפ"ד הוא הוקפץ לגבול הצפון, ושהה שם כחודשיים. החל מחנוכה ועד לנפילתו, הוא שירת בעזה.

בחודש וחצי הראשונים של המלחמה ישראל כלל לא השתחרר הביתה. "בדיוק לאחרונה הסתכלתי בהתכתבויות שלי איתו בוואטסאפ, וראיתי שכתבתי לו: 'ישראל, מה קורה? למה אתה לא בא?'. והוא ענה לי שבכל שבוע יש אפשרות למספר מסוים של חיילים לצאת, והוא מעדיף שקודם כל החיילים שלו יצאו למשפחות שלהם. 'אני האחרון', הוא הסביר לי".

פחדת עליו?

"אני אישה מאוד ריאלית, אבל מהרגע שהתחילה המלחמה, הפחד שלי היה שישראל ייפצע. לא חששתי לרגע שהוא ייהרג. היום אני מבינה שהקב"ה לא נתן לי לחשוב על זה".

בעת שירותו הצבאי

"אני אכנס"

בבוקר פסח שני, פתחה יודקין את מכשיר הנייד וראתה הודעות רבות בקבוצה המשפחתית. "בשמונה וחצי בבוקר ישראל שלח תמונה חד-פעמית, שאפשר לפתוח אותה רק פעם אחת. בתמונה ראינו סככה, עם גדר אבנים וכתם דם, ומתחתיה הוא כתב לנו: 'איזה לילה קשה עברנו, נהרג חייל בהיתקלות עם מחבלים'.

"כל הילדים כבר ראו את התמונה לפניי, והגיבו לו שישמור על עצמו. הבת שלי כתבה לו: 'איפה אתה נמצא? בעזה?'. הוא קרא את ההודעה אבל לא ענה לה. האמת, שאף אחד לא חשב שהוא בעזה באותו זמן. הרי נהרג חייל באותו לילה, היו פצועים, וסביר שהוציאו אותם לבסיס בעוטף לאחר התקרית. כתבתי לו: 'ישראל, תשמרו על עצמכם, שה' ישמור עליכם'". יודקין ראתה שההודעה נקראה, והתמלאה ברוגע. שעתיים לאחר מכן ישראל כבר לא היה בין החיים.

מה קרה בתקרית בה ישראל נפל?

"הייתה נקודה שהיו בה כל הזמן תקריות, וכמה חיילים נהרגו בה", מקדימה יודקין את הרקע לאירוע. "הבינו שיש שם מנהרה ושממנה יוצאים המחבלים, יורים ונעלמים, ולילה לפני שישראל נפל החליטו לשים סוף לדבר". באותו לילה נכנסו כוחותינו לנקודה. הם הותקפו במטען ובירי. חייל אחד נהרג, מספר לוחמים נוספים נפצעו ויתר הכוח קיבל פקודת נסיגה.

בהגיעם לבסיס, התגלה כי בשטח נותר נשק של אחד הפצועים, וכן חלקים משמעותיים מגופת החלל. אחד הקצינים קיבל פקודה לשוב לזירה בליווי צוות מצומצם, ולאסוף את שנותר.

"הקצין שקיבל את ההוראה בא אלינו לשבעה. הוא סיפר שפנה לישראל ואמר לו: 'תקשיב לי, רגשית אני ממש לא מסוגל לעשות את זה. איך אני ארים את חלקי הגופה של החלל?'. הבן שלי ענה לו: 'תביא לי את השק, אני אכנס'".

ישראל הגיע לזירה בליווי חובש, קשר וחייל נוסף. הם מצאו את הנשק, את הנדרש לקבורה, ועוד פרט חשוב - את פיר המנהרה. "ישראל הודיע בקשר 'מצאנו את הפיר', והמפקד שמעליו השיב שעליהם לחכות שצוותים מקצועיים יבואו לבדוק את הממצא.

"חברי הצוות המתינו במקום מסביבות 06:00 בבוקר. בינתיים הם ישבו על הרצפה, במעין מסתור שמצאו, כשהשק והנשק איתם. ב-08:30 ישראל שלח לנו את ההודעה עם התמונה, הרי הוא היה ממש בסככה בה אירעה ההיתקלות בלילה.

"בסביבות 10:30 כבר התחיל להיות חם, וישראל כתב למפקד שלו 'עד מתי נשב ונחכה?'. המפקד פנה לברר את הנושא, וחזר אליו אחרי חמש דקות. התברר שהיחידות המיוחדות שהיו אמורות לבדוק את הפיר לא נכנסות בכלל ביום, אלא רק בלילה. הם המתינו לחינם".

"תמיד אהב את הצדק ואת היושר"

הם התבקשו לסמן ולצלם את מיקום הפיר, ולהתכונן ליציאה. "ישראל והחיילים היו אמורים לחזור רגלית כי מדובר במקום שמאוד קרוב לגבול. ישראל נעמד ראשון והסתכל שאין משהו חשוד באופק. הוא הזדקף ופתאום נפל - צלף פגע בו. הוא הספיק לומר בקשר 'יודקין פצוע, יודקין פצוע' - ואיבד את ההכרה". יחד עם ישראל נהרג החייל אליהו אמסלם הי"ד, וחייל נוסף נפצע.

להיקבר באדמת הקודש

יודקין קיבלה את הבשורה הקשה כששבה לביתה מהעבודה. היא משתפת שבאותו יום, לראשונה מזה תקופה ארוכה של מתח על מצבו של בנה, היא התהלכה ברוגע מתוך מחשבה שכעת בנה מחוץ לאזור הלחימה. "ידעתי שישראל, ברוך ה', בסדר. מבינה? הוא כתב לנו בקבוצה". קצינים שהמתינו בסלון הבית בישרו לה על נפילתו.

טוביה, בעלה של יודקין, היה אז בארצות הברית. חמישה ימים קודם הוא קם מהשבעה על אביו שנפטר בשיבה טובה. כאשר יודקין התבקשה על ידי שלושת הקצינים לקבל החלטות הנוגעות לקבורת בנה, היא נועצה בו טלפונית. ההחלטה נפלה על ירושלים.

"קודם כל, בכפר חב"ד אין בית עלמין, רק במושב סמוך. בנוסף, אבא שלי, שהיה משפיע ב-770 ואדם מאוד גדול, דיבר הרבה על מעלת הר הזיתים. הוא אמר שזו אדמת הקודש בעיר הקודש, ושהנקברים שם יהיו הראשונים שיקומו בתחיית המתים. ישראל נהרג כקדוש, ולכן היה ברור לנו שירושלים היא המקום המתאים לו.

"אמרתי לטוביה שאני חוששת לקבור את ישראל בהר הזיתים. אני רוצה מקום בו אוכל לבוא לבקר אותו בחופשיות. חשבנו שנבחר בהר המנוחות, ואז העליתי את הרעיון שהציעו הקצינים - הר הרצל.

"בעלי חשש שאולי בהר הרצל לא נוכל לערוך קבורה יהודית כהלכתה. ביררתי מראש את הנושא עם הקצינים, והם אמרו לי שלא תהיה שום בעיה. החלטנו שאם כך - העיקר ירושלים, ושישראל ייקבר בהר הרצל".

שבוע לאחר הלוויה הגיעה לבית משפחת יודקין חיילת מטעם אגף ההנצחה. כאמור, בני המשפחה התוודעו אז לכך שלא יוכלו להוסיף על המצבה את הכיתוב הי"ד.

המצבה החלקה ללא כיתוב

מדוע הבקשה לא אושרה?

"אחידות. תגידי לי, היית פעם בהר הרצל? את רואה שם אחידות של משהו? כל אחד מעצב את הקבר איך שהוא רוצה. יש שם עציצים, עששיות ומה לא. גם אנחנו שמנו שם תמונה יפה של ישראל. אני באה לשם, מסתכלת עליו ואומרת: 'ישראל, רק תקום מפה, לא מתאים לך לשכב'", יודקין דומעת.

"האחידות נגמרה מזמן בהר הרצל. אז למה להתווכח על דבר שהוא כזה קדוש? הרי יש כאן חיילים שנהרגו על קידוש ה' במלחמה. הרבי מליובאוויטש ועוד רבנים היו נוהגים לומר, שאם אתם רוצים ללכת להתפלל בקברי צדיקים - לכו לקברות החיילים. כולם שם קדושים, יושבים תחת כיסא הכבוד. רבנים גדולים לא מגיעים לדרגה כזאת. אז קשה לכתוב 'ה' ייקום דמו'?".

עם חיילים נוספים בקריאת התורה

"בלי הי"ד אני לא מאשרת"

את דברי החיילת מאגף ההנצחה על כך שהדבר לא אפשרי, יודקין דחתה על הסף. "התחילו לצלצל אליי כל מיני אנשים מהצבא, הסבירו לי שאין מצב ואין אישורים לכך, וביקשו שאאשר את הכיתוב. סירבתי. בלי התוספת של הי"ד אני לא מאשרת".

מועד יום השלושים, בו נוהגים להניח את המצבה על קבר הנפטר, הלך והתקרב. יומיים לפני השלושים קיבלה יודקין שיחת טלפון מאדם בכיר באגף ההנצחה. "הוא אמר לי: 'שלום, גברת יודקין. אני משתתף מאוד בצערכם, אבל אני רוצה רק להבהיר לך לגבי המאבק שלך - לא ייתנו לך לכתוב ה' ייקום דמו'. הוא אמר לי את הדברים בנחרצות.

"עניתי לו: 'מה זאת אומרת שאתם לא תיתנו לי? האם זאת מתנה? אני נתתי את כל היקר לי למדינה, ואני לא בשום מלחמה. אם הייתי יודעת מראש שלא ייתנו לי, היינו קוברים בהר המנוחות. אין לי שום דבר עם הר הרצל'. גם בהמשך הוא הוסיף לדבר בצורה מאוד לא יפה ולא מכובדת.

"בסוף השיחה הוא אמר לי: 'אני לא מבין על מה את רבה. אנחנו במדינה 74 שנים, לא תצליחי במלחמה שלך. אני רק רוצה לחדד לך: כשאתם עולים לשלושים, אנחנו שמים כרית חלקה וריקה. לא יהיה כתוב כלום, כי את לא נותנת לנו אישור'. אמרתי לו: 'אתה יודע מה? חלק, לבן, צח, טהור - מתאים לי. לא מתאים לי שיהיה כתוב ישראל יודקין בלי 'ה' ייקום דמו'".

יודקין סיימה את השיחה נסערת מאוד ובוכייה. היא שלחה את הקלטת השיחה בקבוצה המשפחתית, ודובי, אחד מבניה, סירב להשלים עם העניין. הוא החליט לצאת לתקשורת.

ביום השלושים עלו בני המשפחה להר הרצל. כפי שהבהיר הבכיר, במקום המתינה להם מצבה חלקה. יודקין מתארת כי הרגישה באותו רגע סטירת לחי. מספר ימים אחר כך היא הוזמנה לתוכנית 'הפטריוטים' בערוץ 14, ואחריה העניין התפוצץ בקול רעש גדול.

"פנו אלינו אנשים שעוסקים בסיתות מצבות. הם הציעו שיעשו לנו 'כרית' חלופית ונדביק מעל. הבהרתי שאני לא מעוניינת בצעדים כוחניים. הקו של ישראל הי"ד היה לעשות הכול בנחת וברוגע. הוא עשה דברים ענקיים, כאלו שנראים בכלל לא הגיוניים, אבל הוא הגיע למה שהוא רוצה מתוך יושר".

הריאיון של יודקין התגלגל לידיו של בעל תפקיד בכיר בארגון "יד לבנים", השותף בקביעת נהלי ההנצחה הצבאית. הבכיר קיבל החלטה להביא את הסוגייה לדיון בוועדת ההנצחה. יודעי דבר הזהירו את בני המשפחה שלא יפתחו ציפיות בנושא. "יום לפני הוועדה, דובי שלי פתאום בא לפה, ואמר לי שעכשיו מישהו 'מבפנים' הדליף לו שאין רוב בוועדה. 'בואי ניקח את ישראל ונוציא אותו להר המנוחות', הוא ביקש, והצטרפו אליו עוד כמה מילדיי.

"בכיתי וביקשתי שיפסיקו. אני לא מוציאה את ישראל מהקבר. אמרתי להם: 'תגידו, אתם נורמליים? ישראל הוא זך וטהור. מה השטויות האלו בכלל? ישראל אהב תמיד את הצדק ואת היושר. בואו נחכה ונראה'". לאחר ויכוח סוער, ילדיה קיבלו על עצמם להמתין בשקט לתוצאות הוועדה.

תמונה באדיבות המשפחה

"גדול בחייו – ועוד יותר במותו"

למחרת הגיע הטלפון המיוחל, שבישר כי הבקשה אושרה ברוב קולות. מעתה תוכל כל משפחת חלל צה"ל להוסיף לשם בנה את הצירוף הי"ד. האישור ניתן רטרואקטיבית – גם עבור חללים שנקברו ללא הכיתוב, וכעת יוכלו קרוביהם להוסיף אותו למצבה, אם ירצו.

פנו אליכם בני משפחות שכולות אחרות, שניסו בעבר תוספת דומה וסורבו?

"כן, הרבה מאוד. את לא יודעת כמה אנשים ניסו בעבר. מישהו סיפר לי שאח שלו נפל במלחמת שלום הגליל. אבא שלו ביקש לכתוב 'ה' ייקום דמו', ולא נתנו להם. המשפחה הגיעה עד לבג"ץ והפסידה שם. הוא סיפר גם שאביו הדביק מעל המצבה כרית אחרת, עם הכיתוב, אבל כשבא אחרי שבוע הוא גילה שהורידו להם אותה. הוא אמר לי שאבא שלו מת אחר כך משברון לב.

"כשהתוספת אושרה, הוא הודיע לי שיהיה מהראשונים שיעשו את השינוי - כדי שלאביו תהיה מנוחה והוסיף בכאב 'אני בטוח שאבא שלי לא נח עד עתה'".

מצבה של חייל אחר, עליה נחרט 'הי"ד' רטרואקטיבית בעקבות מאבק משפחת יודקין

הרגשת סיפוק מכך שהמאבק שלכם הצליח?

"לא. בכלל, שום 'הותר לפרסום' לא משמח אותי. לא קל לי מאז שישראל הלך. יש לילות וימים שאני לא מתפקדת, וכשאני שומעת על עוד חללים אני אומרת לעצמי 'מה הם הולכים לעבור? הקב"ה, די'.

"בעיניי, כל העניין הזה עם הי"ד הוא משהו שאמור להיות מאוד ברור. אני לא מבינה איך זה לא היה עד היום במדינה. זה לא הניצחון שלי, אני לא מרגישה ניצחון בכלל. זה היה צריך להיות באופן טבעי. אנחנו מדינה יהודית, והרבה חיילים מסרו את נפשם כדי שנוכל לחיות בשקט. למה ש'ה' ייקום דמו' יפריע למישהו?

"אחרי שהוועדה אישרה את הבקשה, העבירו חוק בכנסת שכל משפחה תוכל לבחור אם להוסיף לשם הנופל הי"ד, ז"ל או ללא תוספת. עד עתה האפשרות היחידה הייתה ללא תוספת. אני חושבת שזה בזכות הכוחות של ישראל. הוא היה גדול בחייו והוא עוד הרבה יותר גדול במותו. הוא עשה שינוי אחרי 74 שנים במדינת ישראל".