הרב ירון אשכנזי במקבץ שו"תים בנושא ציצית בזמן רחצה

פשט טליתו וחלץ תפיליו על דעת ללובשם תיכף (סימן ח' סעיף י"ד)

הפושט את טליתו וחולץ את תפיליו מפני שנצרך להיכנס לבית הכיסא, האם כאשר חוזר ולובש אותם צריך לחזור ולברך עליהן?

תשובה

הפושט טליתו, כיוון שדעתו לחזור ולהתעטף בה אחר זמן קצר, לא יחזור ויברך. אך החולץ תפיליו כדי להיכנס לבית הכסא, אף על פי שמניחם שנית לאחר זמן קצר, יחזור ויברך (כתב השולחן ערוך (סי' ח סע' יד) שהפושט טליתו ודעתו לחזור ולהתעטף בה תיכף, צריך לחזור ולברך כשחוזר ומתעטף. ומקורו מבואר בבית יוסף, שלמד כן מה גמרא במסכת סוכה (מו.) המספרת שרבא נכנס לבית הכסא ויצא ונטל ידיו והניח תפילין ובירך, ומשמע שרבא היה מניח תפילין כל היום, והסיר אותם רק כדי ליכנס לבית הכסא, ואם כן דעתו היה לחזור ולהניחם מיד כשיצא, ואף על פי כן היה מברך, והוא הדין לציצית.

והביא הבית יוסף שכן מבואר בשבלי הלקט (ענין תפלה סי' ה), וזו לשונו: "ציצית, אף על גב דלא אשכחן דמיתסר בהיסח הדעת, מברך עליה כל זמן שמתעטף, כדמשמע פרק התכלת (מנחות מג.) מעובדא דרב יהודה".

מאידך, הרמ"א (שם), הב"ח (שם ס"ק יד) ואחרונים נוספים חלקו על פסק השולחן ערוך, ונקטו שאם דעתו לחזור וללבוש את הטלית תיכף, אינו צריך לברך עליה. וכן הכריעו הפוסקים להלכה שלא לברך, משום ספק ברכות להקל. וכן כתב בשו"ת יביע אומר (ח"ח או"ח סי' ב).

ומכל מקום, לגבי החולץ תפילין כדי להיכנס לבית הכסא לעשות צרכיו, כתב היביע אומר שם שאף על פי שחוזר להניחן מיד בצאתו מבית הכסא, הודו רוב האחרונים לדעת השולחן ערוך שצריך לחזור ולברך עליהן).

פשט טליתו לרחוץ בים על דעת שיחזור וילבשה (סימן ח' סעיף י"ד)

ההולך לים או לבריכה ופשט את הטלית־קטן שלו כדי להיכנס לרחוץ שם, האם צריך לברך על עליה כשחוזר ולובשה?

תשובה

יש אומרים שאם שהה כשיעור חצי שעה ויותר – צריך לברך, ויש אומרים שרק אם שהה שלוש שעות ויותר יברך. ויש אומרים שאף בשהה יותר משלוש שעות לא יברך, כמנהג ירושלים שאין מברכים כלל על לבישת טלית קטן. וכן ראוי לנהוג למעשה. ואף לנוהגים לברך על טלית קטן, אין לברך אלא אם כן יש בה שיעור אמה וחצי אורך על אמה רוחב (ביארנו לעיל (תשובה א) שנחלקו הפוסקים בדינו של אדם הפושט טליתו על דעת לחזור וללובשה תיכף, האם עליו לחזור ולברך. ולהלכה נקטו הפוסקים שאינו חוזר ומברך. ואולם לגבי פושט טלית קטן על דעת לרחוץ בים או בבריכה, ששוהה בכך זמן מרובה, יש לדון אימתי צריך לחזור ולברך, ונחלקו הפוסקים בדבר כדלהלן:

הבן איש חי (שנה ראשונה, בראשית, י) כתב שהפושט טליתו כדי להיכנס למרחץ, ושוהה במרחץ זמן מרובה, צריך לחזור ולברך על הטלית על פי מנהג האריז"ל, שאין אומרים ספק ברכות להקל כנגד רבינו האר"י ז"ל. על פי זה כתב בשו"ת אור לציון (ח"ב פרק מד, י) שההולך לבית המרחץ ופשט טליתו, אם התעכב שם יותר מחצי שעה, יברך על הטלית כשחוזר ללובשה.

מאידך, הגרש"ז אויערבאך (הליכות שלמה, תפילה, פ"ג, ז) והגר"נ קרליץ (חוט שני, ר"ה, עמ' תיב) נקטו שאפילו אם שהה זמן מרובה אינו חוזר ומברך, אלא אם כן עברו שלוש שעות מזמן שפשט את טליתו. וזהו על פי דברי שולחן ערוך הרב (סי' כה סע' כט) שכתב לגבי חולץ תפיליו: "מי שחלץ את תפיליו והיה בדעתו שלא יחזור להניחן עד לאחר זמן מרובה כמו שתים או שלוש שעות, ואחר כך נמלך לחזור ולהניחן מיד – צריך לחזור ולברך עליהם". הרי שבפחות מג' שעות אין צריך לברך.

וכעין זה כתב שו"ע הרב בסימן ח (סע' כג) לגבי פושט טליתו, וזו לשונו: "אבל אם כשפשטו לא היה דעתו לחזור וללבוש עד לאחר כמה שעות, אזי אפילו אם אח"כ נמלך ללבשו תיכף ומיד – צריך לחזור ולברך עליו".

אלא שכתב מרן הגרע"י זצ"ל בספרו הליכות עולם (ח"א הלכות ציצית אות ד, עמוד יא) שמנהג ירושלים לא לברך כלל על לבישת טלית קטן. ולפי זה הרוחץ בים ושהה זמן מרובה, לא יברך על הטלית קטן כשחוזר ולובשה, אף אם שהה יותר משלוש שעות.

ואף לנוהגים לברך על טלית קטן, אין לברך אלא אם כן יש בה שיעור אמה וחצי אורך, על אמה רוחב, כפי שנבאר לקמן (תשובה יא)).

לרכישת הספר "הלכה למעשה" מאת הרה"ג ירון אשכנזי, לחצו כאן.