סוד הישועה שמגיעה מציון: ביאור פרק י"ד בתהילים עם מדרשים מעניינים

הפרק המלא + ביאור

(א) לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹקִים הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה טוֹב.

המזמור נאמר על ידי דוד ברוח נבואה על נבוכדנצר שעתיד להחריב את בית המקדש הראשון.

(ב) ה' מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹקִים.

רס"ג: ה' מחפש על קבוצת הרשעים ולא מוצא בהם אדם אחד צדיק.

(ג) הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד.

ספורנו הסביר את הכפילות, שהחלק הראשון של הצלע מדבר על המון העם והחלק השני מדבר על תופסי התורה.

(ד) הֲלֹא יָדְעוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם ה' לֹא קָרָאוּ.

הכוונה לצאצאיו של נבוכדנצר, בלשצר וחבריו, שנפלו כאשר הם היו עסוקים באכילת לחם בסעודה.

(ה) שָׁם פָּחֲדוּ פָחַד כִּי אֱלֹקִים בְּדוֹר צַדִּיק.

רס"ג: "שם" הכוונה לעולם הבא.

רש"י: הכוונה לבשלצר, שפחד ואיבד את ממלכתו.

מאירי: הכוונה גם לנבוכדנצר עצמו, בימים שבהם איבד את ממלכתו.

ספורנו: הכוונה לעם ישראל שפחד מהאומות ששיעבדו אותו, אבל בכל זאת הוא ידע שה' יסייע לו, בגלל שבאותו הדור היה גם צדיק.

רי"ד: הכוונה לסנחריב.

(ו) עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ כִּי ה' מַחְסֵהוּ.

אתם אומרים על העצה של העם העני והמסכן, עם ישראל, שהוא בושה, כיוון שאתם רואים שהם בוטחים בה' שיהיה המחסה שלהם, הם בוטחים בה' ואתם רואים שבינתיים הוא לא מסייע להם.

(ז) מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב ה' שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל.

אך עוד יבוא היום שה' עתיד להביא מציון את הישועה על עם ישראל, ה' עתיד לגאול את עם ישראל ולהחזיר אותו לארצו,ֹ וכאשר ה' ישיב את שבות עמו, כאשר ה' יגאל את עם ישראל, אז יעקב (כינוי לעם ישראל) ישמח ועם ישראל ישמח.

3 עובדות מעניינות על הפסוק האחרון בפרק

1. הפסוק האחרון בפרק נאמר כחלק מהתפילה הנאמרת בסיום אמירת תהילים: "מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעֻת יִשְׂרָאֵל, בְּשׁוּב יְהוָה שְׁבוּת עַמּוֹ, יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל. וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְיָ מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה. וַיַּעְזְרֵם יְיָ וַיְפַלְּטֵם, יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ".

2. במדרש שוחר טוב נאמר על הפסוק "מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל": "אמר רבי לוי, כל הברכות והנחמות והטובות שהקב"ה מביא על ישראל כולם מציון. תורה מציון שנאמר: 'כי מציון תצא תורה'. ברכה מציון שנאמר: 'יברכך ה' מציון'. הופעה מציון שנאמר: 'מציון מכלל יופי אלוקים הופיע', סעידה מציון שנאמר: 'מציון יסעדך', חיים מציון שנאמר: 'כי שם ציווה ה' את הברכה חיים עד העולם'. גדולה מציון שנאמר: 'ה' בציון גדול'. ישועה מציון שנאמר: 'מי יתן מציון ישועת ישראל".

3. המילים האחרונות בפרק, "יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל", מבוארות כך במדרש שוחר טוב: "יגל אברהם ישמח יצחק אין כתיב כאן, אלא  יעקב. למה? לפי שיעקב שמח מכל האבות. אמר רבי שמעון בן לקיש: 'בשעה שישראל חוטאים, מרגיש יעקב ממערת המכפלה. וכן לכשתבוא השמחה לישראל - שמח יעקב מכל האבות. ורב אמר: משל למי שמשיא את ביתו, מי שמח אלא אביה של הכלה, הווי אומר כשתבוא הגאולה לישראל, יעקב שמח בה מכל האבות, לכך נאמר: 'יגל יעקב ישמח ישראל'".