3 עובדות על המצווה שלא תעלה לכם שקל - ותשדרג לכם את החיים בענק

כמה פעמים במהלך היום אנחנו מוצאים את עצמנו מול רגע קטן שמזמין בחירה - מישהו עוקף אותנו בתור, ילד שמבקש תשומת לב כשאנחנו שפוכים מעייפות, שכן שמחפש מילה טובה או נהג שמאותת לנו להשתלב. רובנו מגיבים אוטומטית, לפעמים בחיוך ולפעמים בעצבים. אבל דווקא הרגעים האלו, הכי פשוטים ושגרתיים, הם הזדמנות נדירה לקיים מצווה שלא עולה שקל - אך יכולה לשדרג את החיים שלנו מן הקצה אל הקצה. מצוות "והלכת בדרכיו" קוראת לנו לבחור ברחמים, בחסד, בדרך הישר - בכל פעולה יומיומית, מהדיבור עם הזולת, ועד האופן שבו אנחנו מתנהלים בבית, בעבודה וברחוב.

הנה 3 עובדות על המצווה ה-611 מתוך 613 המצוות, והיא: החובה ללכת ולהידמות בדרכי ה' יתברך.

1. מה זה כולל?

ב"ספר החינוך" מתוארת המצווה כך: "שנצטווינו לעשות כל מעשינו בדרך הישר והטוב בכל כוחנו, ולהטות כל דברינו אשר בינינו ובין זולתנו על דרך החסד והרחמים, כאשר ידענו מתורתנו שזהו דרך השם וזה חפצו מבריותיו, למען יזכו לטובו כי חפץ חסד הוא, ועל זה נאמר 'והלכת בדרכיו' (דברים כח, ט) ונכפלה המצווה עוד במקום אחר, שנאמר 'ללכת בכל דרכיו' (דברים י, יב) (דברים יא, כב). ואמרו זכרונם לברכה בפרוש זאת המצווה: 'מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום, אף אתה היה רחום; מה הקדוש ברוך הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון; מה הקדוש ברוך הוא נקרא צדיק, אף אתה היה צדיק; מה הקדוש ברוך הוא נקרא קדוש, אף אתה היה קדוש'" (ספרי עקב יא, כב).

מצוות "והלכת בדרכיו" מחייבת אותנו לבחור תמיד בדרך הישר, הטוב והחסד - בכל פעולה מול אחרים ובכל מצב. כמו שהקב"ה מתואר כרחום, חנון, צדיק וקדוש, כך עלינו להשתדל לאמץ את המידות האלו בחיי היום-יום. זו מצווה שמכוונת אותנו לפעול בנועם, בחמלה ובהוגנות, ולהפוך את העולם למקום טוב יותר דרך ההתנהגות שלנו.

עוד נכתב: "והעניין כולו לומר שנלמד נפשנו ללכת בפעולות טובות כאלו ומידות נכבדות, אשר יספר בהם יתברך על דרך משל לומר שמתנהג במידות טובות אלו עם בריותיו. והוא ברוך הוא יתעלה על כל עילוי גדול, שאין בנו כוח ודעה להשיג גודל מעלתו ורב טובו, ולא בכל הנבראים. ועל הדרך הזה שאמרנו (פ"א מהל' דעות ה"ו) יקראו הנביאים לאל ברוך הוא כל הכינויים: צדיק, ישר, תמים, גיבור, חזק, רב חסד, ארך אפים. כי באמרם ארך אפים אין העניין חלילה שיהיה כעס לפניו לעולם. כי אשר בידו להמית ולהחיות, למחות עולם ולבראת, ואין אומר לו מה תעשה, למה יכעס? גם כי הכעס איננו שלמות בכועס, ואליו ברוך הוא כל השלמות. אבל העניין באמת על הדרך שזכרנו, כלומר שהן המידות המעלות שמתנהג עם בריותיו ויש לנו ללמד ולעשות כל דרכינו בדמיונו.

2. כיצד מקיימים?

כותב בעל "ספר החינוך": "דיניה גם כן קצרים. עניינה הוא דרך כלל שיבחר לו האדם בכל ענייניו ובכל מעשיו – בין באכילה בין בשתיה, בין במשא ומתן בין בדברי תורה, בין בתפלה בין בשיחה ובכל דבר - הדרך הטובה והממוצעת, ולא יתרחק אל הקצוות לעולם. ועל כלל העניין הזה אמרו זכרונם לברכה (סוטה ה:) שיהא אדם שם דעותיו תמיד, כלומר שיחשוב בענייניו לעשות אותם על דרך הממוצע והישר. וסמכו הדבר לקרא דכתיב 'ושם דרך אראנו בישע אלהים' (תהלים נ, כג). דרשו הם: 'אל תקרי ושם אלא ושם' (מועד קטן ה)".

"ספר החינוך" מזכיר לנו שהאדם צריך לבחור תמיד בדרך האמצע - לא להיסחף לקיצוניות, לא לימין ולא לשמאל, אלא לאזן את עצמו בכל תחומי החיים. זה נשמע מופשט, אבל למעשה זו הדרכה פשוטה לחיי היום-יום. חז"ל קראו לזה "שיהא אדם שם דעותיו תמיד" - שייתן את דעתו על מעשיו, ויכוון אותם למסלול המאוזן והישר. זו קריאה לחיים מלאים בשיקול דעת, איזון ובריאות – גוף ונפש כאחד.

3. מי חייב?

"ונוהגת מצווה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות. והעובר על זה ואינו משתדל להישיר דרכיו ולכבוש יצרו ולתקן מחשבותיו ומעשיו לאהבת האל ולקיים המצווה הזאת - ביטל עשה זו".

לסיכום, מצוות "והלכת בדרכיו" היא מתנה ייחודית שמבקשת מאיתנו להיות דומים לאלוקים, יותר רחומים, יותר סלחנים, ויותר דומים למקור הטוב שממנו כולנו באנו.