הלכת המיקרוטראומה: כשפגיעות קטנות הופכות לתאונת עבודה – המדריך המלא של עו"ד ליאור אליטים

כשרוב האנשים חושבים על "תאונת עבודה", עולה בדעתם אירוע פתאומי ודרמטי: נפילה מסולם, חבלה ממכונה או תאונת דרכים בדרך לעבודה. אולם, המציאות בעולם התעסוקה המודרני מורכבת הרבה יותר. מה קורה כאשר הנזק הגופני מצטבר לאט, טיפין טיפין, כתוצאה מפעולות חוזרות ונשנות במשך חודשים ושנים? כאן נכנסת לתמונה הלכת המיקרוטראומה– מושג משפטי חיוני המהווה פתח למימוש זכויות עבור אלפי עובדים.

מהי מיקרוטראומה וכיצד היא שונה מתאונה רגילה?

המוסד לביטוח לאומי מכיר בשתי דרכים עיקריות להכרה בפגיעה בעבודה: תאונת עבודה (אירוע חד-פעמי) או מחלת מקצוע (רשימה סגורה של מחלות). אולם, הפסיקה בבתי הדין לעבודה הכירה בכך שישנו "שטח אפור" שבו עובדים נפגעים, אך לא בשל אירוע בודד ולא בשל מחלה מוגדרת.

המיקרוטראומה (מיוונית: "טראומה זעירה") היא תורת משפט שפיתח בית המשפט כדי להתמודד עם מקרים אלו. היא מגדירה נזק כתוצאה מסדרה של פגיעות זעירות, חוזרות ונשנות, שכל אחת מהן בפני עצמה אינה ניתנת לאבחון, אך הצטברותן יחד היא שהביאה בסופו של דבר לנזק ממשי ומשמעותי.

לדוגמה, נהג משאית שסובל מכאבי גב קשים בעקבות רטט וישיבה ממושכת, או קלדנית שפיתחה תסמונת התעלה הקרפלית – אינם יכולים להצביע על רגע ספציפי בו התרחשה ה"תאונה". המיקרוטראומה מאפשרת להכיר בכך שהעבודה עצמה היא הגורם המצטבר לנזק.

התנאים הקפדניים להכרה במיקרוטראומה

הכרה בפגיעת מיקרוטראומה היא תהליך מורכב, מאחר והוא דורש הוכחה של דפוס פעולה, בניגוד להוכחת אירוע בודד. על התובע לעמוד בשני יסודות עיקריים:

1. התשתית העובדתית (המשפטית): יש להוכיח כי במהלך העבודה התבצעה סדרה של פעולות זהות או דומות מאוד, וכי פעולות אלה הפעילו עומס חוזר ונשנה על איבר או אזור ספציפי וממוקד בגוף (למשל, מפרק כף היד, הברך או עמוד השדרה). יש להוכיח שהפעולות היו רציפות, יומיומיות, ובתדירות גבוהה.
2. התשתית הרפואית (הקשר הסיבתי): זהו השלב הקשה ביותר. יש צורך בחוות דעת רפואית המראה קשר סיבתי מובהק בין רצף הפעולות שתוארו בתשתית העובדתית לבין הפגיעה הסופית שהתגלתה. הרופא המומחה מטעם הביטוח הלאומי או בית הדין צריך לקבוע כי הפגיעות הזעירות אכן גרמו למחלה או לנכות המדוברת.

דוגמאות נפוצות לפגיעות מיקרוטראומה מוכרות

הלכת המיקרוטראומה רלוונטית במיוחד במקצועות הדורשים תנועתיות רפטטיבית, עומס סטטי ממושך, או חשיפה לרעידות. דוגמאות בולטות:

• פגיעות גפיים עליונות: תסמונת התעלה הקרפלית (בקרב קלדנים, קצבים, ספרים), פגיעות במרפק ('מרפק טניס' או 'מרפק גולף' בקרב עובדי כפיים), ופגיעות בכתף.
• פגיעות גב וצוואר: פריצות דיסק או בלט דיסק, בקרב נהגים מקצועיים (עקב ישיבה ממושכת ורעידות), או עובדי מחסן הנושאים משאות כבדים בשיטתיות.
• פגיעות גפיים תחתונות: פגיעות בברכיים או במיניסקוס אצל רצפים, סבלים או עובדי מטבח העומדים שעות ארוכות בתנוחות מכופפות.

הצעד הראשון: הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי

כדי להתחיל את תהליך ההכרה, על הנפגע למלא את טופס התביעה הרלוונטי. בניגוד לתאונת עבודה רגילה, תביעות מיקרוטראומה דורשות מילוי של טופס המותאם להכרה במחלת מקצוע או ליקוי רפואי כתוצאה מתנאי עבודה. מומלץ לא להשתהות ולפעול במהירות להגשת תביעת תאונת עבודה באופן מנוהל ומסודר.

כיצד עורך דין תאונות עבודה מסייע?

בניגוד לתאונה רגילה בה יש אירוע ברור להצביע עליו, בתביעת מיקרוטראומה הסיפור הוא הראיה. עורך דין תאונות עבודה מיומן משחק תפקיד קריטי בהצלחת התביעה, מכיוון שעליו:

1. לבנות את הסיפור העובדתי: ניסוח מדויק של תיאור העיסוק והפעולות החוזרות – בפירוט יומיומי ככל האפשר – כדי להניח תשתית מוצקה לקשר הסיבתי.
2. למצוא מומחה מתאים: מינוי מומחה רפואי שידע לקשור באופן חד משמעי בין דפוס העבודה לליקוי הרפואי.
3. התנהלות מול ועדות: ייצוג בוועדות רפואיות של הביטוח הלאומי, שרגישות מאוד לדרישות ההוכחה המחמירות של הלכת המיקרוטראומה.

לסיכום, מיקרוטראומה היא מכשיר משפטי עוצמתי שנועד להגן על עובדים שאינם נפגעים בתאונה רגעית, אלא נשחקים על ידי העבודה היומיומית. הכרת הזכויות הללו והליווי המקצועי הנכון הופכים את הפגיעות הזעירות – לפיצוי משמעותי.