יהושע לימוני: "הכותרות בישרו שסירבתי להשתתף באולפן שישי"

לא מכבר, הזמר והמוזיקאי יהושע לימוני קיבל הצעה מפתה: השתתפות בכתבת נוסטלגיה שתופיע באולפן שישי בערוץ 12. הכתבה תוכננה לשידור בליל שבת, וללימוני הובטח שעל המסך יופיע הכיתוב 'צולם ביום חול'. אחרי שאלת רב, החליט לימוני לסרב להצעה. "מדובר בניסיון לא פשוט", הוא אומר בריאיון להידברות. "זו הזדמנות לחשיפה רצינית, והיום אמנים משלמים אלפי ואפילו עשרות אלפי שקלים בשביל לקדם את עצמם. פה אתה מקבל את הכול בחינם".

קרדיט: e.herodi

"להיות אמן זה מאבק"

לימוני החל את הקריירה המוזיקלית שלו כנער חילוני בגיל תיכון. הוא הקים עם חברים בני גילו את להקת "שפיות זמנית", והשיר הראשון שהקליטו - "הקיץ האחרון" - הפך ללהיט ששבר את שיאי ההשמעה בתחנות הרדיו המובילות.

לאחר שסיים את שירותו הצבאי, טס לימוני להוליווד, שם התמקצע בלימודי מוזיקה ותופים. בהיותו בנכר, נתקל בספר "אורחות צדיקים" והתרשם ממנו עמוקות. דרכו לשמירת תורה ומצוות הייתה מהירה, אבל כך גם דרכו החוצה. עשור מאוחר יותר, לימוני פגש את עולם התורה והמצוות בשנית. החזרה הפעם הייתה תהליכית וזהירה יותר.

כיום הוא חסיד חב"ד, גר בהרצליה, נשוי ואב לשניים - סיפור ניסי משל עצמו, לאחר שנישא לרעייתו בגיל לא צעיר - ומציין למעלה משני עשורים בעולם התורה והמצוות.

השירים שלך הגיעו למקומות מכובדים ברשימות ההשמעה ברדיו. איזו הצלחה הכי ריגשה אותך?

"אני לא יודע להגיד לך, זו שאלה שקשה לי לענות עליה. אני לא מרגיש שאי פעם חוויתי הצלחה, אולי צריך להגדיר מהי הצלחה. להיות אמן עושה מוזיקה בארץ, זה קודם כל מאבק", הוא מסביר לאחר מחשבה. "ודאי אם אתה לא מוזיקאי שעכשיו ממלא את קיסריה".

מאבק בפן הכלכלי?

"גם כלכלי, וגם מאבק על לפנות לכך מקום בחיים. אתה צריך מאוד לרצות ולאהוב את מה שאתה עושה, וחשוב שיהיה לך משהו אמיתי שאתה רוצה לשגר לעולם כדי שהדבר אכן יקרה. לכן, אגב, לוקח לי המון זמן להוציא שיר". הוא מספר כי האלבום הנוכחי, שיצא בשבועות האחרונים, דרש ממנו כמעט שמונה שנים של עבודה.

"זכיתי ויש לי אולפן. בנוסף, ברוך ה', כיום יש לי את כל הכלים, אחרי שרכשתי אותם במהלך השנים. הדבר מאפשר לי לעשות את תהליך ההפקה, מא' עד ת', כמעט עצמאית, ויש בכך יתרון עצום. היכולת הזאת סייעה לי להוציא את האלבום החדש.

"לגבי הצלחה - בשבילי זאת התמודדות. אני מאמין שמדובר באיזה מין שד קטן בתוכי שמאוד מפחד מההצלחה שלו, ואני מנהל איתו דיאלוג לאורך השנים. נראה לי שהיום אנחנו כבר במקום הרבה יותר טוב ממה שהיינו לפני כמה שנים, ואני מסכים להצליח. אבל עדיין הדבר לא קל, ועבורי ההצלחה מגיעה עם מטען גדול".

"לקחת את עצמי פחות ברצינות"

איך שומרים על ענווה בזמנים הטובים?

"זה אתגר תמידי. מה שלי עוזר מאוד היא מילה שלמדתי מהרבי מליובאוויטש ושינתה לי את החיים: שליחות.

"יש סיפור מפורסם על אדם שהיה מגיד שיעורים מוצלח, והמוני אנשים היו פוקדים את השיעורים שלו. יום אחד הוא בא לרבי, ואמר לו שהוא מרגיש שמתמלא גאווה ולכן מעוניין להפסיק למסור את השיעורים. תשובת הרבי הייתה: למה אנשים צריכים לסבול בגלל שלך יש גאווה? תמשיך לתת שיעורים, ותתמודד עם הגאווה שלך.

"זאת מידה שאני עובד עליה כל הזמן, עד היום, וכנראה שאעבוד עליה כל חיי. ברוך ה', עם השנים למדתי לקחת דברים קצת פחות ברצינות, לקחת את עצמי פחות ברצינות, ולהסתכל על הכול באיזושהי זרימה".

לצד עבודת המידות, ללימוני חשוב להדגיש שהוא מאמין בחובתו של אמן להוציא לאוויר העולם את השליחות שקיבל. "יהודי צריך להיות מהלך, בתנועה, לא להישאר במקום. ובכלל, היצירה מבקשת קהל.

"פגשתי הרבה אנשים בחיים שלי - בסדנאות כתיבה שהעברתי ובסיטואציות נוספות. יש לא מעט שאומרים 'אני כותב, אבל אני כותב למגירה', או 'אני לא מרגיש צורך לעשות מזה משהו'. בעיניי, המשפטים הללו אף פעם לא באמת נכונים. כל יצירה מבקשת להיחשף. השאלה האם מצליחים להתגבר על הפחד, עד כמה חשוב לך שהיצירה תצא לאור, והאם אתה מוכן לשלם את המחירים שכרוכים בדבר".

יש התנגשויות בין הקפדה על שמירת ההלכה לבין המקצוע שלך?

"מדובר באחד המקצועות עם הכי הרבה התנגשויות, לדעתי. למשל, היו המון סיטואציות שבהן נשים פנו אליי בבקשה לעבוד איתן על שירים שלהן והייתי צריך לסרב בגלל שירת נשים. מסיבה דומה שללתי רעיונות שעלו לשילוב שירת נשים בתוך המוזיקה שלי, על אף שיכלו להתאים מבחינה מוזיקלית. ישנם גם ביטויים שאני נמנע מלהכניס לשירים שלי מסיבות הלכתיות".

לדבריו, התקופות שעבורו הן מהמאתגרות הן תקופות ימי האבלות, בהן נמנעים משמיעת מוזיקה: ספירת העומר ובין המצרים. "להשבית את עצמך חודשיים בשנה - זה ניסיון. בתחילת דרכי בתשובה עצרתי הכול, כפשוטו. האמת? דווקא היה בכך משהו מדהים. ההפסקה החזירה לי את הגעגוע למוזיקה. היום אני מכיר יותר את ההלכה ואני יודע שיש דברים מסוימים שאני יכול לעשות, כמו למשל לשבת באולפן ולערוך מוזיקה.

"מה שנותן לי את הכוח להתמודד עם הניסיונות במקצוע היא האמונה", הוא משתף. "בסוף אתה מבין, שלעשות את רצון ה' הוא הדבר הכי טוב". הוא מוסיף בחיוך, שלגבי כתבת הנוסטלגיה עליה ויתר משום שתוכננה לעלות בשבת - יצא מתוק ממר. "פתאום התפרסמו כתבות בכל מיני אתרים ש'יהושע לימוני סירב להשתתף באולפן שישי'. אם אתה הולך באמת עם רצון ה', אז אני מאמין שהכול יהיה בסדר".

בית המדרש הפתוח בהרצליה

"ככה תיראה התפילה לעתיד לבוא"

לצד עיסוקו המרכזי כמוזיקאי, לימוני מפעיל את בית המדרש הפתוח בהרצליה. "בית המדרש ממוקם בתוך בית חב"ד, וכל מי שרוצה וחשקה נפשו יכול לבוא וללמוד. יש מניין, סדר לימוד וכיבוד קל. כמובן, המטרה המרכזית היא להביא דווקא את אלו שעוד לא נגעו בלימוד.

"מגיעים אנשים מכל הסוגים - צעירים, גמלאים, סטודנטים, אפילו אנשים שעל פניו הם רחוקים לגמרי. יש אנשים שאתה פוגש על הדרך ומזמין אותם, ואנשים שמגיעים להתפלל ונשארים. ברוך ה', יש כאן לא מעט לומדים בכל יום. בית המדרש הוא פרויקט שאני מאוד שמח בו".

פרויקט נוסף שלימוני עובד עליו כיום הוא חיבור לתפילה. "התפילה היא התשוקה הכי גדולה שלי. הרבה שנים היא העסיקה אותי, ובשנתיים האחרונות התחלתי לכתוב ספר ולהעביר שיעורים וסדנאות בעניין".

קרדיט: e.herodi

בהשאלה מעולם המוזיקה, אותו הוא חי ונושם, השיטה נקראת שיטת הכפתורים. "להרבה אנשים יש קושי מאוד גדול עם תפילה, והוא מתבטא במשפטים כמו 'אני לא מתחבר', 'אני לא מצליח להתרכז', או 'אני לא רואה מהתפילה תוצאות'.

"בשיטה הזו אנחנו לומדים איך כל מילה בסידור היא כפתור של נקודה בנפש, ואז מבינים שהתפילה היא עניין אישי. מילות הסידור הן לא סתם אותיות שמונחות שם כבר אלפי שנים ואתה בא וקורא אותן. הן אותיות שבאות לכתוב ביחד איתך שיר שקשור לנפש שלך.

"אנחנו פשוט עוברים על הכפתורים האלו בתפילה, מילה-מילה, ומבינים מה כל מילה מייצגת, מה היא פותחת בנפש. הלימוד נותן לאנשים הסתכלות אחרת לגמרי, כמו תפילה גאולתית. אני חושב שככה תיראה התפילה שלעתיד לבוא. את בטח מרגישה את התשוקה שלי בדיבור, אני יכול לדבר על תפילה שעות, ללא הפסקה".

לימוני מספר כי הייתה סיטואציה שדרבנה אותו בנושא: כמנהג אנשי חב"ד, הוא כתב לרבי מליובאוויטש וביקש חיזוק בשליחות שלו עם עניין התפילה. כעבור יומיים הוא קיבל שיחת טלפון ממפיק של פרויקט מוזיקלי גדול ומוכר. המפיק ביקש להזמין את לימוני לבצע עבורם מופע בפני קהל בסדר גודל משמעותי, שכותרתו היא תפילה. "שמעתי אותו וקפאתי. לא הבנתי מאיפה הוא הגיע אליי פתאום. דרך אגב, המופע אכן הולך לקרות בעוד כחודש".

לסיום הריאיון, אנחנו משוחחים על האלבום שהוציא לימוני לאחרונה. "יש שיר באנגלית שמאוד אהבתי ומילות הפזמון שלו הן:  say it loud, say it clear, it's too late when we die. כלומר: תגיד את זה ברור ובקול, כי מאוחר מדי לומר את זה אחרי שאנחנו מתים.

"אם יש מישהו שאתה רוצה להגיד לו משהו טוב, מישהו שאתה אוהב אותו ועדיין לא אמרת לו את זה - אז תגיד לו. עבורי מדובר משהו שפעולה שקשה לביצוע. אני בדרך כלל בן אדם שלא אומר, לכן כתבתי על כך שיר".

"אחי דע שאני אוהב אותך

גם אם אתה לא

בפנים גם אתה כואב

גם אתה רוצה לגדול"

מי הוא האח שבשיר? למי התכוונת?

"אולי נשאיר את השאלה פתוחה", חוכך לימוני בדעתו. "את יודעת מה, נענה על כך בשתי תשובות: האח הוא האח בחוץ, שחושב אחרת ממני, שמסתכל על העולם אחרת ומעצבן אותי. הכתובים אומרים לנו שכל ישראל הם קומה אחת שלמה, וכל ישראל זקוקים זה לזה, וכל ישראל ערבים זה לזה וזה בזה. בסוף, בעומק, אני לא יכול בלעדיו. הוא היד השנייה שלי ואני אוהב אותו.

"אפשרות שנייה היא שאני מדבר אל עצמי, על החלקים בתוכי. יש בתוכנו חלקים שמסוכסכים ביניהם. אין אדם אחד שהוא בלי הקונפליקט הפנימי. בשיר אני מבקש שנצליח לחיות ביחד - הנפש הבהמית והנפש האלוקית - ונייצר את השלום הפנימי גם בתוך כל אחד מאיתנו".