הסוד לחינוך ילדים: דבר תורה קצר לשולחן השבת - פרשת וירא

"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו" (בראשית י"ח, י"ט)

בפסוק זה המילה "אחריו" מיותרת, לכאורה. אם כן, מה באה להוסיף לנו המילה "אחריו"?

מסביר מהר"ם שפירא מלובלין (בספרו אמרי דעת, פרשת לך לך, בפסוק "וירק את חניכיו"):

המילה "אחריו" באה ללמדנו עיקרון יסודי בחינוך:

השפעת המחנך על תלמידיו - לא די שתהיה רק כשהתלמיד נמצא עמו בקשר ישיר, אלא עיקר החינוך טמון בהשפעה שנמשכת גם אחרי שהמתחנך עזב. גם אחרי שנותקו הקשרים, וגם אחרי מות המחנך.

"'למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו' – בהשקפה ראשונה מלת 'אחריו' מיותרת, אבל אחרי ההתבוננות נמצא, כי רעיון עמוק טמון וגנוז במלה זו, והוא, כי השפעת המחנך על המתחנך, לא די כי תהיה לשעתה בלבד, בשעה שהמתחנך עודנו יונק משדי מחנכו ונמצא אתו בקשר מתמיד, ותסתיים עם עזיבתו אותו; כי אם, והוא העיקר, שהמחנך יאציל מהשפעתו מרוחו וממידותיו גם על עתידו של המתחנך אחרי עזבו אותו ונתקו את קשריו אתו.

המילה "אחריו" מלמדת שאברהם אבינו השכיל להנחיל בבניו ובבני ביתו ערכים שיישארו איתם לעד, דרך חיים שבניו ימשיכו בה "הלאה בדרכו דרך התורה והמצווה". זה סימן לכך שדבריו הוטמעו בנפש החניכים.

ואת זה בא ללמדנו כאן בתיבת 'אחריו', כי אברהם אבינו עליו השלום הנחיל לבניו ולבני ביתו רוח דעת ויראת ה' לא לשעתו בלבד כי אם גם אחריו, אחרי בוא עת פקודתו תחת אבותיו, יקומו בניו וימשיכו הלאה בדרכו דרך התורה והמצווה".

זהו מהותו של חינוך - כשההשפעה לא תלויה בנוכחות פיזית של המחנך, אלא חדרה עמוק לנפשו של המתחנך והפכה לחלק מזהותו גם לאחר שנפרדו דרכיהם.

"לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם"

המהר"ם שפירא מביא חיזוק מדברי דוד המלך בתהלים: "לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם" (תהילים ל"ד, י"ב)

מדוע נאמר "לכו בנים", הרי היה צריך לומר "בואו בנים"?

המהר"ם שפירא מסביר שדוד המלך מלמד אותנו כאן עיקרון חינוכי יסודי. לא די שהתלמידים שומעים למורה כשהם נמצאים במחיצתו, יושבים על ספסלי בית המדרש. זה אינו המבחן האמיתי לחינוך מוצלח. המטרה האמיתית של כל מחנך היא שהקדושה והערכים שספגו התלמידים יחולו לא רק לשעתם, אלא גם לאחר לכתם מכתלי בית הספר, ואז יודעים שאכן "יראת ה' אלמדכם". שאכן הצליח המחנך במשימתו.

"ואת זה הבליט נעים זמירות ישראל בתהלים ל"ד י"ב, 'לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם' שהוא קצת קשה הבנה, כי 'בואו בנים' היה לו לומר, ומהו הלשון 'לכו'? ולפי האמור יובן, כי לא נסתפק במה שהבנים שומעים לנו בשעה שהם נמצאים אתנו במחיצתנו, רק נתאמץ שקדושה זו שספגו התלמידים על ספסלי ביהמ"ד תקדש אותם לשעתם וגם לעתיד לבוא, אחרי עזבם את כותלי בית הספר. וזה שאמר 'לכו בנים שמעו לי', אם גם אחרי הליכתכם תשמעו לי ותטו לי אזן קשבת, זהו סימן מובהק כי 'יראת ה' אלמדכם', אכן זהו החינוך המתאים, קדושה זו לא תתבטל לעולם".

הרב זמיר כהן על חשיבות הדוגמה האישית בחינוך ילדים. צפו