פירוש לשולחן השבת: ה"זרע שמשון" בחידוש מפתיע על פרשת וירא

פרשת השבוע, פרשת וירא, פותחת באירוע יוצא דופן: ביקור אלוקי בביתו של אברהם אבינו, ביום השלישי למילתו. אבל דווקא הזמן שבו בוחר הקב"ה לבוא - הוא שמעורר את השאלה הגדולה. למה לחכות עד שיכאב? מה מסתתר מאחורי הדחייה האלוקית הזו?

ה"זרע שמשון" מביא את דברי הגמרא (ב"ב טז, ב): "רבי שמעון יוחאי אומר: מרגלית טובה היתה תלויה בצווארו של אברהם, שכל חולה שרואה אותה - מתרפא מיד". אברהם אבינו, כך מגלה ה“זרע שמשון”, היה יכול להחלים כבר ביום הראשון. אילו רצה, היה מביט במרגלית שבצווארו - ומתרפא. אך הוא בחר אחרת. אם היה הקב"ה מרפא את אברהם ביום הראשון למילה או ביום השני, היו הבריות אומרים שאין שום מעלה לאברהם שמל עצמו, שהרי בוודאי הסתכל באותו אבן טובה שסגולתה לרפא חולים ונתרפא מיד, ויאמר שזו הסיבה שאברהם הסכים למול את עצמו, כי ידע שיוכל להתרפא מאליו באופן מיידי.

אך בורא עולם רצה לפרסם שידעו כל תושבי תבל שאברהם היה מוכן לסבול את צער המילה ולא קץ בזה כלל, לכן לא בא אליו ביום הראשון או השני למילה לרפאותו, ומתוך כך התברר לכל העולם שאברהם מצד עצמו אינו עושה סגולות לרפא את עצמו, אלא אדרבה, מוכן לסבול צער גדול בשביל מצות מילה, ואחר שנתברר דבר זה לכל העולם אזי בא הקב"ה וריפא אותו.

מפירושו של ה“זרע שמשון” אנו לומדים שיעור נצחי בעבודת ה': לקיים מצוות גם כשהדבר כרוך בקושי, בלי לחפש קיצורי דרך או הקלות. האמונה האמיתית נבחנת דווקא כשכואב, כאשר האדם בוחר לעשות את רצון הבורא בכל מצב – גם בלי להבין, גם בלי להקל על עצמו. זהו כוחו של אברהם אבינו, וזהו הכוח שכל אחד מאיתנו יכול לשאוב ממנו – לעבוד את ה' באמת, באהבה, ובלא התחמקות מן הניסיון.