"לא ישנתי כל הלילה בגלל נשירת השיער": המיזם שתומך במאות נשים חולות

כשנכנסים לסטודיו של חיה ברונפמן בירושלים, הוא נראה בתחילה כמו חנות מפעל גדולה לפאות. שום דבר לא מרמז על כך ששמו של הסטודיו נלחש מפה לאוזן במחלקות האונקולוגיה השונות בבתי החולים שברחבי הארץ. כי בשנים האחרונות הציבה חיה לעצמה משימה גדולה: לייצר פאות לנשים המתמודדות עם מחלת הסרטן, בהתנדבות וללא שום רווח כספי. לשם כך היא פיתחה שיטה מיוחדת במינה, שמייצרת את הפאות משיערן האישי של אותן נשים.

"זה לא רעיון שלי בלבד, אלא גם של אחיותיי שעובדות איתי יחד", היא מספרת. "אנחנו ארבע אחיות שעובדות יחד בייצור הפאות, יש לנו גם סניפים בלוס אנג'לס ובניו יורק. העבודה המשותפת הזו היא מתנה ענקית, ומובילה להמון דברים טובים. בראש כולם הוא הפרויקט שאנחנו מנהלות יחד בשנים האחרונות, במטרה למנוע מהנשים שהתגלתה אצלן המחלה את הפרידה מהשיער, ולחסוך להן לפחות את ההתמודדות הזו, כחלק מהמסע שהן עוברות בדרך להחלמה".

שיטה מיוחדת במינה, שמייצרת את הפאות משיערן האישי של אותן נשים

תחושה של הקלה

איך עלה בדעתכן הרעיון לייצר "פאות רפואיות"?

"עוד לפני שפיתחנו את השיטה הגיעו אלינו נשים חולות שחיפשו מענה לשיער שנשר, וכמעט מכולן שמענו משפטים כמו 'כשהתבשרתי על המחלה חשבתי מיד על השיער שהולך לנשור', ו'לא ישנתי כל הלילה, כי דאגתי לשיער שלי', ועוד דיבורים בסגנון. אני מאוד מבינה את זה, כי אמנם השיער הוא חיצוני ולא באמת מסמל את המהות שלנו, אבל כנשים ברור שאיכפת לנו מהמראה שלנו. בפרט כשמדובר בבחורות צעירות בשלב שבו כל כך חשוב להן להיראות טוב. ניסינו לחשוב איך אפשר להקל עליהן, וכך פיתחנו את השיטה להכנת פאה מהשיער האישי שלהן".

"פיתחנו את השיטה להכנת פאה מהשיער האישי שלהן"

איך מתבצע התהליך?

"הנשים מגיעות אלינו בדרך כלל ממש בתחילת הדרך, זמן קצר אחרי אבחון המחלה. לפעמים הן אפילו באות ישר מבית החולים, עוד לפני תחילת הטיפולים הכימותרפיים. הן מבקשות לשמוע מאיתנו איך הדברים עובדים, ולשם כך יש לנו צוות מקצועי שעבר הדרכה והכשרה, ונועד להסביר ולתמוך בהן.

"אנחנו תמיד מציעות להן שבזמן התהליך יהיו איתן אנשים שעושים להן טוב – בעל או ילדים, חברה טובה וכדומה. כי למרות שמדובר כאן בפעולה יזומה של הסרת השיער ולא בטיפול, אלו עדיין רגעים לא פשוטים. אנחנו מבטיחות להן שהפאה תהיה מוכנה בעזרת ה' בתוך חמש שעות ורואות שהן נושמות לרווחה. תחושת ההקלה הזו ממש ניכרת בחדר".

בשלב הבא מתחילה העבודה: "בתחילה אנחנו מורידות את השיער בשיטה ייחודית שמאפשרת לכל שערה להישאר במיקום המקורי שלה. זה חשוב, כי השיער שלנו חשוף לשמש ונוצרים בו גוונים שונים, וחשוב לנו לשחזר כל שערה במיקום בו היא הייתה. יש כאלו שמבקשות שנוריד להן 'את כל השיער', ויש שרוצות להשאיר קצוץ כי הן רוצות לחוות זאת בהדרגה. לאחר מכן האישה יוצאת להשתחרר קצת ולהסתובב, ובינתיים כולנו מתמסרות לתפירת הפאה, כדי שתהיה מוכנה במהירות האפשרית.

"הפאה עוברת בינינו כמו סרט נע, כאשר כל אחת מנשות הצוות עושה את החלק שלה, ועוזבת כל דבר אחר למען המטרה הזו. כשהאישה חוזרת לבסוף כדי לאסוף את הפאה, אני תמיד מבחינה במתיחות הגדולה על פניה, וכשהיא מקבלת את הפאה, שהיא בעצם השיער האישי שלה, ניכרת ההקלה העצומה – היא לא נפרדה מהשיער, הוא עדיין נשאר איתה".

כשהיא מקבלת את הפאה, שהיא בעצם השיער האישי שלה, ניכרת ההקלה העצומה

תסרוקת לכיתה א'

בשנים האחרונות ליוו חיה ואחיותיה מאות נשים מתמודדות. "לצערי פגשנו לא מעט נשים ששערן כבר נשר, והן כל כך הצטערו ואמרו לנו: 'חבל שלא ידענו', ו'אילו רק היינו עושות זאת בזמן'. הייתה אפילו מישהי שאמרה לי: 'אני מרגישה כמו שמישהו יגיד לי שהתגלתה תרופה למחלת הסרטן, ואני לא יודעת עליה'. משפטים כאלו גורמים גם לי להרגיש החמצה, ולכן כשמגיעה אלינו אישה כזו, אנחנו מתפנות מכל דבר אחר – העיקר לייצר לה את הפאה, ולעשות זאת לפני שיהיה מאוחר מדי".

חיה מציינת כי היא שומרת על קשר אישי עם רוב הנשים גם אחרי שהפאה נמסרת, והיא שומעת על מה שהן חוות ועוברות. "לכל אישה יש את הסיפור שלה והמסלול שהיא עוברת, אך מרגש לראות את הכוחות האדירים שהן מקבלות מבורא עולם. כי הן נשים חזקות באופן לא רגיל, וממש מחזקות אותי בכל פעם מחדש.

"יש ביניהן כאלו שמגלות לי שהן לא מסירות את הפאה מהראש, חלקן מספרות שזה בגלל 'הסביבה שלא מסוגלת להכיל', וזו אכן נקודה שכולנו חייבים לקחת לתשומת לב. אגב, הלקוחה הכי צעירה שהגיעה אלינו הייתה ילדה בכיתה א', שאמה סיפרה לנו בדמעות על כך שהיא כל כך אוהבת שקולעים לה צמות ועושים לה תסרוקות מיוחדות, והיא לא מסוגלת לחשוב על כך שהשיער ייעלם. הבטחנו לה שהשיער לא ייעלם, ובאמת הכנו לה פאה מהשיער שהיה לה, לא ויתרנו על אף שיערה. במשך תקופה ארוכה אמא שלה שלחה לנו תמונות של הילדה מאירועים וממסיבות, כשהיא עם הפאה ונראית ממש כמו כל ילדה אחרת בגילה. זה היה כל כך מרגש ומחזק.

הלקוחה הכי צעירה שהגיעה אלינו הייתה ילדה בכיתה א'

"אגב, יש גם כאלו שכלל לא משתמשות בפאה באופן יומיומי, ומעדיפות לעיתים קרובות מטפחת או כובע. אבל עצם הידיעה שיש להן אפשרות לשוב ולהיראות בדיוק כפי שנראו קודם, כאשר אף אחד לא מזהה את מה שהן עוברות, מאוד מחזקת אותן.

"בכל פעם אני מדגישה לנשים: 'השיער שלכן זה לא אתן, הזהות שלהן היא הרבה יותר עמוקה ופנימית, וגם בלי שיער תמשיכו תמיד להיות אתן. אבל אחרי שנזרקתן לסיטואציה של המחלה, חשוב שתהיה לכן אפשרות בחירה. וכפי שאתן בוחרות בתוך התהליך הזה מי יהיה הרופא שיטפל בכן ובאיזה בית חולים תקבלו את הטיפול, כך גם תהיה לכן אפשרות לבחור אם ללכת עם פאה או בלעדיה".

הפאה מעניקה להן אפשרות בחירה

אחיות לדרך

כחלק מהפעילות השיקה חיה בשבועות האחרונים את קהילת 'אחיות לדרך', שמרכזת קבוצה גדולה של נשים שעברו דרכה בשנים האחרונות – חלקן עדיין מתמודדות וחלקן מחלימות. המטרה היא לרכז מידע מגוון על מגוון רב של נושאים הנוגעים אליהן, ולא רק בנושא שיער.

"בערב ההשקה שערכנו ניגשה אליי בחורה צעירה, בת 21. היא מתמודדת עם מחלת הסרטן כבר חצי שנה, ואמרה לי: 'זו הפעם הראשונה שאני פוגשת נערות בגילי שמתמודדות עם המחלה'", מספרת חיה.

"באופן אישי גם אני עברתי כאן מסע מדהים", היא מוסיפה, "כי כשהתחלתי בפרויקט חשבתי שאני נוגעת בשיער, אך בעצם עברתי מסע עמוק, אישי ורגשי. למדתי, ואני עדיין לומדת, מהנשים האלו כל כך הרבה. כחלק מהעלאת המודעות החלטתי לפרסם, אחת לחודש, כתבה מקומית על אישה שמוכנה להיחשף בסיפורה כדי לחזק נשים אחרות. כחלק מכך פורסמו כתבות בכל רחבי הארץ, והסיפורים חדרו עמוק וחיזקו מאוד. אין ספק שאלו נשים מיוחדות, שהפכו את הקושי שלהן לאתגר ואת הניסיון למקפצה ענקית".

ובאופן אישי, איך את מתמודדת עם הכאב שמתלווה לכל הסיפורים האלו?

"למרות שליווינו כבר מאות נשים – כל מקרה שובר אותנו מחדש", מודה חיה. "הרגע שבו אישה נאלצת להיפרד מהשיער שלה הוא תמיד מאוד קשה. אנחנו נמצאות שם איתה, ובכל פעם דומעות יחד. אבל בסופו של יום מגיע גם הרגע של החיוך, כשהנשים היקרות האלו יוצאות שמחות ומרוצות, כשהתחושה היא שירדה להן אבן מן הלב, והן פנויות להמשיך את מסע ההחלמה האישי שלהן".