אל"מ אסף חממי הי"ד הובא למנוחות: ״היה הראשון להסתער״

אלוף משנה אסף חממי, מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה, שנפל ב-7 באוקטובר וגופתו נחטפה לרצועה, הובא היום (שלישי) למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול.

אביו, אילן חממי, עמד על קבר בנו ונשא דברי פרידה: "אם אני נופל בשבי אני לא נופל חי, ואל תעשו עליי עסקאות. זאת הייתה צוואתו. היית הראשון לצאת, יצאת קודם כל כחייל של עם ישראל ואז כמפקד החטיבה הדרומית. ברגעים הראשונים הכרזת בקול יציב וברור שזאת מלחמה. החדרת סדר בלב התוהו ובוהו".

חברו הקרוב, אל"ם טל אשור, מפקד היחידה הרב-ממדית, ספד לו: "אחי, עשיתי הכל. אבל זה לא היה מספיק, להציל אותך ואת כל האחרים. הלוואי שאתה רואה מה היית בשביל כל האנשים מסביב. היית אדם וחבר, שהנחה אותנו בשקט. אנו חבים לך את השיעור שבפשטות, שלימדת כל אחד ואחת מאיתנו. תחת פיקודך גדלו דורות של מפקדים ולוחמים. שתדע שאנשים שגידלת עשו דברים מדהימים למען המדינה שלנו".

אשור הוסיף: "אחי, אין דרך להסביר במילים את החברות בינינו, מאז שהיינו מג"דים בחטיבה, שום דבר לא הפריד בינינו. תמיד יחד. דרך צבאית משותפת, מחליפים אחד את השני בתפקידים, לצד טיולים משפחתיים וסופי שבוע זוגתיים. היית היחיד שהייתי מוכן להפסיד לו, וכשאומרים לי את המילה חבר, אני תמיד אחשוב עליך. אני אוהב אותך אהבת אמת".

גם אלוף יקי דולף, מפקדו וחברו של חממי, נפרד ממנו: "שמענו רבות על גבורתו של חממי, הערכים אותם ייצג. אני אדבר על חממי חבר שלי, אח שלי שישאר תמיד אח שלי. חממי אני רואה אותך כל הזמן. שאלו אותי, 'תגיד, אתה כל הזמן מספר על חממי, הוא לא עשה שום תפקיד מטה?' הוא עשה תפקיד הדרכה אחד ואז טחן אותי שהוא חייב לקבל תפקיד מבצעי. הוא היה נרקומן של השטח, סגפן בקטע קיצוני. ישן ברכב שלו בשטח. כמה שהוא היה חכם ומקצוען, ככה היה קרוב לאנשים".

הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, אמר: "היית מפקד בעל עוצמת לב ותבונה מקצועית ממלאת השראה שלפני הכול האמין וטיפח את עוצמת אנשיו ואהב אותם באמת. מתוך אותה התבונה המקצועית, הובלת פלוגות במסעות שבהם הפלת את החיילים הכבדים ביותר פצועים, כשאתה נושא בראש הטור את האלונקה הכבדה מכולן".

הוא המשיך: "עברת עם תרמוס תה חם בכל עמדה בחברון בלילות של קור חודר עצמות, כדי לשנן יחד עם הלוחמים תרגולות הגנה; הבאת את הגדוד אל המקום הראשון בבוחן כשירות מתחתית הדירוג; תמיד 'להיות הגרסה הכי טובה של עצמו', תבעת קודם כל מעצמך ואחר כך מכל פקודיך"

נשיא המדינה, יצחק הרצוג, ציין כי חממי ייצג דור של לוחמים ששמו את המדינה לפני הכול: "הוא היה אגדה בגבעתי. כשנכנסו הלוחמים לחאן יונס, נאמר להם: נפעל ברוח חממי - בעוז רוח ובנחישות".

אימו קלרה ספדה לבנה בבכי חנוק: "בני הבכור, גיבור ישראל, שנפל בקרב הירואי עם תומר וקיריל ונחטף, שב הביתה למולדת. איך בכלל אפשר לכתוב לך הספד במקום ברכה? איך לאסוף את השברים כשהראש והלב מסרבים להתחבר זה לזה ולהאמין. מי יכתוב לי שוב ברכה ליום הולדת עם החרוזים היפים שלך? מי ישלח לי פתאום הודעה קצרה של 'מה נשמע' שכבר הופכת את היום שלי לטוב יותר? אילו רק יכולתי לעלות איתך בני הגיבור עד העננים ולומר לך 'בני הגיבור, עשית את שלך'. באת מהאור והותרת אחריך אור. אור של אהבה שאין לה קץ. אין אהבה בעולם כמו אהבה של אימא".

אלמנתו ספיר, ספדה בכאב: "אני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל אתה בבית, במדינה שלך שאהבת. רציתי סוף אחר. כמה זה קשה כשאין שליטה על התוצאה. להיות עם החלומות. לשנות עוד דרך, לעלות עוד מדרגה. גם כשבא לי לצרוח על העולם שזה לא הוגן. אתה יכול להיות גאה בילדים אלה, אלון וארבל. הם חלק אמיתי מהעשייה".