לא כסף, לא כבוד: אלו 3 הדברים היקרים ביותר בעולם

יש רגעים שבהם אדם עוצר ושואל את עצמו: מה באמת חשוב? על מה כדאי להשקיע את ימיי, את כוחי, את נשמתי?

החפץ חיים, מגדולי הצדיקים של הדורות האחרונים, השאיר לנו תשובה פשוטה ומטלטלת: יש 3 דברים בלבד שראוי לרדוף אחריהם כל החיים - תורה, תשובה ומעשים טובים. לא עושר, לא כסף, לא הצלחה ולא תהילה, אלא חיים שיש בהם משמעות אמיתית.

במילים חמות וחותכות מזכיר לנו החפץ חיים - הזמן קצר, החיים חולפים, ובמקום שאליו נגיע לא נוכל עוד לתקן. בספרו "אהבת חסד" הוא מצטט את הפסוק שצריך להרעיד לב של כל אדם חי: "כל אשר תמצא ידך לעשות - בכוחך עשה". כי בעולם הזה, אומר החפץ חיים, כל רגע הוא הזדמנות. כל מצווה – אוצר, וכל מעשה טוב – ניצחון ששווה מיליונים.

כה דבריו:

"יש 3 עניינים יקרים ונכבדים אשר האדם צריך לצור ולדרוש אחריהן תמיד בעודו תמיד בעולם הזה, והם:

"א – לימוד התורה, והוא הגדול שבכולם, ששכר לימודה גדול מכל המצוות, ועונש ביטולה גדול מכל העוונות.

"ב – ענין התשובה, שגם דבר זה הוא חביב ונחמד מאוד לפני המקום יתברך.

"ג – לחפש ולרדוף אחר מצוות ומעשים טובים, וגם זה ענין נכבד, וכמו שכתוב (משלי כ"א, כ"א): 'רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד'.

ממשיך החפץ חיים ומבאר את הפסוק בקהלת (ט' ט'): "ראה חיים עם אישה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך אשר נתן לך תחת השמש כל ימי הבלך כי הוא חלקך בחיים", ובפסוק שלאחריו: "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה, כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה", באופן הבא:

"'ראה חיים עם אישה אשר אהבת' – 'אישה' – זו התורה, 'אשר אהבת' – כי האדם צריך ללמוד במקום שליבו חפץ. 'כל ימי חיי הבלך' - שלא יחסר לו אפילו יום אחד מלימוד התורה, כי זהו העיקר שבכולם, שיתחזק עצמו בלימוד התורה. ועל ידי זה בא האדם אחר כך ממילא לתשובה ומעשים טובים, שהרי בברכת התשובה תיקנו לנו מתחילה לבקש על תורה, ואחר כך 'וקרבנו מלכנו לעבודתך', כי הרחוק מן התורה, ממילא רחוק מעבודת ה'.

"ואחר כך הזהיר שלמה ואמר: 'כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה' – כי לפעמים האדם הוא טרוד גדול, ואי אפשר לו בשום אופן ליישב דעתו ללימוד התורה, וגם לחשוב עם נפשו בהתבוננות לתשובה. ואולי יחשוב בדעתו ויאמר: כי מעתה אין לי שוב לתור אחר מעשה המצוות. אחרי שהעיקר – והוא התורה – ואחריו תשובה אין לי. על כן הזהיר הכתוב ואמר: 'כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה'. במתק שפתיו קורא החפץ חיים לכל אחד מאיתנו, שחש לפעמים כי הטרדות והעומס מקשים עליו את עבודת ה', ויש זמנים בהם אינו מסוגל להתרכז בלימוד התורה או בהרהורי תשובה - לכל הפחות להרבות בעשיית מצוות, ולחטוף מעשים טובים.

ממשיך החפץ חיים ומסביר: "והטעם, כי במקום ששאתה הולך – והוא השאול – לא תמצא שם מאומה: לא 'חכמה ודעת' – שהיא התורה, ולא 'חשבון' – שהיא התשובה, לחשוב ולהתבונן במעשיו, ולא 'מעשה' – שהיא מעשה המצוות. על כן, כל מה שאתה יכול לחטוף בעודך בעולם הזה – חטוף".

בסופו של דבר, דבריו של החפץ חיים הם לא רק הדרכה מוסרית, הם קריאת התעוררות עדינה ועמוקה. הוא מזכיר לנו שהחיים האמיתיים אינם נמדדים במספר השנים, אלא במה שהצלחנו למלא בהן - בלימוד התורה, בהרהורי תשובה, בעוד ועוד מעשים טובים. כי בעולם הזה, כל יום הוא מתנה, וכל בחירה טובה היא נצח קטן.

ומי שחי כך, אומר החפץ חיים, אינו רק "חוטף" מצוות - הוא חוטף חיים. חיים של אמת, של משמעות, של נשמה שלא נרדמת. וכשנגיע ליום שבו תסתיים מכסת חיינו, נביט לאחור ונדע - חיינו באמת.