הרגש שכולנו מנסים להסתיר - אבל הוא דווקא הדרך לצמיחה

קנאה היא תחושה עדינה אך הרסנית. היא מתגנבת בשקט. כולנו מכירים את זה: את רואה חברה שמפרסמת תמונה מחופשה חלומית בחו"ל, והשוואה קטנה נדלקת בלב. קולגה בעבודה מקבלת קידום - ואת, שעמלת לא פחות, נשארת מאחור. או שכנה שבאופן קבוע מצליחה לשמור על שלווה, חיוך, גזרה מושלמת וילדים מנומסים - בזמן שאת מרגישה שאת רק נאבקת להספיק את הכול. הקנאה צצה בדיוק שם - ברגעים שבהם נדמה שמישהו אחר חי את החיים שחלמת עליהם. אבל האמת? הקנאה לא באמת עוסקת באחרים. היא פשוט משקפת את מה שאנחנו עוד לא מצליחים להעריך בעצמנו.

הבה ננתח לרגע את הקנאה. אתה מקנא במכונית של ידידך. מדוע? כי שלו יפה משלך. את מקנאת באינטליגנציה של עמיתה לעבודה. למה? כי היא יותר אינטליגנטית ממך. את מקנאת בילדיה היפים של אחותך. מדוע? כי הילדים שלך הינם בעלי מראה סטנדרטי, ולא עוצרי נשימה כמו אחיינייך.

קנאה תמיד נובעת מאותו הדבר: למישהו אחר יש משהו שלך אין, ואתה רוצה שיהיה לך.

חכמינו זכרונם לברכה אומרים: "איזהו עשיר? השמח בחלקו". אדם שמרוצה מחלקו בחיים לא נאבק בקנאה, כיוון שהוא לא רוצה יותר ממה שיש לו. כאשר לחברך יש דירה חדשה ונוצצת, אך אתה שמח בדירתך שלך, רגש הקנאה אינו אוכל אותך מבפנים.

אם כך, עלינו להתמקד. במקום לשאול: "איך אני יכולה להפסיק לקנא?", השאלה האמיתית היא: "איך אוכל לשמוח במה שיש לי?"

זוהי שאלה מהותית ויסודית מאוד. אנו מאמינים שאלוקים יודע הכל וכולו טוב. העובדה שהוא יודע הכל ושכולו טוב פירושה שהוא יודע בדיוק מה טוב לך, והוא מעניק לך את מה שהכי טוב עבורך כעת. אם הוא לא ראה לנכון לתת לך בית או רכב מסוימים, המשמעות היא שדבר זה אינו לטובתך כרגע.

עלינו לעבוד ולהשקיע כדי להפוך צורת חשיבה זו לטבעית. אין מתג אוטומטי שישנה את צורת החשיבה שלך, אבל התוצאה שווה את המאמץ, שווה ובגדול.