"אחרי החגים" הגיע! הפעם את לא רק חולמת - השנה את מגשימה חלום

טאדאם!

ובכן יקרה, יש לי בשורה מפתיעה בשבילך. אבל תיראי מופתעת, כן?!

נכון, ניחשת, אחרי החגים הגיע!

הוא כאן, נושם, בועט ולא מתכוון ללכת עם שגרת החורף הארוכה שלו לפחות עד פסח, ונראה לי שחנוכה פחות נחשב, בכל זאת הילדים מסודרים במוסדות…

את יודעת, ישנן אלו ששמחות שסוף־סוף אין חופש בטווח הקרוב ושהגיע הזמן להספיק הכול, וישנן אלו שזה קצת מתסכל אותן. למה מתסכל, את שואלת? אה, זה פשוט מאוד: כי עכשיו זה שוב הזמן שצפים ועולים כל הדברים שהדחקנו, המשימות שלא נגמרות, הרעיונות, וכן – גם החלום ההוא לעסק שעדיין לא העזת לנסות, יחד עם התשוקה הענקית הזו לעשות משהו משלך, שאת כבר לא מצליחה להשתיק.

תגידי, גם בשנה שעברה הבטחת לעצמך שהשנה זה יקרה ואת מתחילה? אבל הפעם באמת! אמרת כזה: השנה אחרי החגים, זהו זה! אני פותחת את העסק שלי, הולכת אחרי החלום, מפסיקה לפחד, מפסיקה לעבוד בעבודה שאני לא סובלת וקמה אליה בבוקר לא שמחה, ומרגישה כל היום עצבנית בגללה, ובגלל הבוס, עם אותה שגרה חונקת, אותם ימים שאת סופרת עד חמישי רק כדי לשרוד, מבלה את החיים בלענות למנהל שאני אפילו לא מכבדת, או בלעשות משהו שאני לא מאמינה בו…

ו…ספוילר, תני לי לנחש, לא קרה כלום, ולא עשית כלום.

ואז הם הגיעו שוב, החגים, אבל של השנה. וכרגיל, דבש, תפוחים, ברכות לשנה החדשה, מתכונים, קניות, אורחים, עומס שלא נגמר… ובבוקר שאחרי סוכות, כשכולם חזרו לשגרה, גם את חזרת לעבודה שלך, רק שהלב שלך לא שם, כי כל יום מחדש את יודעת שאת מבזבזת את הזמן שלך. וזה כואב להרגיש את זה, שורף ממש.

איך אני יודעת שככה את מרגישה, את שואלת? הא, פשוט מאוד: גם אני עברתי את זה, בכאב ובדמעות. ממש ככה הרגשתי, כמוך, אותה הרגשת תסכול נוראית, מה למען ה' אני עושה כאן במשרד עם האנשים האלו? למה אני צריכה להגיע לכאן בכל בוקר במקום לממש את עצמי, ואת הרעיונות המעולים שלי, והכי הכי – את השליחות שלי בעולם? ולהיות בלחץ כל הזמן כדי להספיק להגיע לעבודה בזמן, כי קמתי מאוחר… וכי היה לי רצון ללכת לישון מוקדם כדי לקום לעבודה שאני לא אוהבת? (היום אני מעירה את השמש, לא מחכה שהיום יתחיל, אלא מתחילה אותו בעצמי, מלאת אנרגיות ותשוקה). ואז לזרז את הילדים שיתארגנו כבר כי אני מאחרתתת, והאוטובוס שלי בורחחח, ולהגיע למשרד עם הנשמה ביד, ולפגוש את האנשים שלא מתחשק לי לראות כל יום, אותו בוס, וצוות, לפתוח את המחשב ולהתחיל עם עבודות המשרד המשעממות שגרמו לי לפעמים להירדם על המקלדת… או להכין את חדר הישיבות לאורחים, וכשהם מגיעים להכין להם קפה. לפעמים הרגשתי שקופה כל כך, ממש לא מתחשק לי לארח אותם… וכך בכל יום מחדש, כשאני יודעת, עמוק בפנים, שגם לי יש יכולות, רעיונות וכישורים מעולים, וגם אני כמוהם יכולה להתפרנס בכבוד ממה שאני אוהבת, להיות אחראית על הזמן שלי ולהחליט בעצמי אם מתחשק לי לעבוד היום, וכמה. אז למה אני לא עושה עם זה כלום?

אז כן, הרגשתי בדיוק כמו שאת מרגישה היום. היו הרבה רגשות של פחד, חששות, בלבול ובעיקר חוסר אמונה בעצמי. ה"מה יגידו", הסביבה הלא תומכת, האמונות המגבילות שכרסמו לי בלב והמשפטים שיריתי בעצמי כמו "עזבי, זה לא הזמן", "מה פתאום עכשיו עסק?", "מי ישלם לך בכלל?", "מי תבוא אליך?". אבל היום, אחרי הדרך הארוכה שעברתי עד שהגשמתי את זה, אני יודעת שאפשר להגיע לשם מהר יותר כשיש הכוונה נכונה לאמונה בעצמך.

ואת, חברה יקרה, קיבלת מתנה גדולה מאלוקים כשאת מלאה בחכמה וברעיונות. קיבלת את כל זה כדי לתת מעצמך ולהעניק הלאה לאנשים אחרים, שלהם תעשי טוב. את מבינה שזו שליחות לתת לעולם את מה שאת יודעת שיש בך? כי לא נועדת לטבלאות אקסל, את נועדת להשפיע, נועדת ליותר! אז אולי הגיע הזמן להתחיל?

אני כותבת לך את זה רק כי אני רוצה לתת לך תקווה, ידיעה שהכל אפשרי. כן כמו שאת שומעת, כל מה שאת רוצה יכול לקרות, אם תבחרי להעז ולעשות את הצעד הראשון בשביל זה.

כי כולם מרגישים עכשיו באוויר תחושה של שינוי, ואחרי החגים זה זמן של התחלות חדשות, של אנרגיה, החלטות חדשות, ואמונה.

אבל יש לי שאלה קטנה אליך: האם השנה שוב תישארי עם חלומות יפים – או שתעשי מהם מציאות אמיתית? כי אני היום כבר מגשימה חלומות, אז ברור שגם את יכולה!

השאלה היא אם השנה תבחרי לעשות את זה. כי בסוף זה בידיים שלך, הבחירה הזו, להחליט שאת קמה ועושה. כי לא צריך שלמות, אתר או לוגו, צריך רצון אמיתי וצעדים קטנים, וזה לא דורש אומץ ענק, רק החלטה אחת קטנה להתחיל.

אז השנה הזו הולכת להיות שונה. וכשתבחרי את מה שנכון לך, היא תהיה שנה של עשייה, ושל מציאות חדשה, כי יש דרך להצלחה, והיא מתחילה בצעד הראשון.

אז האם בעוד שנה תאמרי "הלוואי שהייתי מתחילה אז", או שתוכלי לומר בגאווה "ברוך ה', עשיתי את זה!"?

ואיך מתחילים? ברגע אחד של כנות, להביט במראה ולומר: "די, נמאס לי לפחד. נמאס לי לוותר לעצמי. אני רוצה לחיות באמת".

אני מזמינה אותך לזרוע יחד איתי, בקצב ובדרך שמתאימה לך, כי עם רצון אמיתי, גם את תראי שהשנה הזו, בעזרת ה', תהיה השנה שלך.

וכדי לעזור לך לעשות את הצעד הראשון, אני ממליצה לך לנסות תרגיל מעשי וקטן שנקרא "תמונת ההצלחה שלי". זהו תרגיל שמועיל מאוד לביטחון העצמי, ויוכל לקדם אותך אל עבר החלום שלך.

"תמונת הצלחה" היא מצב שבו את יוצרת לעצמך תמונה ברורה של החלום שלך, איך זה נראה כשזה כבר קורה באמת, כשאת משתמשת בחושים ואומרת לעצמך משפטי הצלחה. לדוגמא: אם למדת קורס של הנחיית הורים, ואת רוצה להיות, נניח, מדריכת הורים, אז את רואה בעיני רוחך איך הקליניקה שלך מלאה בהורים שבאו אליך על מנת שתעזרי להם, שומעת את השיחות שלכם יחד כשאת עוזרת להם, מבחינה ביומן שלך שמלא בפגישות, ואומרת לעצמך משפט כמו "היומן שלי מלא בפגישות, הקליניקה שלי מלאה, אני עוזרת להורים רבים ואני מלאת תשוקה כשאני ממלאת את הייעוד שלי בעולם".

כשתעשי את זה, תרגישי את הרגש והתשוקה עולים בך, וכך תדעי שזה מה שנכון לך לעשות, וזה יגרום לך באמת לנסות ולהתחיל על מנת להגיע לשם, כי המוח מביא אותנו לאן שאנחנו מובילים אותו, ואם אלו המחשבות שלך – אז לשם תגיעי. כמו המשפט הידוע, "מחשבה יוצרת מציאות". אז כן, זה עובד בדיוק כך.

ממליצה לך: פני לעצמך כמה דקות בכל יום, ותעשי את זה. זה יוביל אותך לשם, בדוק, מניסיון שלי. ככה אני התחלתי, וזה פשוט עובד.

מאחלת לך לבחור בעצמך, ולהגיד: "הפעם אני לא מחכה. אני מתחילה עכשיו", כדי שלא תגלי ששוב הגיעו "אחרי החגים", והפעם של שנת תשפ"ז…

ואם את רוצה לדעת איך באמת מתחילים, כתבי לי למייל y.r.w.clinic@gmail.com"אני מתחילה", ואשלח לך מדריך קצר עם תרגילים פשוטים ופרקטיים שתוכלי ליישם מייד, ולהתחיל לצעוד את הצעד הראשון אל החלום שלך, באהבה!

יהודית וינטרוב היא מלווה רגשית-עסקית לנשים, מומחית בליווי יזמיות בעלות עסק או עם חלום לעסק.