שגב כלפון על ההישרדות הבלתי נתפסת בעזה: ״המוות הופך להיות החבר הכי טוב שלך״

בראיון שפורסם הבוקר (שלישי), חשף שורד השבי שגב כלפון (27) את מסכת הייסורים, האלימות וההשפלה שעבר במנהרות חמאס. אחרי שנחטף ממסיבת הנובה ושוחרר לאחר 738 ימים בשבי, סיפר כלפון לאתר ynet ו״ידיעות אחרונות״ כי כבר מהרגע הראשון, כשהובא לעזה, הבין שהמציאות שאליה נקלע אינה דומה לשום דבר שידע.

כלפון שיתף: ״מישהו הצמיד לי סכין לצוואר ושאל איך קוראים לי. אמרתי ‘שגב’. הוא לחץ יותר חזק. שוב שאל ‘איך קוראים לך?’. כל פעם שעניתי חטפתי מכות״. כשהמחבלים חשבו ששמו ״סטיב״, הוא כבר לא העז לתקן: ״ידעתי שאם אתקן אותם אחטוף שוב. אז לא תיקנתי. ואז הבנתי שאני כנראה אסיר״.

יום החטיפה היה אלים במיוחד. אחרי שנמלט ממסיבת הנובה, נתקל כלפון בעשרות מחבלים חמושים. ״אזקו לי חזק את הידיים, כיסו לי את העיניים והשכיבו אותי על הכביש. הרביצו לי עם הקת של הנשק, בבטן, בברכיים, בראש. אחרי כמה דקות אתה כבר לא מרגיש כלום, רק שקט, דקה לפני שהחיים נגמרים״.

לאחר חודשים בדירות מסתור תחת הפצצות כבדות, הועבר כלפון למנהרה, שם שהה 11 חודשים עם אוהד בן עמי, אלקנה בוחבוט, יוסף חיים אוחנה, מקסים הרקין ובר קופרשטיין. כלפון תיאר: ״חפרנו לעצמנו בור לשירותים, גם לנו וגם להם, כי אנחנו ‘יהודים אפסים’. חפרנו מנהרות. כשאתה יורד למנהרה אתה הופך להיות עכברוש. כל החיים שהיו לך למעלה - כבר אין אותם״.

כלפון סירב להשתתף בסרטוני התעמולה של חמאס. ״שיחקתי אותה שחקן גרוע, כי חשבתי על ההורים שלי. לא רציתי להגיד שקרסה עליי מנהרה או שאני בסכנת חיים. אפילו שסכנת החיים הייתה משהו שליווה אותך שם כל יום, כל בוקר, כל רגע. כל דקה שאתה חי זה נס״.

שורד השבי המשיך: "המוות הופך להיות החבר הכי טוב שלך, אתה מדבר עם המוות כל הזמן. אי אפשר לתאר את זה, בסופו של דבר אתה משלים עם זה שהחיים שלך הם רק בסכנה. שום דבר לא בטוח, אין שום ודאות. ולצד זה, אתה בלי אוכל, בלי תקשורת ועושים הכל כדי שיהיה לך רע. הם, המחבלים, בכל פעם שראו את בן גביר בתקשורת, או שהיו אירועים שקשורים לאסירים שלהם בכלא הישראלי, היו נותנים לנו מכות רצח״.

כלפון הוסיף: ״50 מטר ממני פוצצו מסגד. אני זוכר יום אחד שההפצצות היו כל כך קרובות וחזקות, שכבר נפרדנו - אני, מקסים ויוסף. אמרנו אחד לשני, 'אם משהו קורה לנו תדעו שאני אוהב אתכם, שאתם אחים שלי'. אחרי היום הזה הורידו אותנו למנהרה״.

גם היום, כשהוא כבר בישראל, הזיכרונות לא נותנים לו מנוח: ״הייתי ישן על רצפה עקומה, סיננתי מים עם גזה, חלקתי גבינה במזרק. בקבוק מים זהב. היום שום דבר כבר לא מובן מאליו״.