מה עובר על יהודי בחריין? חברת הפרלמנט היהודייה על הקשרים המיוחדים עם המלך

אבל יש נורמליזיה בין שתי המדינות, אז למה אתה לא מוכן להתראיין?

איברהים דאוד נונו, יו"ר הקהילה היהודית בבחריין, מעולם לא היה נשמע מתנצל יותר. "אתה צריך להבין אותי", הוא הסביר, "המצב מורכב בכל מדינות ערב, וזה בכלל לא זמן טוב לראיונות".

עד לרגע האמת בו נחתם הסכם השלום בין ישראל לבחריין לפני חמש שנים, בתיווכו של הבית הלבן, שמרה הקהילה היהודית בבחריין על שקט, לפחות בזירה התקשורתית. ראשי הקהילה הסתייגו מעיתונאים, נמנעו מראיונות, ובאופן כללי מיעטו לחשוף מידע הקשור לחייהם והתנהלותם של היהודים בממלכה המפרצית. בדיוק כפי שמתרחש במדינות מוסלמיות נוספות בהן מתגוררים יהודים, אולם מעטים מודעים להם ולאורח חייהם.

למרות הנורמליזציה הקיימת בין שתי המדינות, מסתבר שבתקופה זו גם בחריין נגררת אחר האווירה העוינת במדינות ערב כלפי ישראל. "כשהמצב יירגע יותר אני אתראיין", הבטיח נונו. "בינתיים בוא נמתין".

איברהים דאוד נונו (65) הוא היהודי הראשון שכיהן כחבר הפרלמנט של בחריין. עם תום שתי קדנציות, החליפה אותו קרובת משפחתו הודא נונו, שכיהנה בהמשך כשגרירת בחריין בארה"ב. את הנציגות היהודית בפרלמנט הבחרייני ממלאת כיום ננסי ח'דורי (50), אשת עסקים וסופרת. למרבה ההפתעה, דווקא ח'דורי, המכהנת בתפקיד פוליטי, הייתה זו שהסכימה להתראיין. "אשמח מאוד", היא הגיבה, "הסיפור של הקהילה מעניין והיסטורי, ויש לנו הרבה מה לדבר".

כשח'דורי אומרת שיש הרבה מה לדבר, היא מתכוונת לכל מלה. אין בקיא ממנה בהיסטוריה של הקהילה היהודית בבחריין. את בקיאותה זו הוכיחה בספר אותו כתבה, "מההתחלה ועד היום", בו היא מסקרת את חיי הקהילה מאז היווסדה.

בית הכנסת בבחריין, בחזיתו דגלי הממלכה (צילום - באדיבות המרואיינת)

אחת מול כולם

בין כל הקהילות היהודיות במדינות המוסלמיות, הקהילה בבחריין הייתה ונשארה הקהילה הקטנה ביותר: כמה עשרות יהודים, המתגוררים ברובם בעיר הבירה מנאמה. בית הכנסת היחיד במדינה, "בית עשרת הדברות", ממוקם בשדרת סאסאה – חלק מהרובע המסחרי הישן במנאמה.

"הקהילה היהודית בבחריין מחזיקה בהיסטוריה עמוקה וארוכה של למעלה ממאה שנה", מספרת ח'דורי. "מבחינה רוחנית, הקהילה ממשיכה לשמור על המסורת שלה, במיוחד בשנים האחרונות בהן הולכים ומתחדשים החיים היהודיים בבחריין. זה קרה, בין היתר, בזכות שיפוץ בית הכנסת ופתיחתו מחדש לתפילות ולאירועים קהילתיים".

למרות מספרם המזערי של היהודים בבחריין, בפרלמנט המקומי קיימת נציגות יהודית החל מ-2001, זאת בהוראתו הישירה של בית המלוכה. ח'דורי משמשת כחברה בשתי ועדות: בוועדת החוץ, ההגנה והביטחון הלאומי, וכן בוועדת זכויות האדם.

אתם בסך הכל מיעוט קטן מאוד בבחריין מבחינה מספרית, כיצד ייתכן שניתנה לכם נציגות בפרלמנט?

"מה שהופך את נוכחותנו לבעלת משמעות אמיתית הוא לא המספר שלנו. אנחנו חלק בלתי נפרד מהחברה הבחריינית. בשונה מממלכות אחרות, בחריין דוגלת בדו-קיום ובכבוד האחד כלפי השני, וחזונו של המלך הוא שהפרלמנט ישקף את הגיוון החברתי של בחריין. לכן ניתנה נציגות גם לקהילה היהודית, למרות שמבחינת החלק המספרי שלנו באוכלוסייה זה אכן לא הגיוני".

בית הכנסת בבחריין (צילום - באדיבות ננסי ח'דורי)

"אענה על כך במשפט אחד: אני מגדירה את עצמי כאישה בחריינית-יהודייה, שמגלמת דו-קיום מתוך שלום. יש לי מחויבות לשרת את המדינה שלי ואת הקהילה שלי מתוך מסירות וכבוד. כשיש לך אידיאל שלמענו אתה עובד – קשה מאוד לאבד את הזהות שלך".

האם הזהות היהודית שלך ידועה לכולם? לממשלה? לשכנים שלך?

"כן, הזהות היהודית שלי ידועה היטב – לממשלה, לחבריי, לשכניי. כך אני מזדהה. בית המלוכה וחברי הפרלמנט מודעים לאמונתי היהודית, והם מעולם לא מנעו ממני להשתתף בהצבעה כזו או אחרת בגלל הדת שלי. הם נתנו לי את כל ההזדמנויות להשתתפות מלאה בפעילות הציבורית, ומעולם לא הייתי צריכה להסתיר את אמונתי. להפך, היא מכובדת ומכבדת אותי.

"ברמה האישית", היא מוסיפה, "תמיד חוויתי הערכה וכבוד מהשכנים ומהחברה בכלל, מה שמשקף את רוח הדו-קיום שבחריין ידועה בו. זה מה שהופך את המדינה שלנו לייחודית: זו חברה שבה הגיוון לא מוסתר אלא גלוי, ואף אחד לא מסתכל על הדת שלך או עוין אותך בגלל המוצא שלך".

חפצי יודאיקה מרחבי העולם על ספריית בית הכנסת (צילום - באדיבות ננסי ח'דורי)

שלום על ישראל

בסוף 2020, התקשורת הבינלאומית עקבה בסקרנות אחרי המגעים בין ישראל לבחריין. אחרי לא מעט שיחות בין שרי החוץ וראשי הממשלות, ובתיווכו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, נחתם הסכם נורמליזציה בין שתי המדינות. בחריין הייתה מדינת המפרץ השנייה שחתמה על הסכם שלום עם ישראל, במקביל לאיחוד האמירויות, וזאת במסגרת הסכמי אברהם אליהם הצטרפו בהמשך גם מרוקו וסודאן. בין ישראל לבחריין קיימים כיום יחסים דיפלומטיים מלאים, שכוללים שגרירויות בתל אביב ובמנאמה.

האם הגישה של הממשלה והרחוב הבחרייני כלפייך השתנתה מאז הסכם השלום עם ישראל?

"היחס תמיד היה טוב, כך שבהקשר הזה לא השתנה דבר. השינוי המהותי היה בהזדמנויות שנפתחו לדיאלוג ולהחלפת תרבויות בין בחריין, ישראל והעולם היהודי הרחב. אלו הזדמנויות שאנו מנצלים אותן בכל פעם מחדש, ומדהים לראות את הפתיחות בין שני הצדדים".

אילו תגובות קיבלת על הסכם השלום?

"כאשר הוכרז על הסכמי אברהם, התגובות בבחריין שיקפו דיון מעמיק ומעורבות כנה", עונה ח'דורי. "אנשים הבינו שמדובר בצעד חשוב – כזה שתואם את הגישה העקבית של בחריין לקידום דיאלוג, דו-קיום וכבוד הדדי בין מדינות ודתות. התגובות ברובן היו חיוביות, והן באמת היו כנות".

יש לי חלום

ח'דורי מציינת כי "תחת הנהגתו של המלך חמד בן-עיסא אאל-ח'ליפה, בחריין תמיד בחרה בדרך של תקשורת ולא של עימות. אותה רוח הנחתה גם את תפיסת עולמם של תושבי המדינה לגבי הסכמי השלום עם ישראל: לראות בהם הזדמנות לעידוד שלום, יציבות ושיתופי פעולה בונים בכל רחבי האזור. זו הדרך הטובה ביותר להתמודדות משותפת עם אתגרי העולם של ימינו".

האם את מופתעת מכך שאישה יהודייה משמשת כחברת פרלמנט בבחריין?

"זו שאלה מעניינת, והתשובה הכנה שלי היא – לא, אני לא מופתעת. המגוון החברתי הוא חלק מזהותה של בחריין. המינוי שלי כאישה יהודייה אינו יוצא דופן, אלא המשך למסורת הארוכה של בחריין, מסורת של כבוד לכל הקהילות. זהו מסר חזק לעולם כולו: מה שחשוב באמת הוא התרומה של האדם, היושרה שלו והמחויבות שלו לקידום המדינה. אלו ערכים שמאחדים את כולנו בסופו של דבר".

מהי רמת הקשר שלך עם המלך? ובכלל – מה עמדתו כלפי הקהילה?

"כמו כל חברי הפרלמנט, הקשר שלי עם המלך הוא של נאמנות, הוקרה ומחויבות משותפת לשירות ממלכת בחריין. גישתו כלפי הקהילה היהודית היא גישה של הכלה כנה ואמיתית. עובדה שאנו מרגישים מוערכים ורואים את עצמנו כחלק בלתי נפרד מהמרקם הלאומי".

מה החלום שלך? להגדיל את הקהילה? להגר בסופו של דבר לישראל?

"אומנם הקהילה היהודית שלנו קטנה, אך היא חלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי של בחריין. התקווה שלי היא לראות אותה ממשיכה לגדול ולתרום באופן חיובי, יחד עם כל תושבי בחריין, כשאנחנו פועלים יחד לעבר עתיד משותף ומשגשג".