הציפורים שבונות סוכות ואף מקשטות: הכירו את ה"סוכיים"

אצל רוב בעלי החיים, הזכר נוקט פעולות שונות כדי להרשים את הנקבה. אצל הציפורים מצוי מאד שלזכר יש נוצות מפוארות, כמו אצל הטווס למשל, או שהוא שר בצורה מעוררת התפעלות, כמו הזמיר. יש צפורים שאצלן הזכר מרקד ריקוד מיוחד. אך באוסטרליה ובפפואה גיניאה החדשה ישנו מין ציפורים המכונה "סוכיים" (Ptilonorhynchidae). הזכר הסוכי אינו מעורר שום רושם בהופעתו, אפילו לא במעופו או בשירתו. מה שכן יש לו לתרום למערכת המשפחתית הוא בניית סוכות. הוא לא רק בונה סוכה, אלא גם מקשט אותה כמיטב המסורת, ולכן נקרא שמו "סוכי".

מה שמעניין הוא שהסוכה הזו היא "לשם מצווה" בלבד. היא אינה מהווה בית למשפחת הסוכיים, הם גרים בקן משל עצמם. הסוכה הזו נבנית למטרת רושם בלבד. מלבד הסוכה, יש סוכיים המהדרים ובונים גם שדרה של זרדים, נטולת גג, שמגיעה לחצר מקושטת, המרוצפת באבנים ובפריטים צבעוניים שהסוכי חיפש בקדחתנות ממעוף הציפור במרחק של קילומטרים סביב אזור המגורים שלהם.

אחד ממיני הסוכי, המכונה Chlamydera nuchalis, איננו מסתפק בקישוט החצר שלו: הוא טורח ליצור גם אשליות אופטיות. כאשר הסוכי המתעתע מרצף את חצרו באבנים, עצמות וקונכיות, הוא יוצר סדר מעניין: את העצמים הקטנים ביותר הוא מניח בצמוד לשדרה, ולעומת זאת הוא מניח עצמים גדולים יותר ויותר ככל שהוא מתרחק מן השדרה, כך שהעצמים הגדולים ביותר נמצאים בנקודת המבט והפרספקטיבה של הנקבה שבאה לבדוק את מעללי בן זוגה ותפארתו.

הסידור המיוחד של האבנים יוצר אשליה אופטית שמכונה פרספקטיבה כפויה (forced perspective) – החצר נראית קטנה יותר מכפי שהיא באמת, ובעלת ריצוף אחיד יותר. האשליה האופטית הזאת עוזרת כנראה לזכר להיראות גדול יותר ובולט יותר בעיני הנקבות, כשהוא עומד על רקע החצר ה"מוקטנת". ואכן, מחקר גילה כי הטכניקה אכן עובדת: הסוכיים המתעתעים שמקימים את החצר עם האשליה האופטית הכי מוצלחת, זוכים להקים בית ראשונים מחבריהם...

אנו מכירים את המנורות הקטנות המנצנצות על דפנות הסוכה שלנו, אבל אנחנו לא היחידים שחשבנו על זה. אם תיכנסו למערות מסוימות בניו-זילנד, תזכו לראות מחזה מופלא: קירות המערה ותקרתה מכוסים אורות כחולים-ירוקים בוהקים ומנצנצים, כאילו כוכבים צבעוניים במיוחד מקשטים אותה. מבט קרוב יותר יגלה שהאור מגיע מחוטי משי ארוכים, שלאורכם משובצים מה שנראה כמו אבנים יקרות מפיצות אור.

האחראים למופע האורות הזה נקראים תולעים זוהרות, אך הם אינם תולעים כלל: מדובר בזחלים של זבובאים מהמין Arachnocampa luminosa , שמכונים בעברית יתוש-אוריים.

הזבובון הבוגר דומה במראהו ליתוש וניזון מפטריות, אולם הזחלים הם טורפים שאוכלים חרקים. גם הזחלים וגם הבוגרים יכולים להפיץ אור, אך האור של הזחלים הוא החזק ביותר, והם אלה שעושים בו את השימוש הרב ביותר. בניגוד לגחליליות, שאצלן הבוגרים מאירים כדי למשוך בנות זוג, האור של זחלי היתוש-אורים נועד למשוך אליהם טרף. הם מייצרים מלכודות מחוטי משי, בדומה לקורי עכביש, עם נקודות ריר דביקות עליהן, והאור הכחלחל מושך חרקים מעופפים היישר אל המלכודת.

היכולת של יצור חי לייצר אור נקראת בִּיּוֹלוּמִינֵסֶנְצִיָּיה (אוֹרוּת בִּיּוֹלוֹגִית או נְהוֹרָנוּת ביולוגית), והיא קיימת אצל יצורים רבים, בהם גחליליות, אצות ואפילו פטריות. יש גם יצורים גדולים יותר שמייצרים אור, בעיקר דגים מסוימים, אבל הם אינם עושים זאת בעצמם, אלא בעזרת חיידקים החיים בגופם.