אביה שרמן: "אבא שלי זה הקב"ה, והשליחות שלי היא לספר שהוא אבא של כולנו"

אביה שרמן, 29, נשוי ואב לארבעה המתגורר בנחלת יוסף (גבעה מהממת ליד אלון מורה, תודה ששאלתם), מנהל וסולן להקת החתונות 'אשירה', הוא עוף מוזר בעולם המוזיקה היהודית המתחדשת. איש תורני שמשלהב בני נוער בהופעות בכל רחבי הארץ, יהודי עטור פאות המתחזק מראה חסידי משולב בנגיעות שיק היפסטרי, אמן שמוציא שירי אהבה לקב"ה המלווים בקליפים מושקעים ברמות שכמעט לא רואים בתחום ולחנים מלאי קצב גרוב.

"עד תחילת המלחמה למדתי בישיבת אלון מורה שני סדרים ביום כהכנה למבחני הרבנות", הוא מספר. "בסדיר שירתי כקצין בגבעתי, אז עשיתי לא מעט מילואים בשנתיים האחרונות, חלקם הגדול בעזה. בחודשים האחרונים אני משתדל להיות כמה שיותר עם אשתי והילדים. בערב אני הרבה פעמים מופיע או עובד על המוזיקה, וביום משתדל להמשיך עם לימוד התורה". 

מילואים בעזה

הדאגה לחבר החטוף

"נולדתי למשפחה דתית לאומית בקרית מלאכי, ובשלב מסוים עברנו למרכז שפירא", ממשיך אביה. "אבא היה ראש מכינה במרכז שפירא, ואמא הייתה מורה. כיום היא מטפלת זוגית, מדריכת כלות ומנחת הורים. עולם החינוך היה מאוד נוכח בבית שלנו וחדר לי לעצמות. 

"אני הבכור בבית ויש שבעה אחים מתחתיי, וגם הדבר הזה עיצב את אישיותי. למדתי בישיבה התיכונית בדימונה, אחר כך בישיבת ההסדר באלון מורה, והתגייסתי כבן ישיבה לחטיבת גבעתי. בשלב מסוים עזבתי את מסלול ההסדר והמשכתי לקצונה. תוך כדי קורס מ"כים התחתנתי. גרנו בישוב נווה בעוטף עזה כדי להיות קרובים להורים של אשתי בגלל שלא הייתי הרבה בבית, ואחרי השחרור עברנו לנחלת יוסף, גבעה שהקמנו עם חברים.

"היינו המשפחה הרביעית שהגיעה ליישוב, וכיום גרות בו 18 משפחות. אגב, לפני כמה שנים בנינו באלון מורה 'צימר בוס', שזה למעשה שלושה צימרים שנבנו בתוך אוטובוסים שיצאו מכלל שימוש, וזו ממש פנינה רצינית באזור. מי שעזר לנו בבניית הצימרים היה שגיא דקל חן, החטוף שהשתחרר לפני כמה חודשים משבי חמאס, שמתברר שהוא מומחה רציני לעניין. כששמעתי שהוא נחטף מאוד דאגתי, וכגודל הדאגה כך גם הייתה השמחה כשהוא חזר".

בתוך כל זאת, מהיכן הגיע החיבור שלך למוזיקה?

"זה התחיל בבית. אנחנו משפחה די מוזיקלית. לסבתא שלי היה חשוב שכל הילדים שלה ינגנו, וזה עבר גם אלינו. אהבתי מוזיקה מגיל צעיר, וההורים גם מאוד השקיעו בי בקטע הזה. למדתי לנגן על חלילית, גיטרה ופסנתר, ומתישהו באזור כיתה י"א מצאתי סקסופון ישן, התחלתי לנגן עליו וזה נהיה הכלי העיקרי שלי. אני בא מבית חזק מבחינה תורנית, וכמו שאמרתי גם החינוך זרם לי בדם, אז תמיד חלמתי להיות רב-זמר כזה, ובמידה מסוימת אני עדיין חולם. לכן גם למדתי תואר ראשון בחינוך והתחלתי תואר שני במנהל עסקים, כי רציתי לנהל בתחום החינוך.

"בשיעור א' בישיבה התחלתי לנגן על סקסופון באופן מקצועי עם כל מיני להקות, וזה נהיה חלק מאוד משמעותי מהחיים שלי. אחרי כמה שנים כנגן בלהקות הרגשתי שאני רוצה לראות את עצמי בקדמת הבמה, כי אני מאוד רוצה להשפיע וגם כי אני אוהב לשיר. בהתחלה זה היה לעבור לקדמת הבמה של להקת חתונות, ואחר כך עם השירים שלי. להקה שהכרתי חיפשה סולן, אז שלחתי הודעה למנהל הלהקה שהכיר אותי כמובן. בהתחלה הוא חשב שהתבלבלתי ופניתי כי חשבתי שהם מחפשים סקסופוניסט, אבל כשהסברתי לו הוא הזמין אותי לאודישן והתקבלתי.

"הפעם הראשונה שבה התחלתי לחשוב על מוזיקה כיוצר הייתה בצבא. היה לי המון זמן בשמירות, והתחלתי לדמיין את עצמי מנגן ומופיע. השיר האחרון שהוצאתי, 'הללויה', שברוך ה' מתקרב לחצי מיליון צפיות ביוטיוב, יש בו קטע ממנגינה שעלתה לי בבונקרים של בא"ח גבעתי. אף פעם לא חשבתי שיש לי קול מדהים, אבל הרגשתי שיש לי כישרון לשמח אנשים, וברוך ה' אני באמת רואה את זה קורה. דבר נוסף שעשיתי בתחום הזה הוא מופע על שמירת הקדושה שמיועד לחבר'ה בתיכון. קיבלתי השראה מחנן בן ארי שעשה את המופע 'מתבגרים', ויצאתי לדרך. כתבתי והלחנתי כמה שירים בשביל המופע, ראיתי שאני נהנה מזה והחלטתי להמשיך ליצור שירים. המופע הזה עדיין רץ ומקבל תגובות טובות".

אביה שרמן (צילום: מאודי אלכסלסי)

נאמן למקור

כמה משיריו של אביה זוכים לנתוני השמעה יפים ברדיו וברשת, ועושים צעדים משמעותיים בדרכו אל הפריצה המיוחלת. "מתישהו בתחילת המסע עם היצירה שלי הבנתי שאני רוצה להיות דמות משמעותית בתרבות הישראלית", הוא מוסיף. "הייתה לי שיחה עם אחד הרבנים שלי, ועלו בה קשיים גדולים שיש בעולם החינוך. הוא אמר שאתה יכול ללמד בכיתה סוגיות חשובות ביותר, אבל כשאנשים מורידים את הראש ונכנסים לטלפונים שלהם מתחת לשולחן הם יכולים לראות דברים מזעזעים. ובנקודה הזו הבנתי שאין מספיק שחקנים טובים שנמצאים מתחת לשולחן. אי אפשר להחביא מילדים ונוער הכל כל הזמן. הם מגיעים למקומות האלה, ואנשים טובים צריכים להיות שם. ולכן לדעתי מי שיש לו כישרון בתחום הזה צריך לפעול בעולמות האלה, להיות דמות טובה ומשפיעה. 

"לכן ממש השתדלתי להשקיע בשירים ובקליפים. רציתי שיהיה לנוער מודל לחיקוי, מישהו שהם יגידו עליו 'אני רוצה להיות כמוהו'. יש אנשים שהנוער הסתכל עליהם אבל לאט לאט הם התרחקו מהדרך, ובעזרת ה' אני רוצה להיות אחד כזה שימשיך להיות נאמן".

אל מול הרצון החזק הזה, איך גורמת לך להרגיש העובדה שלמרות ההשקעה הרבה עדיין לא פרצת? 

"הפרסום מבחינתי הוא רק חלק מהדרך, לא המטרה, ולכן זה לא גורם לי תסכול. הצלחה יכולה להיות הרבה דברים. על יוסף כתוב שהיה איש מצליח, ורש"י כותב במקום 'שהיה שם שמיים שגור בפיו'. יוסף הרי היה יכול להגיד שהמצב שלו על הפנים, כי באמת הקב"ה שם אותו במצב לא פשוט, אבל למרות זאת שם שמיים תמיד היה שגור בפיו. אפשר ללמוד מזה שאם אני עם ה' גם כשאני לא רואה אותו בכלל, זה נקרא איש מצליח. לא לייקים וצפיות ביוטיוב. אם אתה באמת מחובר לשליחות שלך אתה מצליח, לא משנה כמה צפיות יש לך. יש אמנים עם מיליוני צפיות שהפנימיות שלהם ריקה. שהם מתוסכלים ומתים מבפנים. 

"ואכן, על הדבר הזה אדם יכול להסתכל בשני אופנים. אתה יכול להשוות את עצמך לאחרים, ואתה יכול להגיד 'אני טוב בפני עצמי, כי אני מחובר למקום שלי'. ושלא תבין לא נכון. אני מאוד רוצה לפרוץ ולהגיע לקהלים רחבים, אבל יחד עם זאת גם לא תלוי בזה. ביסודי אני איש חינוך ומאוד רוצה לעסוק גם בזה, ואם אראה תוך שנים ספורות שאני לא מצליח להשפיע בגדול – אלך על אפיק החינוך בשמחה רבה.

"עוד בעניין הזה אני יכול להגיד שגם במונחים רגילים של הצלחה ברוך ה' יש לא מעט הצלחות, וגם משמח אותי שאוהבים אותי במיוחד במגזר החרדי. אני משתתף בתוכנית שנקראת 'הקול החדש', שמיועדת בעיקר לציבור החרדי, ואני עדיין בהלם מכמה שמכירים אותי בזכות התוכנית הזו. הרבה פעמים חרדים מזהים אותי ברחוב, ולא פעם בחורי ישיבה מתקשרים ואומרים כמה השירים שלי מחזקים אותם. החיזוקים האלה נותנים כוח, ולכן בין היתר אני עובד כעת על אלבום בכורה וגם פתחתי 'הדסטארט' עבורו.

"מעבר לכך, אני גם משתדל להזכיר לעצמי שבמוזיקה אתה משפיע רוב הזמן בצורה עקיפה. בצבא ובחינוך השפעתי באופן ישיר ומהיר, ראיתי את התגובות של אנשים מול העיניים, אבל במוזיקה זה אחרת. את אלפי האנשים ששומעים את השירים ואת איך שזה משפיע עליהם אני לא רואה, ולא מודע לזה בכלל. ובכלל, כמו שאמרתי, מה שבעיקר מניע אותי זה השליחות שאני רואה במה שאני עושה. זה משהו שקיבלנו מההורים שלנו, למסור נפש על עם ישראל, להיות משמעותי. זה משהו שהאחים שלי ואני ממש גדלנו עליו, וככה גם במשפחה של גפן אשתי. הם 12 אחים במשפחה, ורובם עושים דברים מאוד משמעותיים בתחום החינוך. 

"ובכלל, אני מאמין שאדם צריך להבין את המשמעות של השם שלו ולפעול לפיה. אני אביה, כלומר אבא שלי זה הקב"ה, והשליחות שלי היא לספר לכל העולם שה' הוא אבא שלנו, שהוא טוב ורחמן, ומביא לעולם הרבה חסד ואושר. בשביל להצליח בשליחות הזו אני משתדל לעשות מוזיקה טובה עם מסרים חשובים וחיוביים, ושהכל יהיה מושקע ויפה. האורות שאנחנו מנסים להאיר הם בוודאי יפים, אבל עלינו מוטלת האחריות לדאוג לכך שגם הכלים יהיו יפים, כי בעולם שלנו גם לחיצוניות יש כוח".

הרבה פעמים כשאנשים מונעים מתחושת שליחות, היצירה שלהם פחות מחוברת ללב שלהם, לאמת הפנימית. איך אתה מרגיש את זה? 

"אני מרגיש את הדבר הזה על עצמי, מודע אליו ועובד עליו. אני בעצם אומר 'באתי להשפיע, באתי לעשות טוב', והמון זמרים אחרים אומרים 'בואו תשמעו אותי, את מה שיש לי להגיד על העולם'. וזו אמירה אחרת לגמרי. ההבדל הוא מי ומה במרכז. אני מרגיש שלפעמים אני לא מספיק מחובר לשירים שאני כותב. מבחינתי זה קצת כמו להעביר פעולה בבני עקיבא בצורת שיר. מעבר לכך גם אין בי את המקום של האמן המיוסר, הנפש שלי לא קרועה. אני מרגיש שרוב הזמן אני אדם שמח ואופטימי, והחיים שלי טובים ברוך ה'. ולכן, למשל, שורה כמו 'מה אתה רוצה ממני', אני לא בהכרח מרגיש קשור אליה. מה שכן, אני בהחלט עובר מסע בעניין הזה, ומנסה להתחבר לעצמי יותר ולהיות מסוגל לכתוב דברים אישיים יותר. לאחרונה ראיתי כמה פירות מתוקים בעניין הזה, ואני מקווה שבעזרת ה' יצמחו בקרבי עוד ועוד כאלה".