חג הסוכות מאפשר יציאה מהאזור הרגיל והמוכר, וזו הזדמנות לחוויות משותפות

רציתי להקדיש את הטור השבוע לבעלי תשובה.

הגאון מווילנא כותב שחג סוכות נקבע בט"ו בתשרי כי אז חזרו ענני הכבוד, אחרי החטא. אלה ממש עננים של בעלי תשובה, והסוכות הם זכר לענני הכבוד האלה. סוכות הוא החג של בעלי התשובה. בשמחת בית השואבה הם זכו למעגל מיוחד. יותר מזה, ה"שפת אמת" (סוכות, תרל"ו) אומר ש"בעלי התשובה אין להם מקום, והקב״ה נותן להם מקום, והוא הסוכה וכו', ויושבים בצילו של מקום... ועל זה אמרו: 'מקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד'". אני לא חושב שהשפת-אמת דיבר על בעלי התשובה במובן החברתי-ישראלי, אבל כמעט כל בעל תשובה יכול להזדהות עם הדברים האלו... "בעלי תשובה אין להם מקום".

בהסבר העניין, כאשר הקב"ה אמר לאברהם אבינו: "גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ", הפירוש הפשוט הוא שעם ישראל, זרעו של אברהם אבינו, עתיד לרדת למצרים. אבל ברובד עמוק יותר, זרעו של אברהם, אלו בעלי התשובה, ששמעו את הקריאה המהדהדת: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", הם נשארים בחינת: "גרים". בלי מקום ממוסד, עם בדידות ומעגלי שייכות חלקיים וחצויים. אבל – זה רק חיצונית. כי פנימית – זה גורם לקב"ה לקחת אותם הכי קרוב. זה גורם להם להיות ישירות תחת כנפי השכינה. בצל האמונה. באורות גבוהים.

הבעיה היא שיש תופעת לוואי לאורות הגבוהים האלו. הם קצת קשים להעברה לדור הבא. כי הדור השני אינם בעלי תשובה, אין להם כאלו אורות, והוריהם לא יודעים לחנך אותם לכלים של עבודת ה' גם כשאין אורות. מה שיוצא הוא שהדור השני נשאר בלי אורות ובלי כלים (כך שמעתי מהרב בזנסון). מצד אחד רואים הורים מוארים, מצד שני, הם לא פנויים מספיק להכיל את מסע הבירור שילדיהם עוברים, וכך הדור השני הופך להיות קצת קבוצת סיכון.

אבל הדור השני הוא גם קבוצת סיכוי. הילדים של בעלי תשובה ירשו מהוריהם את מידת האמת הזו, את חוסר ההשלמה עם חיצוניות, וזה עוזר להם לצאת למסע בירור משלהם, ולמצוא נקודות אמת פנימיות יותר. היהדות לא נגמרה באברהם אבינו. גם יצחק, צדיק בן צדיק, נאלץ למצוא ולפתוח מחדש את הבארות שאביו חפר, וזה לא קל, אבל תפילתו נשמעת בזכות כך ביותר. אז נכון, יש יותר סיכון, אבל יש גם יותר סיכוי, והרבה כאן תלוי בהורים – כדי לעזור לילדים במסע הזה שלהם, צריך להשקיע כל הזמן בתחזוקה של קשר חם וחיובי, ובפחות ביקורת ויחס שיפוטי. זה לא קל. אנו רוצים הכי טוב עבורם, ורק טבעי שנשדר להם ציפיות גבוהות. אבל הדרך הזו היא בעייתית, כי אם הם מרגישים שאין להם סיכוי לרַצות אותנו, הם מייד נזרקים לתהומות מסוכנים.

דווקא חג הסוכות מאפשר יציאה מהאזור הרגיל והמוכר, וזו הזדמנות ליותר חוויות משותפות, יותר חיבור. להשתדל להרבות בזמני שמחה משותפים, שזו המתנה הגדולה ביותר שאפשר להעניק לילדינו כדי לעזור להם לעשות בחירות טובות ונכונות.