קדושת לוי על פרשת האזינו: דבר תורה קצר שישדרג את שולחן השבת

מדוע משה קורא לדבריו בפרשת האזינו "שירה" (שמשמעותה שמחה), למרות שהפרשה מדברת על גלות ישראל בין האומות?

הגמרא אומרת: "לא גלו ישראל בין האומות אלא כדי שיתווספו עליהם גרים". וקדושת לוי מסביר כי ישראל מעלים "ניצוצות קדושות" שיש באומות.

כלומר, יש ניצוצות של קדושה שנפלו ל"קליפות" (כוחות הרע / האומות), ותפקיד ישראל בגלות - לחלץ את הניצוצות האלה מתוך האומות.

"ויכתוב משה את דברי השירה הזאת על ספר עד תומם. דאמרו רבותינו ז"ל (פסחים פז:) לא גלו ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים. דישראל מעלים הנצוצות הקדושות שבתוך האומות ועל ידי זה נוטלים מאתם כל הנצוצות".

מה קורה כשהניצוצות יוצאים?

"ואז בכלות מאתם הקדושה ממילא יכלו" - כשכל הקדושה תצא מהאומות, הם יכלו/ייחלשו מאליהם.

ולהכי נקרא דברי משה שאמר בפרשת האזינו שירה שרומז על שמחה, הגם שנאמר בו שישראל יהיו בגלות, אף על פי כן הגלות גופא הוא שמחה שיעלו ישראל נצוצות הקדושה מאתם ואז בכלות מאתם הקדושה ממילא יכלו".

אם כן, למה זו "שירה" (שמחה)? כי הגלות היא למעשה תהליך של תיקון עולם: ישראל מחלצים קדושה מהחושך. ככל שמעלים יותר ניצוצות, האומות נחלשים, ובסופו של דבר - הגאולה תבוא.

קדושת לוי מעמיק את משמעות הגלות - תהליך של בירור וחילוץ קדושה מתוך החושך. זו השמחה שמאחורי ה"שירה".

"וזהו ויכתוב משה את דברי השירה הזאת, שנקרא שירה שמורה על השמחה הגם שנאמר בו גלות. לזה אמר עד תומם, פירוש שהגלות גורם להאומות כליה, כי ישראל מעלה מתוכם נצוצות הקדושה".

איך יודעים שהגאולה קרובה, וכמה שווה מעשה אחד קטן בדורנו? הרב ראובן זכאים במסר קצר ומעודד