"אם לא הייתי אדם מאמין, הכאב היה מפוצץ אותי": לאן נעלם עובד טובי מ"עובד והברווזים"?

תחנות הרדיו הפיראטיות של שנות ה-80 עקבו בסקרנות אחרי כוכב הזמר החדש: עובד, כך היה שם הבמה שלו. הלהיט שלו, "ברווזים", הושמע נון-סטופ בכבלים שהשתלשלו בין הבתים הציוריים של כרם התימנים בתל-אביב, והלוק העממי והסחבקי ייצר לו תדמית של כוכב פופולרי עולה עם עתיד מבטיח בעולם המוזיקה המזרחית.

אך למעשה, האלבום הראשון של עובד, "גגות אדומים", לא היה הספתח לקריירה גדולה. הוא נעלם מתעשיית המוזיקה, כאשר מעריציו מתלחששים ביניהם על חזרה בתשובה.

עולם השקר

במשך שנים ארוכות, עובד, הלא הוא עובדיה טוב, התחמק מראיונות על חייו. גם כשצלמים ניסו לתפוס תמונה שלו, הוא ידע איך לחמוק באלגנטיות. לעיתים אף התחבא בתוך מסעדת "עובד בכרם" אותה ניהל באותם ימים בתל אביב, כשהוא ממלצר בעצמו בין הסועדים. "אבל ריאיון להידברות זה משהו אחר", הוא אומר. "אם מישהו אחד יתחזק מהסיפור שלי – עשיתי את שלי בעולם הזה".

"אבל רגע, מאיפה אתה מכיר אותי בכלל?", עוצר עובד. "אני בן 70, אתה בן 25. מה לך ולי?".

האמת? אני לא מכיר אותך, אבל מכיר טוב את הזאב המפחיד מ"ברווזים". ככה אימא שלי דרבנה אותי לאכול כשהייתי קטן.

"חמוד אתה, ילד טוב", צוחק עובד.

בוא נחזור להתחלה: ציפית להצלחה כזו מסחררת ל"ברווזים"?

"בכלל לא", הוא אומר לאחר רגע של שתיקה, "ועכשיו כשאני חושב על כך, זה באמת פלא: כל מי שמצפה להצלחה לא מצליח, אבל מי שלא מצפה – מצליח. החיים לימדו אותי כלל: אל תחשוב אף פעם על ההצלחות, אלא על הדרך שלך אליהם. כשאתה אומר לעצמך מי אני, אני כלום – רק אז אתה מצליח".

הלהיט "ברווזים" אכן זכה להצלחה מסחררת, והפך את עובד לזמר פופולרי: הוא זכה במקום הראשון במצעד המוזיקה השנתי, והושמע רבות בתחנות הרדיו המובילות. אך ההצלחה נשארה ב"ברווזים" בלבד. כשהוציא את האלבום המלא, "גגות אדומים", שנה לאחר מכן, הוא לא זכה לשחזר את הפופולריות שהייתה ל"ברווזים".

איך אתה מסביר את זה?

"אני הייתי בנאדם של שכונה. למסעדה שלי היו באים חבר'ה פשוטים, עממיים. חבר'ה של שכונה. חשבתי שגם חברת התקליטים באה מהשכונה, ושאם אנחנו נותנים מילה אחד לשני - היא מכבדת את המילה. השקעתי כסף על חצי מהאלבום, ואז חברת התקליטים באה ואמרה לי: אנחנו נשלים את החצי השני ונתחלק חצי חצי ברווחים. למעשה, אין לנו חוזה עד היום".

מהן החוויות הטובות שלך מאותם ימים?

"הזמינו אותי לראיונות בכל תחנות הרדיו המובילות, תקלטו את השירים שלי במועדונים המובילים. פתאום נהפכתי לסלב. ניגנו איתי הנגנים הכי טובים בארץ, הייתי מעורבב עם האנשים החזקים ביותר בברנז'ה. הייתי הולך עם גיטרה בכל מיני מקומות, מנגן ושר. הופעתי במועדונים ואירועים, וסך הכל הייתה לי הצלחה".

הפך לסלב. טובי בשנות ה-80

עליות וירידות

למרות הפופולריות לה זכה, לקראת סוף שנות ה-80, נעלם עובד טובי מהפלייליסט המוזיקלי. כשלושה עשורים לאחר מכן, הוא ניסה לחזור והוציא אלבום שנקרא "הכל באהבה". "זה רמז לכל התקופה הקשה שעברה עליי, בה קיבלתי את הכל באהבה".

למה "הכל באהבה" לא הצליח?

"כי עשיתי את הכל על חשבוני. שנתיים ברצף עבדתי עליו. הבאתי נגנים, עשינו חזרות, הקלטנו. השקעתי הרבה כסף, ובסוף רציתי גם להרוויח. חתמתי חוזה עם חברת תקליטים, אבל הם כתבו לי סעיף שרק אם יימכרו כך וכך אלבומים – אני אקבל כסף. הכל שקרים בתעשייה הזאת. אין שום דבר אמיתי. המפיקים ייקחו את כל הג'ובות לעצמם, ואתה תלך לחיים טובים ולשלום. זו גם הסיבה שברחתי מהתעשייה הזאת בשנות ה-80".

לאיפה נעלמת באמת?

"החיים משכו אותי. פתחתי פה מסעדה, סגרתי שם מסעדה. ככה זגזגתי עם העסקים. עברתי את מסלול החיים עם כל הקשיים האפשריים, ושילמתי את המחירים הכבדים ביותר. היום אני מבין שהקב"ה זיכך אותי בכל התקופה ההיא. נתן לי שבע שנים טובות, ואז פתאום שבע שנים רעות".

בפועל איפה היית?

"נפלתי עם הכסף. ניסיתי להקליט שירים, השקעתי, אבל זרקתי הכל לפח. אתה מוצא את עצמך נכנס לאולפן הקלטות, מניח חמישים אלף דולר ואחר כך זורק הכל לזבל. כל מה שניסיתי לעשות וסמכתי על אנשים – נפל והתרסק".

ידעת בכלל מה אתה רוצה מעצמך?

"לא ממש. חייתי בלה-לה לנד, חשבתי שכל מה שאני עושה מצליח. לפני כל דבר אמרתי: יאללה, בוא נעשה ונראה איך ייצא. אימא שלי עבדה אצל האמרגן המוביל ביותר בזמנו, כזה שמארגן פסטיבלים בכל הארץ. חשבתי שממנו תבוא הישועה, אבל היא לא באה. דודו טופז קרא לי לעשות איתו פרויקט, הייתי בטוח שאני הולך להצליח, אבל זה לא הצליח".

לאילו תובנות הגעת בעקבות הכישלון?

"בסוף הבנתי שרק בורא עולם מחליט. כשנפל לי האסימון, פתאום הכל נפתח לי בחיים. פתאום התקשר אליי מישהו וביקש לקחת את 'ברווזים' לפרסומת. מפה לשם, סגרנו מחיר על ארבעים אלף שקל. לא רציתי את זה, לא תכננתי את זה. זה פשוט בא מאליו".

כך חזרתי בתשובה

לאחרונה חזר עובד לשמו המקורי – עובדיה. בין כתיבה להלחנה, ובין הקלטה להקלטה, הוא יושב וממלא את סדר יומו בלימוד תורה. "אני רוצה לומר לך שגם אז, בשיא ההצלחה שלי, כל מה שרציתי היה להתחבר לבורא עולם, אבל לא הכרתי אותו בכלל. לא ידעתי שהוא נתן לנו תורה. בפעם הראשונה שפתחתי ספר הלכה, ראיתי רק 'אסור' ו'מותר' – וזה ייאש אותי. כאילו זה מה שהיה חסר לי בחיים".

המהפך בתפיסת עולמו חל כשנתקל בספר "בן איש חי" של רבי יוסף חיים מבגדאד. "אחרי לא מעט ספרים שעברתי, גיליתי את הספר הזה והתחברתי אליו", הוא מספר. "לפני ההלכות, הוא קודם כל נותן מוסר. הוא מכניס אותך לפנימיות של התורה, וזה עושה לך שמחה אמיתית. פתאום נפתח לך הלב ואתה מצליח לקבל את האסור והמותר. פתאום אתה כבר לא מתייאש. היום אני יודע – הבן איש חי הוא זה שהחזיר אותי בתשובה".

החשיפה לפנימיות התורה יכלה להוביל לדעתך לחזרה בתשובה?

"אני בטוח בזה במאה אחוז. ללמוד את פנימיות התורה, ולאכול כשר. זה סוד הקסם. תן לי את היהודי הרחוק ביותר, אני עומד מולו רגע אחד ואומר לו דבר אחד קטן: שמע, אחי, תתחיל לאכול כשר והלב שלך יהיה פתוח. כל עוד אוכלים טרף, אין חיבור בין המוח ללב. כאשר נוצר הקליק בין המוח ללב, אין אחד שיטעם את פנימיות התורה ולא יתמגנט אליה".

עוד אשוב

לסיום: מבאס אותך שלא הצלחת במוזיקה כמו שציפית להצליח?

"אחרי כל העליות והירידות שעברתי בחיים, הבנתי דבר אחד: המשמעות האמיתית של הצלחה היא לצלוח את הכישלון. לעבור עוד גל ועוד גל, ולהוריד את הראש. להתגבר על המזל הנאחס. ושלא תטעה: זו עבודה יומיומית. עד היום אני שואל את עצמי למה אני לא מצליח להוציא את השירים החדשים שאני כותב. אני יודע שהם טובים. כשאני משמיע אותם למשפחה שלי ולחברים מהברנז'ה – הם עושים להם צמרמורות".

מה הז'אנר שלך כיום?

"אותו דבר כמו אז, רק בצד של הקדושה. אני לוקח את כל המוזיקה שאני מחובר אליה, וגואל אותה לשירי קודש ורוחניות. אני לא מצליח להוציא אותה לאור כי אני זאב בודד בתעשייה. אפילו שיש לי חברים בברנז'ה, אני לא מקושר ברמה כזו שיכולה לעזור לי עם השירים שלי".

זה מכאיב לך?

"אם לא הייתי אדם מאמין, זה היה מפוצץ אותי. אבל אני יודע שהכל תלוי בו. ואם הוא ירצה – אני עוד אשוב יום אחד".