אור החיים הקדוש: חיזוק קצר בעבודת ה' מתוך פרשת ניצבים

"וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה" (דברים ל', א').

מדוע כתוב "כל הדברים האלה" ולא רק "הברכה והקללה אשר נתתי לפניך"? מה מלמדות אותנו המילים "כל הדברים"?

"והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו'. צריך לדעת למה הוצרך לומר כל הדברים האלה, ולא הספיק באומרו כי יבואו עליך הברכה והקללה אשר נתתי לפניך".

אור החיים הקדוש מחבר את השאלה להלכה מפורשת בגמרא: "חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה". אין הכוונה שאותה ברכה שמברך על הטובה שקיבל – צריך לברכה על הרעה, אלא שחייב לקבל עליו את הרעה שנעשתה עמו - באותה שמחה, בדיוק כפי שהיה שמח על הטובה.

"ואולי שיכוין על דרך אומרם ז''ל במסכת ברכות (נד.) חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה, והעמידוהו בגמרא (שם ס:) לקבל הרעה בשמחה כדרך ששמח על הטובה".

שמחה באופן שווה

המילה "והיה" מבטאת שמחה. כלומר, גם אם יבואו על האדם כל הדברים האלה (שכוללים גם את הברכות וגם את הקללות) – תקבל אותם בשמחה דומה ושווה.

כשם שקיבלת את הברכה בשמחה, כך עליך לקבל את הקללה - באותה שמחה.

אם כן, למה כתוב "כל הדברים האלה"?

אם היה כתוב רק: "והיה כי יבואו עליך הברכה והקללה" - היינו יכולים לטעות ולחשוב שהמילה "והיה" (השמחה) מתייחסת רק למילים "כי יבואו עליך הברכה", ולא היינו מבינים שהשמחה צריכה להיות גם על הקללה (כיוון שהיה נראה לנו שהמילה "קללה" מתייחסת להמשך הפסוק "אשר נתתי לפניך").

והוא אומרו והיה שהוא לשון שמחה (ב''ד מב ג), כי יבואו עליך כל הדברים תקבלם בשמחה, בהשואה יחד הברכה והקללה, ואם היה אומר כי יבואו עליך הברכה והקללה אשר נתתי לפניך, היה נשמע הכתוב על זה הדרך, והיה שהוא השמחה כי יבואו עליך הברכה, ותיבת והקללה נמשכת עם מאמר אשר נתתי לפניך שלאחריה, ולא הייתי יודע שחוזר מאמר והיה גם על הקללה".

הכתוב כלל במילים "כל הדברים" את הברכה והקללה ביחד, ועל שניהם נאמרה המילה "והיה". מכאן לומדים שהחובה לקבל בשמחה מתייחסת לכל מה שקורה לאדם מהשם יתברך, גם על הטוב וגם על הפחות טוב.

הרב דוד פריוף: למה יש סבל בעולם, וכיצד שומרים על השמחה? צפו