מבט חדשני ומפתיע: המצוות הן לא מה שחשבנו עד היום

הרב אריה שכטר זצ"ל היה מדמה את המצוות להזדמנויות ללקוט יהלומים. כה דבריו: "המצוות הינן הזדמנויות שיש בידינו ללקוט יהלומים. צריך לייחל ולצפות לאפשרות הזאת לקיים מצוה. גם אם, למשל, לא תמיד נעים ונוח להגיע הביתה, יש חילוקי דעות בין הילדים להורים – מכל מקום צריך לזכור שזוהי הזדמנות לחטוף יהלומים! לקיים מצוות כיבוד אב ואם".

הרב תיאר כי פעמים רבות הוא נתקל בסיטואציות בהם ההורים מבוגרים וזקוקים לעזרה רבה, ואחד מהילדים מרגיש שרוב רובו של העול נופל עליו, והוא ממורמר בלבו על אחיו שאינם חולקים עמו בנטל.

"הכל ענין של משקפים!", זעק הרב שכטר. "לאלו משקפים אני מתכוון? ניתן ללמוד מהסיפור הבא".

המשיך הרב שכטר בדבריו וסיפר את הסיפור הבא: "לפני המצאת הברזים ומערכות הפצת המים, היה צורך לשאוב את המים באופן ידני מהנהר. תפקידו של שואב המים היה קשה ומפרך מאוד. ראשית היה עליו להתכופף לעבר הנהר ולמלא את הדליים במים, לאחר מכן לשאת את הדליים הכבדים על כתפיו, ללכת מבית לבית להביא את המים, וחוזר חלילה.

באחד הימים פגש מאן דהו את יעקב שואב המים בן השמונים, פוסע בכבדות עם הדליים על שכמו, כשהוא גונח ונאנח.

"יעקב, מה שלומך? מה קרה לך? מדוע אתה נאנח?", שאל הלה את שואב המים, שהשיב בעצב: "מצבי רע מאד! בגיל כה מבוגר עלי להתכופף, לשאוב מים, לשאת משא כבד על גבי, ללכת מבית לבית, ולפעמים אפילו לעלות לקומות העליונות כדי להביא מים לבני העיר! קשה לי, כואב לי, לכן אני כה נאנח!".

למחרת שוב פגש האיש את יעקב, שהלך עם דליי המים כשהוא מחייך ומפזם בשמחה.

"יעקב, מה שלומך?", שאל הלה את שואב המים שהשיב במאור פנים: "חסדי ה', ישתבח שמו! בגיל כה מבוגר אני עדיין מצליח להתכופף, למלא מים, לשאת משא כבד על כתפי, ללכת מבית לבית, ולפעמים אפילו לעלות לקומות העליונות כדי לספק מים לבני העיר! איזה חסד! איזו ברכה מאת ה' יתברך!"…

"מה השתנה אצל יעקב?", שאל הרב שכטר, "הרי גם ביום הראשון וגם ביום השני הוא עסק באותה מלאכה מפרכת?"

המשיך הרב והשיב תשובה ניצחת: "התשובה היא: הוא החליף את המשקפים השחורים במשקפים ורודים!"

הרב שכטר הגביה את קולו וזעק: "אם נסתכל על הכל במבט של אמונה ונדע כי הכל מאת ה' יתברך והכל לטובתנו, כיון ש'כל מאן דעביד רחמנא לטב', ממילא חיינו יעשו רגועים ושלווים".

"אף אחד לא מזמין לעצמו ניסיונות", הדגיש הרב שכטר, "אבל אם יש ניסיונות – צריך לתפוס אותם בשתי ידים. לשמוח בהם. להסתכל עליהם במשקפים הנכונות. הרי אם הייתם יורשים מהוריכם הזקנים מכרה יהלומים, והיתה תורנות בין האחים: כל יום כורה מישהו אחר, ומה שהוא כורה – שלו הוא, האם הייתם מרגישים ממורמרים אם היו האחים מוותרים לכם, ואומרים לכם: 'כרו ביום שלנו והיהלומים שלכם הם'?…

"אם מרכיבים את המשקפים הנכונות, משכילים להבין שכיבוד אב ואם זה מכרה יהלומים! ולתפוס את המצווה הזאת בשתי ידים.

"צריך לחכות למצווה, לשמוח בעשייתה! לגויים הקב"ה נתן קיוסק קטן עם שבעה פריטים, ואנחנו קיבלנו סופרמרקט עם שש מאות ושלושה עשר פריטים, ועל זה אנחנו מברכים בכל בוקר: שלא עשני גוי'. כך צריך להיות מבטנו על קיום המצוות!", סיים הרב שכטר את דבריו הנפלאים.