מספר המזל: מסיפורי הישועות של שותפי הידברות

התקופה ההיא, לפני יותר משנה, הייתה עבורי זמן של פירוק, ולא במשמעות הטובה של המילה.

אלו היו ימים לא פשוטים, שבהם הכל מתפרק, מהחברים ועד העסקים. בפנים הרגשתי כאילו אין לי עוד משמעות. הייתי מותש נפשית. בעיני, היקום הראה לי שאין לי בשביל מה להמשיך בכלל. 

בתוך אותו כאוס, משהו כאילו קרא לי לשמור שבת. אין לי מושג למה, אבל זו הייתה תחושה עמוקה כזו, עם כל מיני סימנים, כמו למשל היתקלות אקראית שוב ושוב בדברים שקשורים לשבת, או למספר 7. 

תבינו, לא גדלתי על ברכי המסורת וגם לא על מיסטיקה. ההורים שלי עלו ארצה מברית המועצות, והבית היה בית רגיל, אבל בלי שום משהו דתי, בלי אפילו אמונה כזו בדברים על טבעיים. 

במציאות, שוב ושוב נתקלתי במספר 7, עד שזה הפך להיות בדיחה שלי עם עצמי. במשך שבועות התחבטתי עם עצמי אם לנסות לשמור שבת, או שאולי כל הרמזים והסימנים האלה הם שטויות.

למרות המצב הכלכלי הלא פשוט, ניסיתי לקום מחדש. התחלתי תהליך של הקמת עסק עצמאי, דבר שמביא לא מעט התחייבויות, ואפס מרווח נשימה בחשבון הבנק. 

כשהטלפון מהידברות הגיע, זה היה נשמע לי מנותק לגמרי להצטרף למה שאמרה לי הנציגה, "שטר שותפות של ברכה".

שאלתי אותה, למען הסקרנות, כמה זה עולה, והיא ענתה סכום כלשהו, והסבירה שהרבה בכלל עושים אותו כהוראת קבע חודשית, בסכום של שבעים ושבעה שקלים.

שתקתי. זה כבר נהיה מוזר. מכל המספרים בעולם, 77. 

הרגשתי שזה משהו גדול ממני, ואמרתי שאני בפנים. מבחינתי קראו לי מהשמיים. 

זו הייתה אולי קצת תחושת עידוד בימים שאני עייף מהחיים. כמה ימים אחר כך הגעתי לביקור אצל ההורים. ישבתי על הספה בהרגשה של ריק נפשי, והבטתי סביב. יש להם ארון עם כל מיני ספרים, אתם מבינים לבד שספרי קודש אין שם. תהיתי מה אני יכול לקרוא כדי שיחזק אותי וירים אותי. 

אני קם ומתקרב למדף הראשון שעליו מונח ספרון... "לכבוד השבת". לא ידעתי אם זה יותר מפתיע או יותר מלחיץ... זה הדבר הכי מוזר, במקום הכי לא צפוי. "למי שמתכנן לשמור שבת", היה כתוב בקטן בעמוד הראשון, כאילו מישהו תפר את זה במיוחד בשבילי.

התחלתי לדפדף ולקרוא, ואין לי מושג מאיפה, הכל התהפך לי בפנים. ציטוטים חזקים כל כך. מרבנים, מכל מיני ספרי קודש, מהמקורות, מהתורה. ואז יש שם איזה קטע של כאילו פניה אישית מול ריבונו של עולם. וידוי כזה. 

אני עוצר, ואז מתחיל לומר, מילה אחרי מילה, כאילו אני מנקה את עצמי. 

ואז זה בא. מבול של דמעות. בכיתי כמו ילד קטן. משהו בפנים קרס, וכאילו התחברתי לעצמי שאני לא מכיר. ממש כמו לגלות את עצמך מחדש, ולהרגיש שמישהו מרגיש אותך טוב יותר. מעולם לא הרגשתי חשוף כל כך, אבל מואר כל כך. 

הכי מוזר זה שאני מכיר את עצמי. הייתי אמור להיות ממש נבוך מהסיטואציה, אני לא כזה רגשן. ועכשיו - גם מתחיל לראות דברים על טבעיים, וגם בוכה. 

אבל זו הייתה תחושת הקלה, ניקיון, משהו שלא חוויתי קודם לכן. כאילו אלוקים כתב את הספר הזה במיוחד בשבילי, והניח אותו על המדף בבית של ההורים שלי בדיוק לרגע שבו אגיע לקרוא בו. לא היה קטע אחד או שורה אחת שלא דיברו אלי. 

היום ההוא, היה התפנית הגדולה. 

בשבת שאחרי זה כבר החלטתי שאני שומר באמת. התחייבות אמיתית. מאז אני עומד בזה כמו שצריך, ומרגיש שמישהו מחבק אותי. וכן, זה נשמע אולי מוגזם, אבל זה היה הפתח, ומשם כל השערים נפערו לרווחה. הקמתי את העסק שחלמתי עליו, לקוחות התחילו לזרום, דברים התחילו להתחבר. 

ראיתי איך השבת היא מקור הברכה. איך החיים יכולים בסוף להתמלא תקווה. חשבתי על זה שבשיחה ההיא, כששמעתי את ה"שבעים ושבע" וכאילו נפלה בתוכי אמונה, זה היה הרגע שבעצם הודעתי לעצמי שאני מאמין.

זה לא סוף הסיפור, בעיני זו רק התחלה. כי כל מה שצריך, זה להודיע שאתה בפנים, והשאר מתחיל להתגלגל מעצמו.

לקראת יום הדין, כולנו זקוקים לזכויות רוחניות. חתמו על שטר השותפות עם הידברות והגאון הגדול הרב זמיר כהן שליט"א, ואינספור זכויות יהיו שלכם, כדי שתכתבו ותחתמו לשנה טובה ומתוקה! לחצו כאן או חייגו 073-222-12-12