כתבות מגזין
"אנשים מתחננים לקבל שאריות מזון, למה שלא נעזור להם?": היוזמה של שפרה חבה
שפרה חבה פועלת כבר עשרות שנים כדי להציל מזון מזריקה לאשפה, וכדי להעביר מאכלים שנותרו באולמות ובמסעדות לאנשים שזקוקים להם: "אתם לא מדמיינים מה עובר על משפחות שאין להן אוכל, אפילו מנות שנשארו מצהרונים הן אוצר עבורם"
- מיכל אריאלי
- פורסם י"ד אלול התשפ"ה
דמיינו לעצמכם מצב בו בסיומו של אירוע משמח – חתונה, בר מצווה או כל חגיגה אחרת – המלצרים אוספים את האוכל שנותר על השולחנות, אך במקום להשליך לפח, הם אורזים אותו בקפידה. כל המזון העשיר מהמנות המרכזיות ומהסלטים, מוכנס לקופסאות מסודרות, ומשם הוא מוצא את דרכו אל בתיהם של אנשים שזקוקים לו נואשות.
נשמע כמו רעיון הגיוני, ואף מתבקש. ובכל זאת, כולנו מכירים את המציאות האחרת, שבה בסוף כל שמחה האוכל הרב שנותר פשוט נזרק לאשפה.
אבל יש מי שלא השלימה עם המציאות הזו. שפרה חבה, אישה ירושלמית נמרצת, החליטה לשנות את התמונה. בעזרת יוזמה פרטית ותשוקה גדולה, היא הופכת את הבלתי אפשרי לאפשרי. שמה כבר מוכר בקרב בעלי אולמות, והיא פועלת ללא לאות כדי לשכנע, לשדל ולגייס עוד ועוד מקומות, במטרה למקסם את מנות האוכל שנותרו, להציל אותן מזריקה מיותרת ולספק סיוע חיוני למשפחות נזקקות.
"טיפ טיפה מאמץ"
"זה התחיל בכך שלפני כ-40 שנה התגוררה בשכונה שלנו אישה מבוגרת דוברת יידיש, ניצולת שואה, שהייתה גרה בגפה, והייתה פשוט רעבה", משתפת שפרה. "מסתבר שהיה ארגון חסד שהביא לה מידי פעם חמגשיות מזון ארוזות, אך בשל גילה ובשל העובדה שלא היו לה שיניים, הארוחות לא התאימו לה, והן היו פשוט נזרקות. במקרה התוודעתי לסיפור העצוב הזה, והתחלתי להביא לה בקביעות מאכלים רכים שתוכל לעכל בקלות. בנוסף, פניתי לרווחה ודיווחתי על מצבה. כנראה שלא הייתי היחידה שניסתה לעזור, ובסופו של דבר אחרי תקופה ארוכה, דאגו מטעם הרווחה להעביר אותה לבית אבות, שם אני מקווה שדאגו לה לכל צרכיה.
"המפגש הבא שלי עם הנושא היה כמה שנים לאחר מכן, כשהזדמן לי לשבת על יד השולחן באחד האולמות היוקרתיים ביותר בירושלים ולראות איך שהמלצרים מגישים שפע של מאכלים – סלטים יוקרתיים, בשרים ודגים, תוספות מושקעות, והכל טרי-טרי וטעים-טעים. סביב השולחן בו ישבתי ישבו רק מעט נשים נוספות, ורוב המאכלים נותרו בצלחות המרכזיות, כשבקושי נוגעים בהן. עם סיום הסעודה ראיתי את המלצרית מביאה פח על גלגלים, וזורקת את כל האוכל.
רוב המאכלים נותרו בצלחות המרכזיות, כשבקושי נוגעים בהן "כשחזרתי הביתה באותו ערב היה לי קשה להירדם. חשבתי לעצמי על הפער הבלתי נתפס בין אותה אישה שהכרתי, שלא היה לה כסף לקנות עגבנייה, או משפחות שאני מכירה שלא רואות בשרי במשך ימות השבוע, לבין מה שקורה באולם, בו כל השפע הגדול הזה נזרק. למחרת הצלחתי ליצור קשר עם בעל האולם וסיפרתי לו על תחושותיי. הוא היה קשוב, הבטיח שיעביר לי כמה מאכלים, ואכן העברתי אותם למשפחות בשכונה שהודו על כך מאוד.
"זו הייתה פעילות חד פעמית, אך כשביקשתי בהמשך לפנות לאולמות נוספים ולהתמיד בכך, גיליתי שזה לא פשוט בכלל. רבים מבעלי האולמות סירבו לשתף פעולה, בשל חששות ממשרד הבריאות שיטען חלילה שהעבירו מזון שלא היה בקירור או שעלול לסכן את אלו שצורכים אותו. לא עזר שבדקתי את הנושא לעומקו, וראיתי שכבר יותר מעשר שנים שקיים 'חוק עידוד תרומות מזון', ולאחרונה נחקק חוק שאפילו מחייב עמותות לתרום. מסתבר שעדיין יש כאלו שמפחדים, כי בעבר היו מקרים של תלונות שהופנו כלפי אולמות שניסו לעזור ולהעביר מאכלים.
"היו גם בעלי אולמות שהסבירו לי ש'למלצרים אין זמן', כי עליהם לפנות שולחנות רבים בתוך זמן קצר. גם את הטענה הזו היה לי קשה לקבל, כי מה כבר ההבדל אם שופכים את השאריות לפח או לתוך קופסה? זה דורש אולי עוד טיפ-טיפה מאמץ – שתי דקות נוספות בכל שולחן, וכל זה ביחס למתנה הגדולה שמביאים לאנשים מבחינה כלכלית ורגשית, כי כשמשפחה מקבלת את האוכל הביתה זה לא חוסך לה רק כסף והכנה של האוכל, אלא גם מעודד את מצב רוחה".
רבים מבעלי האולמות סירבו לשתף פעולה, בשל חששות ממשרד הבריאות תמיד מתקבל בתודה
שפרה החליטה לא רק לכאוב, אלא גם לפעול בנושא. "פעלתי יחד עם בתי היקרה בתיה, כשבשלב ראשון הקמנו את עמותת 'מעגלים' ופנינו דווקא לבעלי השמחות, ולנסות לרתום אותם לעזרה. כך פרסמנו מודעה בכמה עיתונים, וקיבלנו תגובות במקביל משני הכיוונים - מבעלי שמחות ומאנשים המעוניינים לקבל את המנות. לצערי לא הייתה שום התאמה בין כמות המזון שהגיעה לבין הביקוש הגדול, וזה המחיש לנו את הצורך הבלתי נתפס בארוחות חמות ומזינות.
"בהמשך עברנו בין כמה וכמה אולמות באזור שלנו, ותלינו את המודעות בתוך האולם, בנוסח: 'יש לך שמחה? נשאר אוכל? במקום לזרוק לפח צור קשר... ואנחנו נגיע בתוך זמן קצר לאסוף'. כמובן שתלינו את המודעות בהסכמת בעלי האולמות. בנוסף, מינינו מטעמנו אנשים שמתגוררים ממש בסמיכות לכל אולם, כך שמהרגע בו פונים אלינו ועד שהאוכל נאסף חולפות לפעמים דקות ספורות ממש, ובעלי השמחות לא נדרשים לעשות שום מאמץ כדי לפנות את האוכל. זוהי 'סעודת עניים' לכל דבר – זכות ענקית לכל מי שתורם לקיומה.
"אנו גם שומעים את התגובות, ורואים כמה אושר יש מצד אלו שתורמים, כי לעתים קרובות גם להם בעצמם אין מה לעשות עם כמות גדולה של סלטים או של תוספות שנשארו. אלו אינם מאכלים שהם יכולים להקפיא ולצרוך בעצמם, וכשהם תורמים אותם הם מרוויחים זכות כל כך גדולה לרך הנולד או לחתן והכלה, או לחתן הבר מצווה, וכדומה".
בוודאי העבודה לא קלה...
"מבחינתנו זה אכן דורש לוגיסטיקה גדולה", מסכימה שפרה, "הן בפינוי האוכל והן בהעברתו למשפחות המתאימות. יש צורך להתאים בין הכשרויות השונות, שכן לא כולם נוהגים לצרוך את אותה כשרות, יש גם משפחות שמתביישות להיעזר, ולכן מבקשות להניח להן על יד הדלת או להיפגש במקום כלשהו בדרך. הייתה למשל מישהי, אמא ל-13 ילדים, שקיבלה מאתנו ארוחות בקביעות, וסיפרה לי שאם הילדים שלה ידעו שהיא מגישה להם אוכל שנתרם, הם לא יסכימו לאכול אותו, אז היא תמיד מזדרזת להעביר את המנות לתוך סירים, ועוד לפני שהילדים חוזרים הביתה – מעמידה אותם על האש. כך הם בטוחים שהיא זו שבישלה את האוכל. למשפחה הזו, לצורך הדוגמה, הבנו שצריכים להביא את האוכל כמה שיותר מוקדם".
איך אתם יכולים להודיע למשפחות בוודאות שתביאו להן אוכל, אם אינכם יודעים אלו אירועים יתקיימו היום, ואם אנשים יחליטו לתרום או לא?
שפרה שותקת לרגע, והדברים הבאים שהיא אומרת מבהירים לי שכלל לא קלטתי את העניין. "אלו אינן משפחות שיש להן בכלל ברירה אחרת. זה לא שאם נביא אוכל – הן יאכלו, ואם לא – אז האמא תעמוד ותבשל ארוחה. מדובר במשפחות שאין להן כלום, ואם לא נביא אוכל – אז גם לא יהיה. כמובן שכשיש אירועים בערב, כמו חתונות או בר מצוות, האוכל מתקבל בדרך כלל עוד באותו לילה או בשעות הבוקר המוקדמות למחרת, וכשיש אירועים בשעות הבוקר – הוא מתקבל בצהריים, אך מניסיוני – זה לא משנה מתי האוכל מגיע, הוא תמיד מתקבל בתודה".
מדובר במשפחות שאין להן כלום, ואם לא נביא אוכל – אז גם לא יהיהצדקה תציל ממוות
מיהן המשפחות שמקבלות את האוכל?
"יש משפחות עם מצוקה כלכלית אמיתית, כאלו שבאמת אין להן מהיכן להשיג כסף כדי לקנות אוכל ולהכין ארוחה חמה ומבושלת. לעומתן, יש משפחות שנמצאות במצב מסוים בחיים שאינו מאפשר להן לדאוג לעצמן לכאלו ארוחות. כך למשל דיברה איתי אמא לארבעה קטנטנים שעובדת כמטפלת במעון במשך כל היום ובעלה אברך. בתקופה זו מאושפז אחד מילדיהם בשל בעיה רפואית, ואין לה שום יכולת לעמוד לבשל מידי יום. באחד הימים סיפרתי לה: 'קיבלתי רק תפוחי אדמה חמים ואורז, אין לי מנה עיקרית', והיא השיבה: 'זה בדיוק מה שאני צריכה'. לאחר שקיבלה את האוכל היא יצרה קשר, כולה נרגשת, כשהיא מסבירה לי: 'את חושבת שקיבלתי אוכל, אך זה ממש לא רק זה, קיבלתי כוח, הורות טובה לילדים, שלום בית, רעננות ושמחה זוגית – קיבלתי חיים'.
"מישהי אחרת התקשרה אליי, כשאני שומעת אותה לועסת, ואת הילדים צוהלים ברקע, כשהיא מצטטת לי באושר את הפסוק: 'יאכלו ענווים וישבעו'. ויש גם משפחות שאינן במצוקה סטנדרטית, אך האמא נמצאת אחרי לידה עם ילדים קטנטנים חולים בבית, ואינה יכולה בכלל להתפנות כדי לחשוב על הכנת האוכל.
"יש גם מאכלים מסוימים, כמו למשל סלטים חיים, שאני לא מעבירה למשפחות, אלא לכוללים שונים, כדי לשמח את האברכים, לומדי התורה. בכל פעם מחדש אני שומעת עד כמה שהם נהנים, ומאידך עד כמה התורמים מרוצים. כי כולנו מכירים סיפורים על צדקה שהצילה ממוות, ובתקופות כל כך קשות – מי אינו רוצה לזכות להגן על עצמו ועל משפחתו?"
לדעת לדרוש
אחרי הפנייה לבעלי האולמות החלו שפרה ובתה לפנות גם לבעלי פיצריות ומאפיות, שחלקם התגלו ככאלו ששמחים מאוד להירתם לצורך הגדול, ולתרום משלהם בסופו של יום. "הם מספרים לנו שוב ושוב על כך שעד היום הם היו זורקים את המאפים לפח בסיומו של היום, ומבחינתם זו לא רק זכות של תרומה וחסד, אלא ממש הצלה של המאכלים.
"יש גם מסעדות שתורמות לנו אוכל, יש צהרונים שמעבירים לנו מנות שנשארו, ועד כמה שזה נשמע קשה – יש לא מעט משפחות שאוכלות בשבת את האוכל של הצהרונים.
"אבל הפנייה האמיתית שלנו היא לבתי מלון", מדגישה שפרה, "יש כל כך הרבה בתי מלון שמאוכלסים בתקופה זו של השנה, וכשרואים את כמויות המזון שמושלכות בהם לפח – נשבר הלב. בבתי מלון לא קל להגיע לאחראים הישירים, שכן מדובר ברשתות ובדרגים של מנהלים, כך שפנייה למטבח בדרך כלל לא מספקת. אבל למדנו שהבקשה צריכה להגיע מלמטה – ואני שואפת לכך שכאשר אנשים מגיעים לנפוש בבית מלון - הם ינסו להעלות את הנושא, לשאול ולהתעניין.
"יש גם בעלי חברות קייטרינג שונות, שאינם עובדים בהכרח ישירות עם אולם מסוים, אלא מחלקים את האוכל בין האולמות, וגם אליהם אנחנו פונים. אלו דברים שלמדנו לעשות עם הזמן, כך שכיום יש לנו קשרים בהרבה מאוד מקומות, אך עדיין הצורך ממשיך להיות רב מאוד, וכמה שמביאים – זה אף פעם לא מספיק.
"כשמדובר באולמות יוקרה, משמעות התרומה הופכת להיות גדולה עוד יותר, כי אלו לא רק תוספות וסלטים שמועברים הלאה, אלא גם מאכלים מזינים ביותר, כמו דגי סלומון, בשר, פרגיות ועופות ברמה גבוהה. לא פעם נשארות באולם עשרות מנות מיותרות, והמחשבה על כך שהן יעברו למשפחות שכבר שבוע שלם לא טעמו טעם של ארוחה בשרית, גורמת לך להבין את חשיבות המהלך.
כשמדובר באולמות יוקרה, משמעות התרומה הופכת להיות גדולה עוד יותר"החזון שלנו גדול, אבל הוא ברור", מסכמת שפרה, "שאנשים ידעו לבקש ולדרוש מהאולמות, מהמסעדות, מהמלונות, מחברות הקייטרינג, ומכל נותני השירות – את הדבר הבסיסי הזה, של אריזת המאכלים לצורך העברתם לנזקקים, ובמקביל – שנותני השירות ישימו לב למכרה הזהב שבידיהם, ולחסד האדיר שהם יכולים לבצע עם הרבה רצון טוב ומעט מאמץ. אני לגמרי מאמינה שככל שהבקשה הזו תישמע יותר – כך נראה יותר את הדברים קורים בשטח".
