"ויתרתי על הכול – חוץ מדבר אחד": לאן נעלם "מלך הקסטות" של שנות ה-80?

כמה נוסטלגיה מתחבאת בשתי מילים בודדות: שנות ה-80. הקסם, הפשטות, התמימות –  והמוזיקה המזרחית, שהפכה לפס הקול של תחנות הרדיו הפיראטיות. אפליקציות מוזיקליות טרם פותחו, ואפילו טלפונים סלולריים בקושי היו, כך שההאזנה למוזיקה התבצעה באמצעות טרנזיסטורים, פטיפונים וטייפים.

בתוך השווקים המסורתיים של שנות ה-80, בלטו דוכנים חריגים בהם נמכרו קלטות במגוון צבעים וסגנונות. הדוכנים נמצאו בין בסטות הירקות בשוק התקווה התל-אביבי, סמוך לערמות האבטיחים בשוק הבדואי בבאר שבע, ואפילו בין האטליזים הוותיקים של שוק מחנה יהודה. הם הכילו מגוון להיטים של זמרים פופולריים: החל מזוהר ארגוב, עבור בחיים משה, ועד להקות "צלילי הכרם" של דקלון ו"צלילי העוד" של רמי דנוך.

אך מי שזכה לכינוי "מלך הקסטות" של התקופה היה דווקא משה גיאת. הקלטות שלו הפכו לחלק בלתי נפרד משיכון העולים בבית שאן ומשכונת ואדי סאליב בחיפה, והצטלצלו מהקומות הנמוכות של בנייני הרכבת הישנים ברמלה-לוד ובערי הפריפריה הדרומיות. השירים שלו הפכו ללהיטים, נמכרו באלפי עותקים, ואפילו זכו לחשיפות בתקשורת. ואז, ביום בהיר אחד, גיאת פשוט ירד מהבמה הציבורית ונעלם.

בדרך לתהום

גיאת, צעיר בשנות ה-20 שהגיע משכונת התקווה בתל אביב, פרץ לשדה הזמר המזרחי בתחילת שנות ה-80. תחילה היה זה הלהיט "יומה יומה", ולאחריו אלבום שלם של שירים בסגנון ים תיכוני. עד מהרה הוא זכה לתואר "מלך הקסטות", לאחר שהן נמכרו ביותר ממיליון עותקים. "חצי מיליון קסטות אורגינליות, ועוד חצי מיליון מזויפות", הוא קורץ.

תקליטיו הבודדים של גיאת הפכו במהרה ל-20 אלבומים, המובחרים שבהם הפכו ללהיטים. הוא הופיע בבמות הגדולות ביותר ברחבי הארץ והעולם, לצד זמרים עם קריירה בינלאומית אותם שאף לחקות. "ואז, תוך כדי הטירוף של ההופעות, ראיתי איך האנשים הגדולים ביותר לא יודעים איך להתמודד עם התהילה. חלק נפלו להימורים, חלק נפלו לסמים".

גם אתה היית בדרך לשם?

"היום אני מודה שגם אני בעצמי הייתי רגע לפני הנפילה לתוך הבוץ. הייתי בתוך חברה של זוהר והערצה, שקוע בתוך עולם שלם של תאוות וכבוד. בגיל 40 קרה לי נס: פתאום קיבלתי שכל וברחתי. ניצלתי ברגע האחרון".

לאיפה נעלמת?

"ברחתי מחיי ההוללות, עצמתי עיניים כדי להפסיק להסתנוור מההערצה והתקשורת. החלטתי להפסיק להופיע במועדונים ובמקומות חשוכים, ולהשקיע יותר ברוחניות ובמשפחה".

על מה ויתרת?

"ויתרתי על הכול, חוץ מעל הרוחניות והמשפחה. לכל אדם יש שני רצונות: רצון גשמי ורצון רוחני. אני מכיר זמרים שלא חסר להם כלום בחיים, אבל הם לא מאושרים. אני מכיר אותם אישית. כשהם חוזרים מההופעות עם צ'ק של 100 אלף שקל בכיס, הם יושבים על הספה ונכנסים לדיכאון. חסרה להם רוחניות, חסרה להם משפחתיות. הנשמה שלהם צועקת 'אני רוצה רוחניות', אבל היא מקבלת כסף כתחליף. יש להם כסף, אבל אין להם חיים".

''מלך הקסטות'' של שנות ה-80

ההתמכרות והנפילה

איך אתה מסביר את העובדה שהצלחת לצאת מעולם הזוהר המדומה הזה, והם לא?

"התאווה הכי חזקה של האדם היא הכבוד. אפילו כשאדם מת, מה כולם אומרים? בוא נעשה לו כבוד אחרון. אצל רבים מהזמרים, תאוות הכבוד לא נותנת להם לשנות פאזה לכיוון הרוחניות. קשה להם להתגבר על תאוות הכבוד. הם חייבים להיות נון-סטופ תחת אור הזרקורים".

יצא לך לדבר איתם על זה?

"עם זוהר ארגוב כן. באמצע שנות ה-80 הופעתי איתו בפריז, והתאכסנו באותו חדר במלון. באמצע הלילה דיברנו, ואז הוא אמר לי: 'משה, שלא תיגע לעולם במה שאני נוגע'. וזה לא רק הוא, אלא זמרים רבים שנופלים לדברים כאלו ואחרים. אני באמת אומר להם שיפסיקו לחשוב על התאווה ועל הכבוד, ויתחילו לחשוב על הרוחניות, על המשפחה, על שמירת השבת. רק זה יביא להם את האושר האמיתי".

כשהחלטת לרדת מהבמות המעורבות, עשית חשבון כמה אתה הולך להפסיד?

"כן, אבל אני רוצה לגלות לך סוד: כמה שהופעתי בשנות ה-80 – והופעתי הרבה – לא ראיתי ברכה. עשיתי הרבה שטויות, בזבזתי את כל הכסף. אחרי שהתחזקתי וקיבלתי על עצמי להפסיק להופיע במועדונים ובמעורב, אמנם התחלתי להופיע פחות – אבל פתאום ראיתי ברכה".

נפלת גם להימורים?

"כן. אחרי אחת ההופעות שלי בני יורק, נסעתי ללאס וגאס בשעות הקטנות של הלילה. במקום לחזור הביתה עם עשרים אלף דולר, חזרתי עם מאתיים דולר. הכול הלך לי בקזינו".

איך התחושה באמת? בקושי כיסית את כרטיס הטיסה.

"אתה מקבל בומבה רצינית ומתחיל לעשות חשבון נפש. אתה מתבייש לספר את זה למשפחה הקרובה שלך, אפילו לאשתך. אתה מקבל בומבה אחרי בומבה, ויש קול פנימי שצועק לך 'מספיק, תשנה פאזה'".

צוחק מי שצוחק אחרון

"אתה יודע משהו?", מוסיף גיאת ברגע של כנות, "ישבתי שמונה חודשים בישיבה, ורק אחר כך קיבלתי על עצמי להפסיק להופיע במועדונים ובמעורב. אמרתי לרב שלי: 'למה לא אמרת לי מההתחלה? למה נתת לי לחכות שמונה חודשים?'. הוא ענה לי: 'רציתי שתגיע לזה לבד'".

לקח לך קצת זמן להגיע לכך.

"ברור. כבר אמרתי לך, התאווה והכבוד מוציאים מן העולם, ולכן לקח לי זמן להגיע למסקנה שזה מה שאני רוצה באמת: להתחזק".

גיאת מספר על התגובות שקיבל מקולגות לשינוי המשמעותי בחייו: "כשעברתי לירושלים כולם אמרו לי 'מה, אתה נורמלי? רוב העבודה במרכז הארץ, כל האקשן בתל אביב, ואתה עובר לגור מול הכותל?'. אבל ברגע שסגרתי שם דלת, נפתחו לי כאן דלתות אחרות רבות. החלום שלי היה לקנות בית שצופה לכותל המערבי. יש כאלו שחולמים על הרצליה או על סביון – אבל אני חלמתי על הכותל, וברוך ה' הגשמתי את החלום. הכותל הוא הלב של כל יהודי, הוא מקור הברכה לכל העולם כולו".

זה לא יקרה בחיים

אחרי החזרה בתשובה – לא הרגשת החמצה?

"לא. היום אני מופיע בכל העולם, ולא חסרה לי עבודה בסקטור הדתי והמסורתי. אני מופיע בקהילות יהודיות בישראל ובחו"ל, ולא מפסיק עם המוזיקה. אני מארגן בר מצוות בכותל לילדים ממשפחות נזקקות, ובשנתיים האחרונות גם לילדים מהעוטף. תדע לך, ילד שחגגו לו בר מצווה – לא ישכח את זה כל החיים. אנחנו לוקחים אותם לסיור ירושלמי, יושבים איתם במסעדה, עושים להם חפלה – העיקר שיהיו מאושרים".

פרויקט מיוחד לילדי העוטף (צילום: משה פדידה)

ויש עוד דבר שגיאת מקפיד לעשות – מדי יום: "יש לי את המניין הקבוע של תפילת שחרית, בשעה 8:00 בבוקר. מי שמתחיל להתפלל בכותל – נמשך לכאן בקביעות, כמו על ידי מגנט. כשאני רואה מאות נוצרים מגיעים לכותל, אני שואל אותם 'למה אתם לא הולכים לכנסייה?', והם אומרים לי 'אנחנו מרגישים בפנים שהאמת נמצאת פה'".

(צילום: משה פדידה)

איך התחושה לשהות בכותל בימים אלו של סליחות?

"להיות בכותל בבקרים זו חוויה, אבל בחצות לילה זו חוויה גדולה יותר. אלפים מגיעים להתפלל ולומר סליחות. הזרם האנושי הולך ומתעצם ככל שהולכים ומתקרבים ליום כיפור. בכל יום כיפור אני מארגן מניין תפילה גדול, בנוסח ירושלמי, ומגיעים אליו עשרות אנשים מהארץ והעולם. אני לא מוותר עליו בחיים.

"בכל שנה אני מקבל הצעות להגיע לקהילות בארה"ב ולהתפלל עימן את תפילות יום כיפור – אבל לעולם לא אוותר על ירושלים, ובמיוחד לא על הכותל. תמורת כל הון שבעולם. לא משנה כמה יציעו לי, זה לא יקרה בחיים".