במה שונה התשובה של חודש אלול משאר ימות השנה?

כאשר מתחיל חודש אלול, אנו נוטים לומר שעלינו "להתכונן לקראת ראש השנה". אנו מבינים היטב שמוטל עלינו להתכונן, אבל אופי ההכנה – כיצד נכין את עצמנו ליום זה, מרגיש, לעתים קרובות, מעט מעורפל ולא מוגדר. מהי באמת מהותה של הכנה זו?

במחשבה ראשונה היינו אומרים, לכאורה, שמוטל עלינו "לעשות תשובה". אולם, במחשבה שניה, אין זה מסתבר שעשיית תשובה היא, ורק היא, ההכנה שצריך לעשות לראש השנה – הרי במשך כל השנה אנו אמורים, ואף מסוגלים, לכאורה, לשוב בתשובה כאשר יש צורך בכך! לא יתכן שהתשובה, שהיא מצווה ששייכת כל יום מימות השנה, תהיה המאפיין היחיד של ההכנה הנדרשת לימים הנוראים. מהו, אם כן, האופי המיוחד של ההכנה שעלינו להכין את עצמנו בימים אלו?

כדי להבין את מהותו של חודש זה, חודש אלול, עלינו לחזור אל חודש אלול הראשון שלנו כעם.

ארבעים הימים שהתחילו בראש חודש אלול וכלו ביום הכיפורים, היו הימים שבהם שהה משה רבנו בהר סיני, לאחר שסלח הקב"ה לעם ישראל על חטא העגל, וקרא שוב למשה אל הר סיני כדי לקבל את הלוחות השניים (שכן הלוחות הראשונים נשתברו אחרי מעשה העגל). תקופה זו הטמיעה בימים אלו מהות מובנית של פיוס, והפכה אותם לזמן מיוחד ותועלתי לעם ישראל מאז ועד עולם.

מה קרה במהלך אותם ארבעים ימים? ייתכן שנטייתנו תהיה לומר שבימים אלו זכו עם ישראל שייסלח עוונם, ומשום כך קיבלו ימים אלו מהות של סליחה.

אך למרבה ההפתעה, אם נתבונן בפירוש רש"י, נראה שלא כך פני הדברים, שכן לסליחה על חטא העגל זכינו עוד לפני ראש חודש אלול!

הבה נבאר.

שלוש סדרות של ארבעים יום

שלוש פעמים עלה משה רבנו להר סיני: בפעם הראשונה עלה משה רבנו להר מיד אחרי חג השבועות, כדי לקבל את הלוחות הראשונים (שנשברו מאוחר יותר, בי"ז בתמוז, בעקבות חטא העגל).

הפעם השנייה שבה עלה משה להר היתה ביום המחרת, בי"ח בתמוז, כדי להתפלל לפני ה' שיסלח לעם ישראל על חטא העגל. באותה עליה שהה משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, וירד בכ"ט באב. אודות יום זה בו ירד משה לאחר ימי התפילה הממושכים, כותב רש"י: "בו ביום נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל, ואמר לו למשה: 'פסל לך שני לוחות'".

הרי שעם ישראל זכו לסליחה כבר אחרי הסדרה השנייה של ארבעים הימים ששהה משה בהר. ומה קרה אז?

משה רבנו עלה להר סיני בפעם השלישית, ושהה שם מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים. אודות היום ההוא, כותב שם רש"י: "בו ביום נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל בשמחה, ואמר לו למשה: 'סלחתי כדבריך'. לכך הוקבע למחילה וסליחה".

רש"י מלמד אותנו שארבעים הימים האחרונים, שהחלו בראש חודש אלול, זיכו אותנו בתוספת קשר עם הקב"ה, בנוסף על ארבעים הימים האמצעיים. בעקבות ארבעים הימים שבהם התפלל משה לפני הקב"ה על כלל ישראל לאחר חטא העגל, זכינו שהקב"ה "נתרצה" עמנו, שהוא מחל לנו. אולם לאחר הימים שמראש חודש אלול עד יום הכיפורים זכינו לכך שהקב"ה "נתרצה עמנו בשמחה". זה כבר מאותת על משהו שהוא מעבר למחילה בסיסית.

מה קרה במשך אותם ארבעים ימים אחרונים, ואיך מה שקרה אז עיצב את מהותו של חודש אלול?

שני סוגים של תשובה

ייתכן בהחלט שאדם ישוב מחטאיו, ועקב כך הקב"ה לא יעניש אותו, אך אין זה אומר שהוא ייסד מחדש קשר מהותי כלשהו איתו יתברך.

מצבו של אדם זה מקביל לסדרה האמצעית של ארבעים הימים, שבהם הקב"ה התפייס עם עַַם ישראל, אך עדיין לא שמח בהם באמת. תשובה מסוג זה מתמקדת יותר ב"יציאה מהסתבכות", במקום להתמקד בתיקון הקשר שבין האדם לבין אלוקיו. זהו גם אופיו של מעשה תשובה טיפוסי שנעשה במשך ימות השנה.

התקופה שמתחילה בחודש אלול מייצגת שאיפה להשגת יעד גבוה יותר. ימים אלו, שבהם היתה הסדרה האחרונה של ארבעים הימים בהם שהה משה רבנו בהר סיני, השיגו תכלית של פיוס בין הקב"ה ועם ישראל מתוך שמחה, כאשר שוב היה הקב"ה מוכן לחדש את הקשר האוהב שלו עם עמו ישראל. ואכן, רק אחרי יום הכיפורים נצטווינו להקים את המשכן, שבו הראה הקב"ה בגלוי את אהבתו אלינו על ידי השכנת שכינתו הקדושה בתוכנו.

מבחינה זו ניתן לומר שעשיית תשובה במהלך ימות השנה עשויה להתמקד בעיקר בהעלאת האדם ממצב רוחני ירוד לגבוה יותר, ואילו בחודש אלול אנו מציבים במעשה התשובה יעד להשתדל להגיע ממצב שבו אנו שרויים בריחוק מהקב"ה, למצב של קרבה אליו. הבנה חדשה זו של אווירת התשובה של חודש אלול ניכרת גם בכמה מנהגים וסמלים המיוחדים לחודש זה.

אני לדודי ודודי לי

רבותינו הראשונים מציינים שהמילה "אלול" היא ראשי התיבות של "אני לדודי ודודי לי". כיצד מתקשר פסוק זה לחודש אלול?

לאור התובנות שהגענו אליהן עד כה, נוכל לומר שפסוק זה מגדיר את אווירת התשובה של חודש אלול. הוא מבטא ציפייה לעשיית תשובה, לא רק מתוך רצון להינצל מעונש, אלא גם בתשוקה להתחבר מחדש עם אהובנו, ריבונו של עולם.

היכן במזמור "לדוד ה' אורי" מדובר על תשובה?

החל מראש חודש אלול אנו קוראים בסוף התפילה את מזמור כ"ז בתהילים, "לדוד ה' אורי". כיצד משתייך תוכנו של פרק זה לחודש אלול? אמנם מילות הפתיחה של הפרק, "ה' אורי וישעי", מרמזות לימי ראש השנה ויום הכיפורים, אך המשך הפרק נראה שאינו עוסק בתשובה או בכפרה. במקום זאת, הוא עוסק בתלותנו בקב"ה ובהסתמכותנו על שמירתו של הקב"ה בכל סוגי המצבים. איך הדבר מועיל לנו להתכונן כראוי לקראת ראש השנה?

מתוך התובנה החדשה שקבלנו בדבר הנושא המרכזי של חודש אלול – חידוש הקשר שלנו עם הקב"ה, ולא רק חזרה בתשובה על חטאינו – אנו מבינים כעת מדוע נהגו לומר "לדוד ה' אורי" בחודש זה דווקא – זו בדיוק האווירה שאנו שואפים להנהיג במהלך הימים האלו – אווירה של מודעות לנוכחותו של הקב"ה. דרך קלה מאד וגם יעילה לעשות כן היא להתבונן ולהתמקד בעזרתו ובשמירתו התמידית של הקב"ה. תמיכה זו ניתנת לנו ללא תנאי, ולכן קל לנו לאמץ ולקבל את קיומה ולהכיר בה.

זהו הצעד הראשון שאותו אנו נוקטים כהכנה עצמית לקראת עשיית תשובה. אנו קוראים פרק זה פעמיים בכל יום, ומזכירים לעצמנו שהקב"ה נמצא שם בשבילנו תמיד, ולכן אולי הגיע הזמן שנשוב גם אנו אליו.

כמו בחודש האלול הראשון שלנו כעם, גם כיום, אלפי שנים לאחר מכן, חודש אלול אוצר בשבילנו בתוכו יכולות והזדמנויות ליצור אקלים לתשובה מסוג אחר – להתכונן לקראת ראש השנה ויום הכיפורים על ידי יצירת אווירה שתאחד אותנו מחדש עם הקב"ה בשמחה. זה מה שמגדיר תקופה זו של השנה.

המאמר לקוח מתוך הספר "תשובה" בהוצאת פלדהיים. לרכישת ספרו של הרב עמנואל ברנשטיין, היכנסו >>