מחקר יפני גילה: זה החלק הבריא בקשיו שכולם מפספסים

נפלאות הבורא: קשיו, או בשמו המדעי Anacardium occidentale, נחשב לאחד החטיפים הבריאים והאהובים בעולם. 

הוא קרמי, מתקתק, עשיר בשומנים טובים וחלבון, ונטול כולסטרול. אבל מחקר חדש מיפן מגלה שיש חלק פחות מוכר בצמח הקשיו שדווקא מכיל את הפוטנציאל הבריאותי הגדול ביותר,  והוא כמעט ולא מגיע לצלחת שלנו. החוקרים מאוניברסיטת קיושו גילו שהקליפה הדקה שעוטפת את הזרע (ה"חלק הפנימי" שבין האגוז לקליפה הקשה) מכילה ריכוזים גבוהים של פיטוכימיקלים פעילים כמו נוגדי חמצון, תרכובות אנטי־דלקתיות ואף רכיבים נוגדי חיידקים.

אז איך קורה שאנחנו מפספסים את הקליפה הזו?

בתהליך ייצור הקשיו המסחרי, האגוז (הזרע) נשלף מהקליפה הקשה שמקיפה אותו, וגם מהקליפה הדקה והעזה שמפרידה ביניהם. אותה קליפה פנימית נחשבת לרוב לבלתי אכילה, בעיקר בגלל טעמה החזק והצורך בעיבוד נוסף. אבל החוקרים היפנים הצליחו לחלץ ממנה תמצית טבעית שמכילה ריכוז גבוה של אנאקרדין - תרכובת טבעית הפועלת כנוגד דלקת, ונמצא שהיא מאטה תהליכים דלקתיים בגוף ומעכבת שגשוג של חיידקים מזיקים במעי.

פרופ' שיגרו מאטסונאגה, החוקר הראשי שהוביל את המחקר, מסביר כי משנה לשנה "יש עניין גובר במיצוי ערכים תזונתיים מחלקי מזון שהיו בעבר זניחים". לדבריו, זה נובע מהבנה עמוקה יותר של מורכבות הצמח, והסגולות שבו. 

המחקר מדגיש שגם האגוז עצמו (החלק שאנחנו אוכלים) עדיין בריא מאוד, במיוחד בזכות השילוב בין שומן חד-בלתי רווי, מגנזיום, ברזל, חלבון וסיבים. עם זאת, תהליכי קלייה ותיבול עלולים לפגוע בערך התזונתי, לכן עדיף לבחור קשיו טבעי לא-קלוי או קלוי יבש, ללא מלח או שמנים.

עוד מוסיף פרופ' מאטסונאגה ואומר כי "בשלב זה, קליפת הקשיו אינה זמינה לצריכה ישירה אך ייתכן שבעתיד נראה אותה כחלק מתוספי תזונה או תרכובות טיפוליות טבעיות".