"אני משלם מחיר על החשיפה, ובכל זאת לא מסתיר את האוטיזם, ה-OCD והפרעות האכילה שלי"

כשנפגשים עם נועם פרידמן קשה שלא להתרשם מדמותו המשדרת מרץ ועוצמה. הוא בן 21, מתגורר ברבבה, ועוסק בו זמנית במגוון תחומים שדומה כי כל אחד מהם הוא עולם שלם – רשמית הוא עובד במחלקת הפרוטוקולים של הכנסת ואחראי על כל הנוגע לתמלול הוועדות, בכובעו האחר הוא מנהל אירועים ואחראי על ניהול והפקות שבתות חתן, בר מצוות, בריתות וכדומה, ואם זה לא מספיק – הוא גם שחקן, וייתכן מאוד שנתקלתם בדמותו בסדרות בערוץ מאיר כמו "שבבניקים", "בחורים טובים", ועוד.

ויש גם משהו נוסף, שאינו זניח כלל. "אני גם מתמודד עם OCD, הפרעות אכילה, ולאחרונה אובחנתי באוטיזם בתפקוד גבוה", פרידמן מציין זאת ללא שום בושה, כאילו סיפר על מידת הנעלים שלו או על הרחוב בו הוא מתגורר.

רס"ל מלכיה גרוס הי"ד

"אין מודעות"

האבחנות הללו אינן מלוות את פרידמן מאז שנולד, אלא הגיעו לדבריו בסביבות גיל 16. "בדיעבד אני יכול לומר שהיו סימנים מקדימים", הוא מעיר בזהירות, "אני זוכר שכאשר התחלתי את לימודיי בתיכון עם פנימייה, היה לי ממש קשה כשחברים היו יושבים לי על המיטה, וכשהיו הולכים לישון בשעות מאוחרות מידי או שונות מאלו שהורגלתי אליהן. אלו דברים שבדיעבד ניתן לקשר לנוקשות של האוטיזם או לכפייתיות של ה-OCD. גם הבעיות החברתיות ליוו אותי מאז שאני זוכר את עצמי, אבל כשאני מסתכל על תקופת הילדות כמכלול, ניתן לומר שהיא הייתה די בסדר, ותפקדתי כמו כל ילד אחר בגילי באותם ימים".

העובדה שכעת יש שם ואבחנה לבעיות שליוו אותך, מקלה עליך?

"כן, יש בכך הקלה מסוימת, בעבר, כשהיה לי קשה, אנשים סביבי היו אומרים: 'תחשוב מחשבות חיוביות והכל יסתדר', או: 'שטויות, זה רק בראש שלך',  ואילו כעת הם מבינים שיש שם להתמודדות שלי, וזה לא שאני סתם כך עושה דברים. מצד שני, דווקא העובדה שאני חושף ומדבר על כך, מעמידה אותי במצב שבו מסתכלים עליי כמו על מישהו חריג ושונה, כי עדיין אין מספיק מודעות במדינה שלנו לכל הנושא של בריאות הנפש. אני חושב שאנשים שמתמודדים עם מחלה או עם נכות קשה, מקבלים יחס הרבה יותר חומל ומבין מאשר כאלו שמתמודדים נפשית, כי אין הבנה אמיתית בציבור לכל הנושא הזה".

לא חשבת להסתיר את האבחנות? הרי כלפי חוץ אי אפשר לדעת שום דבר...

"בתחילה עברה לי מחשבה כזו ובאמת גם הסתרתי. חברים ואפילו בני משפחה היו שואלים אותי: 'מה אתה עושה עכשיו?' ו'איפה אתה?' ואני הייתי משקר ואומר להם: 'אני בישיבה', אפילו שהייתי באשפוז. אבל מהר מאוד הבנתי שמחיר ההסתרה הוא כבד וגובה ממני הרבה כוחות נפשיים. זה לא מצדיק את זה. אז כן, כיום אני משתף באופן מלא, לא במובן של בקשת רחמים, אלא מתוך ראייה של: 'זה אני, אלו החיים שלי עם המתנות והאתגרים שקיבלתי בהם. לא אני בחרתי בכך, ולכן אני גם לא מנסה להסתיר'.

"במקרים מסוימים אני רואה הבנה, אך לעתים קרובות נאלץ לשלם על כך מחיר גבוה. לצורך הדוגמה: בדיוק השבוע השתתפתי במופע מסוים, שהגעתי אליו גם לפני שנתיים. עמדתי בדיוק באותו מקום, מוקף כמעט באותם חברים, אך הרגשתי שהשיח בינינו שונה לחלוטין, וכל היחס כלפיי אחר. זה מאוד הכאיב לי. הייתי שמח אילו היו מתייחסים אליי בצורה נורמטיבית, לא בעין בוחנת, ולא עם מחשבה לפני כל משפט שאומרים, אלא פשוט כאדם רגיל, שכמו לכולם – גם לו יש את ההתמודדויות שלו".

מסר של כוח

איך הגעת לתחומים המעניינים שבהם אתה עוסק?

"את נושא הפוליטיקה אני חי ונושם כבר מאז שהייתי ילד, וברגע שניתנה לי ההזדמנות דרך חבר לעבוד בכנסת, קפצתי על הרעיון בשתי ידיים. גם עולם המשחק קרץ לי מאז ומעולם. כנראה שיש בי רצון כלשהו להיות קצת מפורסם. אולי זה קשור לכך שאני מנסה לכפר על האתגרים החברתיים שהיו וקיימים עדיין, דרך עולם המשחק, ואולי זה סתם כך תחביב.

"את הפקת האירועים התחלתי בגיל 17, כתלמיד בכיתה י"א. מישהו הטיל עליי משימה לארגן שבת כזו, ומאז המשכתי להתקדם באופן עצמאי. בכל התחומים שאני עוסק בהם יש תחושה גדולה של סיפוק, אני אוהב לקום בבוקר אל השגרה שלי, נהנה ממה שאני עושה, ושמח תמיד לקבל מחמאות ומילים טובות מאנשים שנעזרים בשירותים שאני נותן. אני מאמין מאוד במשפט המפורסם 'הדבר הכי גדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר', ומשתדל ליישם זאת בכל תחום. במהלך חיי גם הספקתי לראות שלפעמים כבני אדם יש לנו נטייה לשאוף למעשים גדולים ולדברים ענקיים, אבל לעתים קרובות אתה מקבל את הסיפוק הגדול ביותר שלך דווקא מהניצחונות הקטנים שאתה מייצר ומהמעשים הפשוטים שמשמחים את אלו שסביבך. במיוחד אני משתדל לפעול ולעשות מאז שבן דודי מלכיה גרוס הי"ד נפל בקרב בעזה. אני מרגיש שליחות לחיות את החיים ולעזור כמה שיותר לאנשים".

כאדם שמתמודד עם אתגרים, לא קשה לך לקחת אחריות על מגוון כה רב של עיסוקים?

"לפעמים אני חווה רגעים קשים מאוד, ואז אני נעצר ושואל את עצמי: 'מה נכון לי?' אם אני מגיע למסקנה שהדבר הטוב עבורי כעת הוא להסתגר בבית ולא לקחת על עצמי פרויקטים חדשים, אני עושה רק את המינימום שנדרש ממני, ועל כל השאר מוותר. כך למשל התבקשתי לפני זמן מה לארגן שבת חתן לחבר טוב, אך הרגשתי שיהיה לי קשה להגיע לשבת כזו, בה אראה מקרוב איך הוא מתקדם ומקים את ביתו, בעוד שאני לא נמצא במקום הזה כרגע. אז החלטתי להשיב בשלילה, וכך אני נוהג גם במגוון נושאים נוספים, כאשר אני שוקל ובודק אותם בכל פעם מחדש.

"וכן, יש גם את האמונה בבורא עולם שמחזקת אותי בזמנים של קשיים. זה לא שתמיד האמונה שלי הייתה כל כך חזקה, ובמשך תקופות מסוימות של אשפוז אפילו הורדתי את הכיפה, אבל כיום אני מרגיש באופן מוחשי שככל שאני לומד יותר תנ"ך או הלכות זה מחזק אותי ומרפא אותי – ממש מעניק לי שקט נפשי".

ומה תוכל לומר לאנשים במצבך שבשונה ממך אינם מצליחים להתחזק מתוך הקושי?

"קודם כל, גם אני כמותם – מתמודד עם אתגרים וקשיים, מרגיש במאבק מתמיד עם העניין החברתי, ועם עוד תופעות נוספות. אבל הייתי רוצה להעביר מסר בנוגע למחסום הבושה שהצלחתי לפרוץ, לא רק בכך שאני מדבר על ההתמודדות שלי, אלא גם בכך שלמדתי להודות ביני לבין עצמי בחסרונות ובקשיים שלי, ובעת הצורך ניגש לבקש עזרה. זהו מבחינתי המסר העיקרי – אל תחששו לפנות לעזרה מקצועית אם אתם חשים שיש בכך צורך, ובבקשה – אל תסתירו מהאנשים הקרובים אליכם את מה שעובר עליכם. אמנם כשתשתפו יהיו כאלו שיתרחקו, אך גם יהיו כאלו שיעריכו את הגבורה שלכם, מתוך הבנה שהגיבור האמיתי הוא מי שמודה בקשיים שלו, ובתהליכים המצויים בתוך נבכי הנפש שלו".