"אני מודה לה' שבני נהרג מידיים טהורות ולא מאש מחבלים"

"עברנו שנות עקרות לא פשוטות עד שזכינו להיפקד, עם הרבה דמע ותפילות", פותחת חנה חיראק. "יוסף יהודה הוא בננו השלישי ומלבדו יש לנו שלוש בנות".

סמל יוסף יהודה חיראק הי"ד נהרג בעזה מאש כוחותינו לפני כחודש. אימו חנה היא מנהלת מעון בשכונת עיר דוד שלמרגלות הר הבית, תפקיד אליו שבה יום לאחר שקמה מהשבעה על בנה. "יש לי את הזכות והאחריות לסייע להורים שחיים כאן, ולדאוג לחינוך ילדיהם", היא מסבירה.

כיבוד הורים למופת

ספרי על דמותו של בנך.

"אם יש משהו שאפיין את יוסף יהודה זהו העמל. הוא היה ילד שמח, שובב וחברותי, אך הצד הלימודי לא בא לו בקלות, ולאורך כל הדרך הוא היה צריך להשקיע. למרות זאת, את קריאת התורה בבר מצווה שלו, למשל, הוא קרא בשלוש הגיות: תימנית, ספרדית ואשכנזית, דבר שדרש הרבה מאמץ מצידו".

כשאני שואלת במה באה לידי ביטוי השובבות שלו, חנה נזכרת בחיוך באנקדוטה: כשיוסף יהודה היה בן 18, הוא החליט יום אחד שחשקה נפשו בהתבודדות בטבע למספר ימים, וכך הוא יצא לבדו למדבר יהודה. "אחרי שלושה ימים שלא ידענו מה קורה איתו, כי הוא היה במקום ללא קליטה סלולרית, בעלי פנה לאחד החברים שלו. הוא ביקש ממנו שישכור טרקטורון שטח על חשבוננו, ויבדוק היכן הבחור שלנו והאם הכול בסדר איתו, וכמובן שכך היה. הוא היה מלא באנרגיות ושמחת חיים, לא 'ילד טוב ירושלים' בכלל, אבל הכל בכבוד ובדרך ארץ. לא הייתה אצלו חוצפה".

משמח חתן וכלה כנער

"יוסף יהודה מאוד כיבד את בעלי, והרבה מהדברים שעשה היה בהשראתו. הייתי צוחקת שהוא אומנם שובב אך קל לחנך אותו, כי ברגע שבעלי יגיד לו משהו – הוא מיד יתיישר לפיו". חנה מוסיפה שבשבעה הגיעו רבנים מהישיבה הקטנה בה למד, וסיפרו שגם בישיבה הוא נהג לדבר בהערצה על אביו, הרב פרץ.

כשיוסף יהודה למד בישיבה הגבוהה, הוא החליט להתגייס רק לאחר שיתחתן, על מנת שיהיה שמור מבחינה רוחנית. כשהיה בן 20 התארס, אך האירוסין בוטלו חודש לפני התאריך המיועד לחתונה.

"יוסף יהודה לקח קשה את ביטול האירוסין. זמן מה לאחר מכן התחתנה אחותו, ובחתונה עצמה הוא שמח, השתתף ורקד. רק מאוחר בלילה, כאשר עלינו לרכב במטרה לשוב לביתנו, מצאנו אותו מתפרק בבכי. כאב לכולנו לראות אותו כך, אך בעלי ואני הבנו שאין לנו איך לקחת ממנו את ההתמודדות הזאת. ידענו גם שהוא ייצא מהמשבר, ויקבל תעצומות נפש חדשות, ואכן לגמרי כך היה".

משמח בחתונה משפחתית. צילום: יניב בן ישר

'זרוע אלוקית ארוכה'

מספר חודשים לאחר מכן יוסף יהודה החליט להתגייס. כשנה לאחר שהאירוסין בוטלו הוא פגש את אמונה, שהפכה לאשתו. כעבור עשרה ימים בלבד הם החליטו להתארס. "יוסף יהודה שיתף אותי בעיניים נוצצות: 'אמא, את לא מבינה איזו הארה, איזו בהירות'. ובאמת, אמונה מדהימה, זכינו ובגדול". בני הזוג נישאו בתחילת השנה, בסוף חודש תשרי, ומספר ימים לאחר מכן יוסף יהודה חזר לצבא.

רוקד "צעד תימני" באירוסיו

הגדוד של בנך נלחם בעזה. היו לך חששות לגביו?

"אפס חששות. הייתי רגועה לגמרי. בשכונה שלנו יש הרבה פעילויות עבור נשים ואימהות של מגויסים, אך לא הרגשתי צורך ללכת אליהן. כמובן, הוספתי עליו בתפילה ובמתן צדקה, אך לא דאגתי. מבחינתי, הגיבורה בסיפור הייתה כלתי.

"ביקשתי ממנו שכאשר נותנים להם זמן חופשי, שלא יתקשר אליי אלא לאשתו, והשתדלתי בעיקר לא להפריע להם. אמנם התגעגעתי אליו עד מאוד, אבל השריר של הניסיונות אצלי כבר היה מאומן ועזר לי להתמודד איתם. זה שריר שנבנה עם השנים ועם האתגרים שעברנו, ומסייע בהתמודדות עם האתגרים שבורא עולם שולח", היא מסבירה. "כל ניסיון שנשלח אלינו מעלה אותנו ברמה הרוחנית. אני משתדלת להפוך את הניסיון לנס, ולמנף אותו לשליחות שלי כאן בעולם. גם כיום, לאחר שיוסף יהודה נפל, אני יודעת שקיבלנו מבורא עולם שליחות חדשה. ימים יגידו מהי, אנחנו עדיין לא יודעים והאבל עוד טרי, אבל זה ברור לי". חנה מוסיפה שגם את הקושי בהבאת ילדים לעולם היא מינפה על מנת לתמוך בנשים במצב דומה, וכך גם אתגרים נוספים ולא פשוטים שחוו במשפחתם. הביטוי "להפוך ניסיון לנס" חוזר בשיחה שוב ושוב, ונראה שהוא שגור על לשונה.

יוסף יהודה ואשתו אמונה

ביום האסון, חצי שעה לפני האירוע, שוחח יוסף יהודה עם אביו. חנה מספרת שהשיח ביניהם היה על דברי תורה. כשסיים יוסף יהודה את השיחה, הוא התיישב על שני בלוקים סמוך למבנה בו שהה הצוות שלו. באותה העת, עמד בסמוך, בתוך רכב צבאי, מפקד מחלקה שתצפת למרחוק, אך לא ידע על קיומו של הצוות בתוך המבנה. כשזיהה דמות נעה, הוא סבר בטעות שבתוך המבנה יש מחבל וירה לעבר הקיר, שמעבר לו שהה יוסף יהודה - והוא נהרג במקום.

האם העובדה שבנך נהרג מירי כוחותינו מקשה על ההתמודדות?

"לא ולא", חנה נחרצת. "המ"מ שירה בו היה רק זרוע אלוקית ארוכה לעשות את מה שנגזר על בני. אני שמחה שהוא נהרג מידיים טהורות ולא מאש מחבלים. עדיין לא פגשנו את המ"מ, אך אנחנו מקווים שהמפגש עימו יצא לפועל".

בהספד שנשאת בהלוויה, אמרת: "הקדוש ברוך הוא, תודה. אני מקווה שהחזרנו אותו כמו שקיבלנו אותו, ואפילו יותר". מה גרם לך להגיד תודה בכזו סיטואציה?

"אנחנו מאמינים ששלושה שותפים באדם. חייתי כך באופן מוחשי בכל שנות הגידול של יוסף יהודה. לאורך כל הדרך האמנתי שאני עושה את שלי בחינוך ובגידול שלו, ו'השותף השלישי' יעשה גם הוא את שלו. הקדוש ברוך הוא, השותף השלישי, נתן לי מתנה לאורך 22 שנה, לא אומר לו תודה כשאשיב לו אותה? הרי ברור שכך ראוי לומר כשמחזירים דבר שקיבלנו".

חנה משתפת בסיפור מצמרר שהתרחש מספר שבועות לפני האסון: אחת מבנותיה ילדה בן, ולרגל המאורע יוסף יהודה, שהיה קשור מאוד לאחותו, הצליח לקבל חופשה קצרה מהצבא. הוא הצטרף לנסיעה למרכז הארץ, עם עוד כמה מחבריו. בדרך החברים שוחחו ביניהם, ובשלב כלשהו החלו לדבר על המלחמה. בהזדמנות הזו, יוסף יהודה אמר שאם חלילה ייפול בקרב, הוא רוצה שיגידו בהלווייתו "מזמור לתודה". "אחד החברים זכר את הבקשה הזו, וביום ההלוויה עשה מאמצים כבירים כדי להספיק להגיע להלוויה ולומר את פרק התהילים המדובר. הוא הצליח להגיע באמצע ההלוויה, ומרחוק שמע אותי מספידה ואומרת 'מזמור לתודה', מבלי שידעתי כמובן על השיחה שהייתה ביניהם. הוא סיפר שבאותו רגע רווח לו, כי הבין שהבקשה התמלאה".

מכתב שכתב ביום השואה, מספר שבועות לפני נפילתו

לקום ולדלג קדימה

"נסתרות דרכי ה'", חיראק מוסיפה. "הקדוש ברוך מנהל את העולם, ואנחנו לא יודעים איך, כמה ומתי הוא מתכנן כל פרט. אנחנו רוצים כל מיני דברים: הרבה ילדים, עשירות בכסף, ושלא יחסר לנו כלום. לפעמים נראה שהקדוש ברוך הוא נותן לנו חיים אחרים ממה שביקשנו. בידינו הבחירה לצמוח מזה, ולהבין שיש לנו תפקידים אחרים בעולם ממה שחשבנו".

כמסר לסיום, לחנה חשוב לבקש לבחור בחיים: "אני חושבת שזה מסר שבלט מאוד בחייו של יוסף יהודה. בכל ההתמודדויות שהיו לו, והיו לו התמודדויות במגוון תחומים, הוא בחר כל הזמן בחיים. הוא היה קם, מדלג, משתדל ועושה. ובכלל, אני חושבת שהוא רוצה אותנו שמחים, ואני משתדלת לקיים את הצוואה הזו שלו".