הפחד לא צריך לשלוט בחיים שלך – כך תוכל לבחור בחירות מתוך חירות אמיתית

האם הפחד מנהל את החיים שלך?

הפחד לא תמיד נשמע כמו "אני מפחד". לפעמים הוא מתחפש להימנעות, להססנות או לחשש שנשמע הגיוני, לכאורה.

למשל, פחד לדבר עם אנשים חדשים יכול להתבטא במחשבות כמו: "זה לא הזמן", "אני לא יודע מה להגיד", "מה אם יחשבו שאני לא שייך?".

הפחד הזה עוצר אותנו מלעשות את מה שאנחנו באמת רוצים, ומעכב אותנו מלהתנסות בסיטואציות חשובות.

במקום להתמודד עם הפחד ולהתנסות, אנחנו מוצאים את עצמנו מונעים מהפחד לבחור בדרך שאנחנו באמת רוצים.

הפחד לא נמדד בעוצמה שלו, אלא בכמה אנחנו מבינים אותו ומגיבים אליו

הפחד לא תמיד מגיע מהמצב עצמו – אלא מהמשמעות שאנחנו נותנים לו. אם נכשלתי – זה לא רק כישלון, אלא אני כישלון.

פחד מכישלון לא רק מונע ממני לנסות שוב, אלא גורם לי להאמין שאני לא מספיק טוב.

הפחד לא תמיד מופיע בצורה ברורה. לפעמים הוא מסתתר מאחורי מחשבות כמו: "עזוב, אני לא יכול עכשיו", "מה אני צריכה את זה על הראש?", "זה בטח ייגמר לא טוב".

הפחד הזה לא תמיד עוצר אותנו – לפעמים הוא דוחף אותנו לפעול מתוך אובססיה.

לשכתב הודעה שוב ושוב כדי שהיא תהיה "כמו שצריך", לבדוק אם פגעתי במישהו, להתייסר אם עשיתי טעות.

הכול מתוך פחד לא להרגיש כישלון, לא להרגיש שווה, או לא להרגיש מספיק טוב.

הפחד הזה לא תמיד קשור למצב עצמו, אלא למשמעות שאנחנו נותנים לו – על מה זה אומר עלינו.

אם לא הצלחתי, אולי אני לא ראוי. ואם לא אכפת לי – אולי אני לא חשוב.

אני חייתי ככה במשך שנים.

הפחד ליווה אותי כל הזמן – בבוקר כשהתעוררתי, בלילה כשניסיתי להירדם, ובכל פעם שניסיתי לבחור אחרת.

והוא נשמע משכנע: "עזבי אותך, זה מסוכן"; "אל תנסי, זה ייגמר רע"; "מי את בכלל שתצליחי?".

ולפעמים, גם כשמשהו בתוכי ידע את האמת – הקשבתי לו.

כי פחד, כשהוא לא מזוהה, נשמע כמו קול ההיגיון.

ואני האמנתי לו.

הייתי בטוחה שהוא שומר עלי. שהוא מגן עלי מפני כאב גדול יותר.

ובמובן מסוים, הוא באמת ניסה לעזור – אבל הוא הגן עלי גם ממה שכבר לא היה מסוכן.

הפחד לא רק עוצר אותנו – הוא מנהל אותנו

הפחד הזה יכול להוליך אותנו למעגלים של הימנעות או אובססיה.

ההימנעות יכולה להיות חלק מהפחד, אך גם חלק מהאובססיה. לא תמיד מדובר רק בלהימנע מהסיטואציה עצמה.

לדוגמה, פחד שהילדים לא יחזרו הביתה בזמן יכול להוביל אותך לבדוק שוב ושוב אם הם חזרו, לשלוח להם הודעות שוב ושוב או להתקשר אליהם מתוך פחד שמא הם לא בסדר.

זה יכול להגיע גם למצב שבו אתה לא מרפה, נשאר כל הזמן עם תחושת דאגה ומחפש כל סימן או רמז למשהו לא בסדר, אפילו כשאין סיבה לדאגה.

כך, אתה עשוי להרגיש כישלון אם לא הצלחת למנוע את הסיטואציות שחששת מהן, וזה מתחיל לשלוט בפעולותיך.

הפחד הזה לא רק שמונע ממך להתמודד עם אתגרים – הוא גם מביא אותך להימנע מלהתנסות ולהתמודד עם החיים באופן מלא.

הסוד: קבלה פנימית – לא פחד ללא פחד

במקום לברוח מהפחד או להימנע ממנו, אנחנו צריכים לקבל את הפחד כחלק מהתהליך שלנו.

הפחד לא מונע ממני לבחור בחיים – אלא הוא מלווה אותי בדרך שבה אני בוחרת לפעול.

ברגע שאני מבינה שאני לא לבד בפחד הזה – שהפחד לא אומר שאני לא שווה או לא מספיק טוב – אני יכולה להמשיך לפעול עם הכלים הפנימיים שאני פיתחתי כדי להתמודד איתו.

כמו שכתב הרמח"ל: "החירות האמיתית – היא החירות מן השליטה של הנטיות והפחדים".

או כמו שאמרו חכמים: "עבד ה’ – הוא לבדו חופשי".

הפסוק "ובחרת בחיים" (דברים ל’, י"ט) מקבל כאן משמעות חדשה עבורי.

הבחירה היא לא כשאין פחד – הבחירה היא לפעול למרות הפחד.

אז מהי חירות אמיתית?

לא חיים בלי פחד – אלא חיים שבהם אני בוחרת לא להימנע בגלל פחד.

חירות היא ההסכמה לחיות את החיים שלי מתוך התמודדות עם הפחד, מתוך החיבור לערכים האישיים שלי – ולא מתוך שליטת הפחד.

החירות היא לא לחיות ללא פחד, אלא להבין מהו הפחד, להכיר אותו, ולבחור להתמודד איתו מהמקום שבו יש לי את הכלים והמשאבים הנדרשים.

שבורא עולם נתן לי לא רק נשמה – אלא גם כוחות פנימיים שמלווים אותי בכל צעד ומזכירים לי מי אני.

וברגע הזה – הפחד אולי לא נעלם, אבל הוא כבר לא מנהל אותי.

ואני, סוף סוף, מתחילה לחיות.

הפחד נשמע משכנע, אבל החיים – הם יותר ממה שהוא מכתיב לנו.

מיכל ג'רבי היא מטפלת רגשית מוסמכת בגישת li CBT, משלבת עקרונות מגישת ACT בתהליכים טיפוליים ומלווה אנשים במסע לשבירת דפוסים מעכבים, חיבור לעצמם ולחיים על פי הערכים שחשובים להם באמת.