בפורום כלכלי בסנט פטרסבורג נשאל נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מדוע מוסקבה נמנעת ממתן תמיכה צבאית ישירה לאיראן, למרות ברית אסטרטגית שחתמו שתי המדינות במחצית ינואר 2025. תשובתו הייתה מפתיעה: "ישראל כמעט מדינה דוברת רוסית", והוא ציין כי בישראל חיים קרוב לשני מיליון דוברי רוסית, עובדה שיש לה השפעה מכרעת על מדיניות חוץ רוסית".

לפי פוטין, בעוד שלמוסקבה יש בריתות קרובות עם עמים ערביים ואסלאמיים, כל סכסוך הוא ייחודי. ריכוז האוכלוסייה הרוסית בישראל יוצר איזון עדין שהוא לא מוכן להרוס. הוא הדגיש שיש להמשיך לתמוך בזכותה של איראן לפתח תוכנית גרעין אזרחית, אך לא לתמוך בה מבחינה צבאית.

בהקשר זה, פוטין הזכיר גם ש-15% מהאוכלוסייה הרוסית הם מוסלמים, וסביר שהקשרים הרוסיים־ערביים נשמרים על רקע אחיזת הכבוד האסלאמית.

על רקע הדברים הללו, נחתם בינואר חוזה אסטרטגי בין רוסיה לאיראן, שמטרתו להרחיב שיתוף פעולה כלכלי, מדעי וצבאי על פני עשרים שנה. עם זאת, החוזה אינו כולל התחייבות רוסית לתמיכה צבאית במקרה של התערבות או התקפה על איראן.

במילים אחרות, רוסיה מנסה לאזן בין תמיכה באיראן כלכלית וגרעינית לבין יחסים קרובים לישראל, ובחירה באחד עלולה להוביל לאובדן אחר. דבר נוסף, העימות הממושך של פוטין עם אוקראינה, מוביל אותו להתמקד ביציבות הפנימית במדינתו, ולא להיגרר למאבק נוסף מול מדינה מתקדמת כמו ישראל. 

ומה אומרים האנליסטים?

רובם מציינים כי לישראל ורוסיה יש שיתוף פעולה גם בתחום הביטחוני, כולל חילופי מידע והסכמות על פעילות צבאית אזורית, במיוחד בסוריה, ולכן, ככל הנראה, היחסים העמוקים עם הציבור הישראלי־רוסי ושיתוף הפעולה הביטחוני - אינם מאפשרים לפוטין לעבור לקיצוניות כלפי ישראל.