סיון רהב מאיר: סיפורים שנותנים כוח בימים של מלחמה

הסיפור הזה נתן לכם כוח בתחילת המלחמה, ועכשיו שוב. משפחות מספרות לי כעת שהן קוראות אותו בממ"ד. אז הנה הסיפור מתוך סדרת "לגדול", שכתבה לי יעל ביננפלד מהעיר לוד. נראה שאנחנו מתקדמים, בעזרת השם, לקראת הסוף הטוב של הסיפור. מוזמנים להעביר לכל מי שזה יכול לחזק אותו: "לפני כמה ימים נשמעה אזעקה בעיר לוד, בזמן שהילדים היו בבתי הספר והגנים", כותבת יעל. "אחד מילדי התקשר אלי בוכה, אמר שהוא נבהל וביקש שאגיע לקחת אותו.

"ניסיתי כל כלי שאני מכירה כדי לסייע לו מרחוק: אמפתיה, שיקוף, לתחום את האירוע, לתרגל נשימות ועוד... אבל כלום לא עזר.

"ואז, בהברקה של ניסיון אחרון אמרתי לו את המילים הבאות: 'אתה חלק מעם ישראל, ועם ישראל מלא גבורה, כך שגם אתה מלא גבורה. מה שקיים בעם ישראל במשך כל הדורות קיים גם בך. אברהם אבינו, דוד המלך, המכבים, כולם-כולם נמצאים בתוכך'. וסיימתי בציטוט: ''הֵן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא'. אנחנו עם של אריות, שיודע לקום מהמשברים, להתגבר ולנצח'.

"ופתאום, משום מקום, בקלילות כזו, הוא פשוט אמר לי: 'טוב אמא, אני חוזר לכיתה', וניתק.

"הסיפור הזה הוא לא רק על ילד קטן, אלא על כולנו. העם שלנו צמא לגודל. הוא שואב כוחות ותעצומות נפש מהשורשים האדירים שלו. תכונות הנפש הגדולות שהיו קיימות באבות ובאימהות האומה, ומכוחם - בכל הדורות, קיימות בכל אחד מישראל ועוברות בדנ"א של כולנו.

"העם הזה מבין שגם אם יש עיכובים, גם אם הדרך ארוכה, עם ישראל חי. זה נותן לנו כוח".

מזל טוב משה, דנה ועם ישראל

רגע קטן של גבורה אזרחית-יהודית. אחד מתוך רבים כל כך, בימים המאתגרים האלה. רגע שמזכיר לנו מי אנחנו ועל מה אנחנו נלחמים. כך כותב הרב דוד מוריה, משכונת גבעת מרדכי מירושלים: "'את החתונה אנחנו לא דוחים', אמרו משה זכאי ודנה לוי ביום שישי, כאשר התברר המצב.

"דנה היקרה היא נערה מוכשרת וטובת לב, בתם של מאיר לוי ז"ל ומרים. מאיר, שכננו היקר, נפטר לפני כארבע שנים. שנה אחר כך הכניסו מרים ודנה ספר תורה לזכרו.

"'לאה'לה', אמרתי לאשתי, 'ראיתי בקבוצת הווצאפ של הבניינים שלנו ('לב העיר' בגבעת מרדכי) הודעה על מועד החתונה שתתקיים ברחבה, וכל השכנים מוזמנים להשתתף וישמחו גם לכיבוד קל'. זוגתי מייד השתבצה במאפים מעשה ידיה, השכנים התגייסו, ותוך זמן קצר סודרו כיסאות וגם שולחנות נערכו. מועד החופה נקבע לשעה 17:00.

"בשעה 16:08 התקבלה התרעה על ירי טילים, וכל המארגנים התפזרו למרחבים המוגנים.

"מזמן לא השתתפתי בחתונה כזו, שלכל אורכה חשתי מחנק של התרגשות. גולן אזולאי השכן ירד עם גיטרה, וקרוב המשפחה עזרי טובי הגיע לנגן בדרכו חזרה ללוחמה כאיש מילואים בעזה.

"לפני החופה שרו כולם בהתרוממות רוח: 'אל תירא ישראל, אל תירא, כי גור אריה הלוא אתה', 'ישראל בטח בה', עזרם ומגינם הוא' וגם 'הושיעה את עמך וברך את נחלתך'.

"בלוויה של אביה אמרה דנה: 'אבא יקר שלי, כל כך רצית לראות אותי מתחתנת ולא זכית'. ספר התורה לזכרו הוצב גם הוא על מעמד מתחת לחופה, והיה נראה שמאיר ז"ל נוכח גם הוא איכשהו בחתונת בתו, כפי שכל כך רצה.

"לאחר החתונה, ביוזמה ספונטנית של השכנים, הוזמנו מנות פלאפל מחנות קרובה, ובלובי הבניין שלנו אלתרנו שבע ברכות לזוג הצעיר.

"בשעה 20:34 התקבלה הודעה באפליקציה של פיקוד העורף על כך שבדקות הקרובות יגיעו התרעות על טילים באזורנו. בין ההודעה הזאת לבין הישמע האזעקה, הצלחנו להריץ את שבע הברכות ואף לשיר את הברכה האחרונה, ואז להגיע בזריזות אל הממ"דים.

"משה ודנה היקרים, מקובל שאנשים באים לחתונה לשמח את החתן והכלה, אך הפעם נראה שיותר מאשר שימחנו אנחנו אתכם, אתם הענקתם לנו חוויה עוצמתית ובלתי נשכחת של שמחה וגאווה על היותנו עם כלביא, שגם בזמן מלחמה ממשיך בבנייה וחיזוק האומה. מזל טוב!".

מכירים את משל כוס הקפה?

סיימתי השבוע את הזום הפתוח של קהילת "מתחדשות", עם הסיפור הקטן-גדול הזה, שהוא חשוב כל כך בימים מאתגרים אלה: אדם אחד הכין לעצמו כוס קפה במשרד, והתחיל ללכת בחזרה לחדרו. בדרך הוא נתקל באחד העובדים, וכל הקפה נשפך.

נשאלת השאלה: למה נשפך קפה מהכוס? אולי כי הוא לא שם לב? אולי כי החבר שלו נתקע בו?

התשובה היא: הקפה נשפך החוצה – כי זה מה שהוא מילא בכוס. אם הוא היה ממלא את הכוס במים, היו נשפכים ממנה מים. אם הוא היה ממלא אותה במיץ תפוזים, זה מה שהיה משפריץ החוצה.

כשאנחנו נתקעים, נתקלים במשבר – מה שיוצא מאיתנו זה מה שהכנסנו פנימה לפני כן. זה נכון בנוגע לכוס קפה, וזה נכון בנוגע לאישיות שלנו.

ולכן בימים אלה, שבהם כולנו נתקענו, כולנו בטלטלה, חשוב לשים לב מה אנחנו מכניסים פנימה: אם נכניס תכנים שליליים, כעס, עצב, דאגות מיותרות, תרחישי אימה, דיבורים מייאשים, לשון הרע – זה מה שייצא מאיתנו. אם נתמלא באמונה, באהבה, בתפילה, בקדושה ואפילו בשמחה – אז זה מה שייצא החוצה.

ברור שכולנו גם עצבניים, מפוחדים ועייפים, אבל הסיפור הזה מזכיר לנו: שימו לב מה אתם קוראים ובמה אתם צופים, מה נכנס לכם לנשמה.

יהי רצון שנמלא את כוס הקפה שלנו בתוכן חיובי ומחזק. מוזמנים להעביר את הסיפור הזה הלאה.

בין הממ"ד לתנ"ך

בכל המפגשים שעשיתי השבוע בזום, חזרה על עצמה אותה שאלה בצ'אט: המצוקות האישיות מול הסיפור הגדול. ברור לנו שקורה כאן משהו ענק, שלוקח אותנו קדימה בעזרת השם – אבל ביומיום, פשוט קשה.

"אני עם שני ילדים עם וירוס בממ"ד, ובעלי במילואים", "התבטלה לי חופשה משפחתית", "אני בהתקפי חרדה", ומצד שני – "אנחנו כותבים פרק בתנ"ך", "זה מרגיש כמו פעמי משיח", "הלב מתפוצץ מגאווה ומתקווה".

שמעתי אתמול עצה טובה של מנחת ההורים מיכל שניאור: אל תשתיקו את הכאבים האישיים בגלל הסיפור הגדול. אל תשתיקו את הסיפור הגדול בגלל הכאבים האישיים. קוראים לזה להכיל את המורכבות. קוראים לזה יהדות.

זה לא אגואיסטי. חשוב מאוד לדאוג לשקט הנפשי ולחוסן שלנו. באמת יש מקום לכל החלקים שבתוכנו. אפשר להתפלל גם על הצרות ה"קטנות" וגם על העניינים הגדולים, והכול חלק מאותו סיפור. אלוקים איתנו בכל התהליך הזה. בספר תהילים מוסבר שאלוקים אומר על עם ישראל: "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה". בכל צרה.

אבל זה לא רק שילוב של "שני חלקים" מנותקים. הסיפור הגדול גם נותן כוח להתמודדות האישית. חכמינו מלמדים שמה שעם ישראל עובר זה חבלי לידה. אנחנו לא במחלקת החולים הסופניים, אלא בחדר לידה. הכאב של הצירים ודאי כואב, אבל הוא מוליד בסוף משהו טוב וגדול יותר, שנותן משמעות וכוח לכאב שבדרך.

שנזכה להרגיש זאת בקרוב.

היום, כ"ג בסיוון!

גם אתם קיבלתם הודעה על התאריך המיוחד הזה, כ"ג בסיוון? אכן, במגילת אסתר כתוב שאחרי שהפרסים תכננו להשמיד את כל היהודים, המצב התהפך והיהודים השמידו את אויביהם – בדיוק ביום הזה.

זה כמובן מרגש לגלות תאריך סמלי, שנחשב ליום של תפילה לעוד בשורות טובות, בדיוק כשאנחנו פועלים נגד גזירת ההשמדה הפרסית של הדור הזה. אבל זו גם הזדמנות להיזכר בעוד כמה פסוקים מחזקים ממגילת אסתר, שחשובים דווקא עכשיו, כשאנחנו כבר לא בגלות בפרס:

• "וּמׇרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה" – מרדכי, המנהיג בתקופת המגילה, מגלה ביטחון עצמי וגאווה יהודית, בלי כפיפות קומה ל"מה יגידו" ולתרבויות זרות.
• "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כׇּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ" – אסתר המלכה מבקשת מהעם שיפור רוחני, כדי להצליח לבטל את הגזירה. היא מבקשת ממרדכי – לֵךְ כְּנוֹס אֶת כׇּל הַיְּהוּדִים, כלומר, תאחד את כל העם. והיא מבקשת שהעם יתפלל, יצום, ילמד תורה, יתקן את דרכיו, יתחזק. העם אכן מתעורר ונזכר בזהותו היהודית.
• יש מילה חשובה אחת שלא מוזכרת במגילת אסתר: אלוקים. הוא לא מוזכר, אבל הוא כל כך נוכח. גם היום ברור כי אנחנו פועלים ועושים, אבל מאחורי הקלעים יש כאן עלילה מפותלת שהוא מנווט, ורק בעתיד נבין מה הוביל למה, ואיזה אסונות נמנעו, ואיזה הצלחות היו, ואיך הכול הוביל למציאות טובה יותר, במגילת אסתר של ימינו. שנזכה בקרוב למילים של המגילה: "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר"!