בטרם פרש לגמלאות, ערכו הסטודנטים באוניברסיטת הרווארד מסיבת פרידה למרצה הזקן והחכם רולנד ג'רלד. לאחר שנציג התלמידים סיים את דברי הברכה, הוזמן המרצה לנאום את נאומו האחרון.

המרצה החכם פתח בדברי שבח והלל לאוניברסיטה ולצוות המסור, וכשהוא נרגש אמר לתלמידיו: "כעת אני רוצה להעניק לכם מתנת פרידה".

לפניו היה ארגז ירוק שהוכן מבעוד מועד, והוא הוציא ממנו כד זכוכית והניח על השולחן. מילא אותו באבנים גדולות עד שלא נותר מקום להכניס אפילו אבן אחת.

כעת פנה אל תלמידיו בשאלה: "האם הכד מלא?".

התלמידים השיבו בחיוב, והמרצה נענע ראשו בשלילה: "יש עוד מקום!". הוציא מהארגז שקית עם אבני חצץ, שפך לתוך הכד וניער אותו בזהירות עד שכל הרווחים שבין האבנים התמלאו.

"האם כעת הכד מלא?", חזר על שאלתו.

"כן, ודאי", השיבו התלמידים, "כעת הוא מלא עד אפס מקום". רק תלמיד אחד בחר לענות "אפשר עוד למלא!".

"נכון מאוד", הסכים אתו המרצה. הוא הוציא מהארגז שקית עם חול, ורוקן את כולה לתוך הכד. החול מילא גם את החללים הקטנים שנותרו בין האבנים הגדולות והחצץ.

"עכשיו הכד מלא – אפילו פירור אי אפשר להכניס". הסכימו התלמידים פה אחד.

חייך הזקן חיוך רחב, הוציא מהארגז בקבוק מים ויצק על החול. המים חלחלו לכל מקום אפשרי, וכעת הכד התמלא באמת עד אפס מקום.

נשא המרצה הזקן את מבטו אל תלמידיו, ושאל: "מה אפשר ללמוד ממה שראיתם?".

אחד התלמידים השיב: "אנו למדים שככל שנראה לנו שיומננו גדוש ומלא התחייבויות, הרי שאם נתאמץ באמת, תמיד ניתן להוסיף עוד משימות ומטלות".

"יותר מזה", תיקן המרצה, "אכן, לוח הזמנים של היום צפוף, אך כדי להספיק הכל יש לנהל את הזמן באופן נכון, עם קדימות לדברים החשובים באמת.

"אם לא נכניס קודם את האבנים הגדולות, ואחר כך לפי הסדר את החצץ, החול והמים – לא נוכל להכניס את האבנים הגדולות אחר כך".

*

כדאי שכל אחד ישאל את עצמו את השאלה: מה הן האבנים הגדולות של חיי: בריאות? משפחה? זוגיות? חברים? תחביבים?

תמיד ניתן עדיפות למשימות החשובות. למשימות החשובות פחות – ניתן יהיה למצוא זמן בין לבין, במרווחים שייווצרו בין המשימות החשובות. אם לא נעשה כך, הימים יתמלאו במים ובחול שייצרו בוץ ולכלוך, ולדברים החשובים באמת כבר לא יישאר מקום.

מהן האבנים הגדולות שבחיינו? ילדינו הם כל עולמנו! הם הפירות שלנו. נהיה הגננים המסורים והמשקיעים, ננהל את ימינו בתבונה, נשקיע ונעניק חום ואהבה, הכלה ואמפתיה.

לתוך כד החיים נכניס ראשונים את המלאכים המדהימים שבהם חנן אותנו בורא עולמים, ונרווה מהם בעזרת השם מלא חופניים נחת.