בפוסט אישי ונוקב, שפורסם לאחרונה בעמוד הפייסבוק שלה, חשפה דני יובל לובמן, תושבת חיפה ואם לארבעה, את מה שבתה המתבגרת – בת 15 בלבד – חווה זה שלוש שנים באחד מבתי הספר הנחשבים, במרומי הכרמל.

לדבריה, מאחורי החזות השקטה של שכונה מבוססת וטובה, מסתתרת מציאות קשה של בריונות שקטה, חמקמקה, שקטה רק למראית עין – אך הרסנית עד היסוד.

"הבת שלי היא פלא," כתבה לובמן. "מהממת, חדה, רגישה ובעלת לב עצום. היא מתמודדת באומץ עם קשיים, עם אחים לא פשוטים ועם חיים שלמים. אבל מה שקורה לה בבית הספר – קשה לתאר".

לדבריה, בתה נתונה לבריונות סמויה – מסרים פוגעניים שנאמרים "ליד" אך ננעצים בדיוק בלב, התזת בושם ותרסיסים לידה על אף שהיא אלרגית אליהם, קללות והטרדות פיזיות באוטובוס והפצת שמועות שקריות. 

זה נמשך כבר שלוש שנים – בזמן שמערכת החינוך, לטענת האם, שותקת.

"המורים והמנהלים יודעים", היא כותבת. "אבל לא ראינו אף צעד משמעותי – לא השעיות, לא תוכנית חינוכית, לא העברת כיתה. רק שיחות. ואפילו שם היא נשאלה: 'אולי את אובר דרמטית?' "שלוש שנים. נערה נרמסת לאט לאט – וכולם שותקים".

לטענתה, דווקא בשל יכולתה של בתה להיראות חזקה, היא לא השמיעה אות מצוקה. "כי היא חייכה. כי היא תפקדה. כי הכרחנו אותה להגיע לבית הספר. אז לא ראו. או לא רצו לראות".

לובמן החליטה לשבור שתיקה לאחר שבתה הותקפה באוטובוס. 

מבחינתה, זהו רגע של קריאת השכמה לכל הורה בישראל: "דברו עם הילדים שלכם. הסבירו להם ש'סתם בצחוק' זה לא תירוץ. גם מילה יכולה להרוס חיים. ולמדו אותם גם להיות עדים פעילים, ולא לשתוק כשחבר נופל". כשנשאלה אם לא חששה לפרסם את דברי הבת ברבים, השיבה: "אנחנו כאן העוגן שלה. אנחנו לא עוזבים. אבל איפה העוגן של מערכת החינוך? אף אחד מהשכבה שלה לא קם להגן עליה. זה כל כך עצוב. מה זה אומר עלינו כחברה?"

המשפחה, כך דווח, פנתה גם  למשטרה. "סיימנו לשתוק", קובעת לובמן, "עכשיו מתחיל המאבק האמיתי".

תגובת משרד החינוך: "הפנייה מטופלת באופן מעמיק על ידי מפקחת בית הספר. הנהלת המוסד החינוכי וצוות בית הספר פנו אל המשפחה מספר פעמים בניסיון לקדם תכנית מערכתית להעצמת התלמידה. לצערנו, המשפחה סירבה להגיע למוסד החינוכי, ולהשיב את הילדה לבית הספר. מטעמי צנעת הפרט, לא נוכל לפרט מעבר לכך".