הטעות הנפוצה: "אני רוצה שתוכיח לי במאה אחוז!"

קבלו משפט שאני שומע הרבה: "אני שומע, אתה מסביר לי באופן הגיוני את האמונה שלנו, אבל האם זה מאה אחוז? איך יכול להיות שהמצווה הכי חשובה, וכל החיים שלנו, מבוססים על משהו שהוא לא מאה אחוז? אנשים מוסרים את הנפש על משהו שהוא בסך הכל 'הגיוני'?".

התשובה שלי היא לא "אוקי, זה רק 88% אבל זה מספיק". כי הניסיון למדוד אמונה באחוזים הוא חוסר הבנה. הדיון סביב האמונה, והאמונה עצמה, הם שני דברים נפרדים שעומדים לעצמם. בדיוק כמו שאין לערבב בין "בירורים" כדי לנהל שידוך, ובין "נישואין".

לפני שאדם ניגש לתהליך של אירוסין ונישואין, הוא עורך בירורים, בדיקות, פגישות וכל המסתעף. מי שרוצה, יכול לנסות לכמות את התהליך הזה באחוזים. "בירורים" זה בסך הכל לדבר עם חבר, או איש צוות, אפשר להניח לצורך העניין ש-40% ממה שהחברים אומרים זה אמת (וסליחה אם הגזמתי...), בפגישות רואים 30% ממה שצריך לראות, נניח, ולכמת באחוזים את הליך הבירורים והבדיקות. אבל האם הנישואין בנויים על כמות האחוזים הזו? מובן שלא. ההחלטה להתחתן, והנישואין עצמם, הם החלטה ומציאות שהאדם יוצר בכל מאת האחוזים שלו. אחרי שהדיון הסתיים, הוא כבר נמצא בתוך העניין. נישואין זה משהו שכולל את כל החיים, וחייב להיות בנוי על בסיס רגשי, מהותי, פנימי, אימון והיסמכות וחיבור. נישואין לא ניתנים לכימות באחוזים, כי זה מצב שנכנסים אליו, יש בו רק אפס או אחד: נישואין תקינים, או חלילה נישואין מתפרקים, שסופם להסתיים. אין נישואין באחוזים.

זה נכון לא רק לגבי נישואין, אלא לכל דבר שאדם עושה בחיים שלו. אדם שמשתייך למחנה פוליטי, משתייך אליו בכל לבו ונפשו. הוא נפגע כשמעליבים את המנהיג, הוא בטוח שהדרך שהוא תומך בה היא זו שתציל את המדינה, והאחרת מסוכנת. והנה אנשים לפעמים עוברים צד מבחינה פוליטית, ואנשים גם מנהלים דיונים עד שמגבשים דעה. אבל אחרי שמגבשים את הדעה, הם לא מרגישים את השקלול של האחוזים שעשו כשהם גיבשו את הדעה, והם לא מתרגשים מ"קושיות" או בעיות שמתגלות בצד שלהם. הם פשוט שם, כי זו המשמעות של אמונה ושל דעה אנושית.

מובן שהעובדה שאדם נמצא נפשית במקום של ההחלטה שלו, לא הופכת את ההחלטה לנכונה בהכרח. אדם יכול להיות בטוח שנישואין מסוימים הם הדבר הכי טוב בשבילו, אבל זו לא האמת. אדם יכול להיות בטוח שהמחנה הפוליטי שלו הוא נופת צופים, וגם זו לא בהכרח האמת.

אני רק עונה קודם כל, שהטענה כאילו אמונה שאנחנו מצדיקים אותה על ידי שיקולים שפלוני עשה חשבון שהם 88%, נניח, לא הופכת את האמונה ואת חיי האמונה לפגומים או לחסרים. השאלה "וכי מוסרים את הנפש על 88%" – היא לא נכונה. כשאדם מקבל החלטה ומבין שזה הדבר הנכון עבורו, הוא נמצא שם במאה אחוז. כי זו ההחלטה הנכונה. וכשהוא שם, האחוזים כבר לא קיימים.

אלו מעשים שבכל יום. כאשר ישנה דילמה רפואית, האם לבצע ניתוח או לא, ומשקללים את המצב, ורואים שצריכים ללכת על הניתוח כי סיכויי ההצלחה גדולים מאשר האפשרות של הימנעות, אזי זו ההחלטה הנכונה, וזה שאנחנו לא יכולים לדעת הצלחה ודאית – לא משנה את העובדה שחובתנו במאה אחוז ללכת על האפשרות הסבירה יותר, ומי שיעשה אחרת הוא רשלן, וייתן על כך את הדין. כך גם בהחלטה צבאית, המסכנת חיי חיילים, אבל ההחלטה הפוכה מביאה סיכון יותר גדול – המפקד חייב במאה אחוזים ללכת על האפשרות הסבירה יותר.

האם כוונתי היא ש"ההוכחות לאמונה הן 88%, אבל אפשר לחיות עם זה"? לא. אני רק מתייחס לטענה, כאילו אם בעיניך ההוכחות הן רק סבירות יותר ותו לא, אזי יש בעיה באמונה. לא, אין שום בעיה באמונה כזו.

האמת היא שאני חושב שלהגדיר את שאלת האמונה באחוזים זו טעות, זו השלכה של חשיבה מתמטית שלא רלוונטית לנושא שלנו. אחוזים רלוונטיים במקרה של התפלגות אקראית, מה הסיכוי שאזכה בלוטו. במקרה שמנסים לברר אמת, אמת שקיימת, ואנחנו רק רוצים לחשוף אותה – אין משמעות ל"אחוזים", אנחנו צריכים לחתור לאפשרות הסבירה יותר, שמסבירה את הממצאים ואת המציאות. אחרי שרואים כי האפשרות הזו היא הסבירה יותר, והיא היחידה שמסבירה היטב את הממצאים, אזי ברור שמבחינתנו היא האמת. אכן, שכל האדם מוגבל וכו', אבל ככל שידנו מגעת – זו האמת. לבחור באפשרות הסבירה פחות, זו בחירה הפוכה מהאמת.

על סמך מה ניתן להוציא אדם להורג באשמת רצח, למשל? התשובה, לפי החוק במדינות רבות בזמננו: "להוכיח למעלה מכל ספק סביר". כלומר, שמול הממצאים התומכים בהרשעה, לא נוכל  להעלות ספק סביר, אלא רק ספיקות שנחשבים כ"לא סבירים". על סמך הרשעה כזו, אנו הורגים אדם. הספק ה"לא סביר", אינו בלתי אפשרי, הוא פשוט "לא סביר", ולכן אנחנו בוחרים להניח שלא התרחש. האם הורגים אדם על סמך משהו שהוא "לא מאה אחוז"? אין כאן מקום לאחוזים. השתכנענו שהוא הרוצח, מעל לכל ספק סביר, וזה מספיק כדי לקבל החלטה קשה.