"הייתי אדם רגיל לגמרי, התגוררתי ביישוב שילה, וניהלתי עסק לבנייה ולחומרי בניין. הייתי מחובר לספורט, ועסקתי בו בצורה מקצועית, נשוי באושר, אב לארבעה בנים – הכל רגיל ושגרתי לגמרי", את הדברים אומר אריה כץ, והם בעצם מהווים הקדמה, לתפנית החדה שהתחוללה בחייו לאחר מכן.

"לפני כשמונה שנים יצאתי לטיול אופניים יחד עם קבוצה גדולה, בשטח של יערות עם שבילים", הוא מספר. "באחד הסיבובים קרה משהו שעד היום אני לא יודע מהו בדיוק, נתקעתי כנראה בסלע או אבן ונפלתי על הקרקע – הפגיעה הייתה קשה מאוד, ריסקתי את הצלעות והקסדה, ומיד הרגשתי ש'אני לא מרגיש את הרגליים'".

כץ עוצר לרגע, ולפני שממשיך לספר על ההתרחשות, הוא מבקש להדגיש: "איבדתי את ההכרה ממש בשנייה בה הכל התרחש, לכן חסרים לי קצת פרטים מרגע התאונה, אך מיד לאחר מכן ההכרה חזרה אליי, ומאז אני זוכר את הכל ממש".

לפני הפציעה

"הרופא הודיע: 'אתה משותק'"

התחושות, לדבריו של כץ, היו קשות מאוד. "מיד הבנתי ששברתי את הגב", הוא מספר, "לכן הודעתי לכולם לא לגעת בי ולהזעיק עזרה. באותו זמן עדיין לא הבנתי את משמעות הפציעה, אך היה ברור לי שהיא משמעותית. אחרי שהגיעו צוותי ההצלה התחילו להעביר אותי ב'מסע אלונקות' – כי הדרך הייתה ארוכה ולא נגישה, כך יצא שטולטלתי במשך שעה ארוכה, עם הרבה כאבים וחוסר נוחות, כאשר הדבר היחיד שעניין אותי באותו זמן הוא שכבר אגיע לבית חולים ואקבל משהו שירדים אותי ויעזור לי לא להיות נוכח במציאות המכאיבה הזו".

אחרי שתם מסע החילוץ פונה כץ לבית החולים רמב"ם בחיפה, והתעורר רק לאחר שעבר ניתוח בגב. "זמן קצר לאחר מכן ניגש אליי רופא, וסיפר לי באופן ישיר ובמילים פשוטות ששברתי את הגב ונפגעתי בחוט השדרה. כתוצאה מכך אני משותק, מה שנקרא בעולם הרפואי 'שיתוק T5' – כלומר מהחזה ומטה".

הודעה כה מטלטלת שנאמרת לך במשפט אחד...

"ממש ככה, זו הייתה טלטלה מוחלטת, כי כאמור הייתי אדם בריא וספורטיבי ופתאום הרופא מספר לי די באדישות שהחיים שלי משתנים ואני הופך מתפקוד של 100 ל-0. האמת היא שבשלב הראשון עוד הייתה תקווה קטנה, כי הבנתי שיש פגיעות שמשתקמים מהם, שכן השיתוק אינו מוחלט. אבל מהר מאוד הבנתי שהשיתוק שלי הוא מלא, והמצב בלתי הפיך, אלא אם כן יקרה נס".

כץ מבקש להדגיש: "מהרגע הראשון לא היו לי שאלות על בורא עולם, מהסיבה הפשוטה - אני לא מאמין שדברים קורים מתוך מקום רע, וזה לא שהקב"ה החליט שעשיתי דברים רעים ולכן הוא ישים אותי על כיסא גלגלים. אני מאמין שאם הקב"ה החליט שזה המקום שבו הוא רוצה אותי, אז כנראה שמהמקום הזה אני צריך לפעול בחיים, ואף להבין איך אני מוציא ממנו את המקסימום והטוב".

אלו משפטים חזקים מאוד. ידעת להגיד אותם כבר מהרגע הראשון?

"אולי לא מרגע הפציעה ממש, אך מיד כשהבנתי שאני משותק, עברה בי מחשבה של – 'בוא נסתכל קדימה, ונבדוק איך אפשר להתייעל'. צריכים להבין שבבית החולים יש לך שעות רבות לחשוב עם עצמך, וכשהתפללתי מידי יום התחברתי במיוחד למילים 'אל תביאני לידי ניסיון ולא לידי ביזיון', כשאני מתכוון לאופן הפשוט ביותר – שאזכה למצוא כוחות בתוך הניסיון הזה, להתרומם ממנו, ולא חלילה להתבזות.

"מהרגע הראשון הייתי עסוק בהתקדמות, ולא הסכמתי לחיות במצב של הסתכלות לאחור ותחושה של 'אני במצב דפוק בגלל מה שקרה'. היה ברור לי שאפשר להמשיך לחיות גם ככה, והחיים ימשיכו, אם כי בוודאי יהיו במתכונת שונה".

עם משפחתו בבית החולים

להתמקד בטוב

איך הסביבה שלך קיבלה את הפציעה?

"הם קיבלו את זה יחסית בטבעיות, ואני חושב שחלק גדול מכך הוא הודות לגישה שלי. היה ברור לי שהכל תלוי בי, ובאופן שבו אשדר את הדברים – כך אחרים יתייחסו אליי. ידעתי שאם אשדר מסכנות, דיכאון וייאוש, כולם ירגישו מהר מאוד שקשה להיות סביבי, אבל אם אשדר כוח ושמחה, כשאני לא מתרגש מהמקום החדש בו אני נמצא – גם הסביבה תתרגל לכך שאמנם יש שינוי טכני, מעצם העובדה שאני על כיסא גלגלים, אבל שום דבר לא משתנה מהותית, כי לכל אחד יש קשיים בחיים, וזה הקושי שלי. בתחילה נדרשו ממני אנרגיות גדולות כדי לשדר אופטימיות ושמחה, אך בהמשך זה הפך להיות חלק ממני, כמעט ללא מאמץ.

"כך גם בנוגע למשפחה – מרגע שחזרתי הביתה השתדלתי שהמגבלה לא תהיה העניין המרכזי ביותר בחיי המשפחה שלנו. נכון שאני לא יכול לצאת עם הילדים לטיולי שטח או לעשות דברים מסוימים בשל המגבלה, אך חיי המשפחה שלנו נראים נורמטיביים לגמרי, כי כפי שאתה מתייחס לעצמך, כך גם אחרים מתייחסים אליך".

ובכל זאת, כץ מציין כי הוא לא חזר לעבודתו הקבועה מאז הפציעה, ונכון להיום הוא לא עובד באופן רשמי. "הקושי אינו רק טכני בשל החיבור לכיסא הגלגלים, אלא השיתוק גורם להרבה תופעות נלוות, כמו בעיות עצביות מורכבות וכאבים בלתי צפויים, כך שאין אפשרות להתחייב על עבודה מסודרת.

"גם פעולות שבעבר היו לוקחות לך שתי דקות – כמו התארגנות בבוקר, דורשות כעת שעה ארוכה. יש מורכבויות בתחומים רבים, אבל גם יש הרבה דברים שאני ממשיך לעשות כרגיל – אני נפגש עם בני משפחה וחברים, מסתובב בכל הארץ, טס לחו"ל וגם נוהג ומנהל את החיים באופן עצמאי. אני מרגיש שהאתגר שלי כיום הוא ללמוד לא להתמקד בקשיים, מתוך הבנה שזה לא יתרום שום דבר, כי זה ממילא לא בשליטתי, ופשוט להתמקד בדברי הטובים, לשמוח בהם ולהודות עליהם".

בהרצאות שמוסר מטעם העמותה

לחיות את החיים מחדש

כץ חוזר לרגע לתקופת הפציעה: "עוד בתקופת האשפוז בבית החולים חיפשתי מישהו שיוכל לעזור לי – לא רק בהיבט הפיזי, אלא גם הרגשי, כי כשאתה קולט שאתה משותק זה סוג של הלם, ואין לך מושג מאיפה להתחיל לחיות את החיים. באופן אישי לא הכרתי ולא פגשתי אף אדם משותק לפני שנפצעתי, ובכלל לא היה לי מושג מהיכן לשאוב את האינפורמציה.

"באותם ימים סיפר לי מישהו על כך שיש אדם בגילי שמנהל בית דפוס, וכבר משותק 18 שנה באופן דומה לשלי. ביקשתי את מספר הטלפון שלו ויצרתי איתו קשר. לאחר שהצגתי את עצמי הוא הגיב: 'עוד שעה אני אצלך בבית'. הוא ישב אצלי במשך חמש שעות, בהן הפכנו לחברים טובים, ועד היום אני לומד ממנו. כבר אז עלה במוחי לראשונה הרעיון להקים עמותה שתלווה אנשים פצועים מרגע פציעתם – לא כאיש מקצוע כמו רופא, פיזיותרפיסט או עובד סוציאלי, אלא כאדם במצב דומה שמכיר את הניואנסים, ויודע להבין באופן המדויק ביותר את מה שעובר עליך, ויכול לתמוך בך.

"כיום, לאחר שהעמותה פועלת כבר שנים, אני יכול להעיד מניסיון עד כמה שפעילות הזו חיונית, כי אותו רגע בו מתבשרים בבשורה הוא הרגע בו קרובים יותר מכל לשקוע בחור שחור של אי ידיעה, דיכאון ועצב עמוק. כשאני מגיע אליהם ומעודד אותם, אני מרגיש שאני ממש מחזיר אותם לחיים, ואף נותן להם כלים כדי לשוב לחיים".

לעמותה שהקים כץ הוא קרא בשם 'מתגלגלים קדימה', מתוך השאיפה הגדולה שלו – לאפשר לאנשים במצבו להתגלגל כמה שיותר קדימה ולא להיתקע בשלב של אי ידיעה, פחד ותחושת בדידות. "אני אישית נוסע לבתי חולים בכל הארץ, וגם לבתים פרטיים של אנשים, כדי לפגוש אותם", הוא מספר, "בנוסף, יש לי לא מעט חבר'ה שפועלים יחד איתי, וכשאני חושב שיש מישהו שמתאים באופן ספציפי ללוות מקרה מסוים, אני מתווך בינו לבין אותו מקרה.

"בנוסף להיכרות ולשמירה על קשר, אני גם משתדל לעזור לאנשים בהענקת ידע ובעזרה בירוקרטית מול ביטוח לאומי, משרד הבריאות, וכדומה, ובעת הצורך גם מנסה לסייע כלכלית כדי לפתור מצוקות שונות. יש לי תורמים טובים ויקרים, שמשתדלים להירתם למקרים דחופים ולהכניס יד לכיס בעת הצורך".

אריה כץ עם משפחתו

"פשוט להתגלגל קדימה"

מאז פרוץ המלחמה, מוצא כץ את עצמו כשהוא נרתם לעתים קרובות כדי לבקר חיילים פצועים שבעקבות הפציעה הפכו למשותקים. "לא תמיד הם זקוקים לעזרתי, כי המחלקות עמוסות באנשים ומבקרים שבאים ועוטפים אותם, אך לעתים נוח להם להיעזר דווקא במישהו חיצוני, ולשם כך אני שם. באופן כללי, ההתמחות שלי היא בפציעות של חוט שדרה, ואני משתדל להיות ממוקד בהן".

מה המשפט הכי חזק שאתה אומר לאנשים בכאלו מצבים?

"זה לא משפט אחד, אלא התובנה של – 'החיים ממשיכים', יחד עם ההכרה הריאלית בכך שאין לנו אפשרות לשנת את העבר, אך בהחלט יש לנו יכולת להוציא את המקסימום מהעתיד. אני מספר על עצמי ועל עוד הרבה מאוד חברים שלי, שכולנו עברנו אתגרים ומשברים, אך החיים שלנו לא נגמרו, והם ממשיכים להיות ארוכים, שמחים וטובים. אם רק מסתכלים קדימה, אז רק השמיים הם הגבול, ואין סוף לאפשרויות. לשמחתי הרבה – כולם בסוף בוחרים בטוב, ועד היום לא נתקלתי באף אדם שלא התרומם מהפציעה וניסה לקחת את עצמו בידיים".

עם זאת, כץ מדגיש שלכל אחד נדרש לשם כך זמן אחר. "יש כאלו שמצליחים מיד לקום ולהתאושש, ויש כאלו שלקח להם שנים לעבד את הפציעה, אך לעתים דווקא הם מגיעים לבסוף לתובנות מתוך מקום יציב וחזק עם הרבה חוסן, כי הם לא הדחיקו את הכאב אלא התמודדו איתו בזמן אמת. וכמובן, שכפי שאני מבהיר תמיד לכולם – לכל אחד מאתנו יש עליות ומורדות בחיים, והשליחות שלנו בעולם היא להמשיך לחיות יחד עם זה, ופשוט להתגלגל קדימה".