הסברה באוניברסיטת קולומביה: איך השפיע ספר ילדים פשוט על התפישה האנטישמית?

הסברה יוצאת דופן באוניברסיטת קולומביה, שבה תועדו בחודשים האחרונים מספר אירועים אנטישמיים: נציגים של קבוצת ההסברה הישראלית "Stand With Us" - הגיעו למדשאות של האוניברסיטה בזמן ההפסקות, במטרה לקרוא ספר ילדים תמים לסטודנטים. 

הספר 'המדף שהלך לאיבוד', שהוצג כסיפור ילדים פשוט על קופסאות מיץ שנעקרו מהמדף בחנות - ריתק את קהל השומעים. 

"הוא היה מלא בדימויים תוססים ובמסר נוגע ללב", הגיבו הסטודנטים ששמעו אותו. אך מתחת לנרטיב הצבעוני שלו הוטמנו מסרים נפלאים שהזמינו את השומע להרהר בהיסטוריה היהודית, בעקירה של עם ישראל מארצו ובחיפוש אחר המולדת המובטחת. 

הספר מספר את סיפורן של קופסאות מיץ ענבים, תפוזים, תפוח וצמחים טרופיים, החיים באושר על מדף מרכזי בחנות שוקקת חיים. שלוותם מתנפצת כאשר חסה רומית, קרטוני חלב, כיכרות לחם ונקניקיות דוחים אותן, ודוחקים אותן החוצה במילים קשות: 'אתם לא שייכים', 'הצבעים שלכם מוזרים', 'אתם מלוכלכים' וכדומה. 

קופסאות המיץ עומדות בפני גלות, אובדן ואפילו הרס. בשלב זה נוקב הסיפור במספר הסימלי כל כך -  6 מיליון קופסאות מיץ שקשיותיהן כופפו, וקופסותיהן נשרפו. זו כמובן הקבלה ברורה לשואה, שבה נרצחו שישה מיליון יהודים. קופסאות המיץ ששרדו, מוצאות תקווה, מתאחדות כדי לבנות מחדש את המדף שלהן 'במום היחיד שבו בטוח' - מטאפורה לחלום הציוני של חזרה לישראל והקמתה. 

הסיפור מסתיים בשאלה מטלטלת: "האם קופסאות המיץ ראויות למדף משלהן?".

מאוחר יותר הסבירו הנציגים שהקריאו את הסיפור, כי לא הגיעו במטרה להצית וויכוחים פוליטיים כאלו ואחרים. "בסוף הסיפור, כששאלנו האם הקופסאות ראויות למדף משלהן, רוב הסטודנטים אמרו שכן, שגם להם מגיע מדף אחד. רק סטודנט אחד אמר שאין לו תגובה".

בסרטון שצולם והפך לויראלי ברשתות החברתיות, נראים הנציגים כשהם יושבים על המדשאות עם סטודנטים זרים, בעיקר מוסלמים - ועם זאת, בסרטון אף אחד לא התבטא בצורה אנטישמית, אף אחד לא צעק, אף אחד לא היכה או איים, אף אחד לא שבר וקילל. כולם קיבלו את כולם. 

המסר חדר אל הלבבות. 

רגעי הסיום של הסרטון, שבהם תלמידים מאשרים את זכותן של קופסאות המיץ למדף שלהם, מצביעים על כך שהאירוע השיג את מטרתו: טיפוח אמפתיה מבלי לעורר תגובה מיידית. 'הייתי קונה את הספר הזה לילד שלי', אמר תלמיד אחד, והעריך את המסר האוניברסלי שלו. אחר ציין, 'עצוב איך שהתייחסו אליהם, אבל אני שמח שהם מצאו את מקומם'.