לפני מספר שנים עברה חיה אסתר מסיקה אירוע מוחי מורכב. היא שכבה מורדמת ומונשמת, והמצב שלה נראה היה חסר תקווה. "בתקופה שבה חליתי היו בסך הכל שמונה אנשים נוספים שחלו בסוג זהה של אירוע מוחי, שנקרא 'מפרצת בגזע המוח', ואף אחד מהחולים האלו לא שרד. המצב שלי הוגדר כקשה מאוד. לרופאים לא היו תחזיות טובות והם אמרו כי מנסיונם גם אם אתעורר, לא אוכל לתפקד ובטח שלא לדבר". מספרת חיה אסתר, והדיבור שלה רהוט לחלוטין. אי אפשר לזהות שנותר בה משהו מאותה תקופה שבה היא נלחמה על חייה.

כשחיה אסתר התעוררה, היא לא זכרה דבר ממה שהתרחש סביבה, אבל היא ידעה שהנשמה שלה עברה חוויה שמימית ועוצמתית. "אני יודעת שדנו את הנשמה שלי בשמיים, ובדקו אם לקחת אותי או להחזיר אותי לחיים. אני לא זוכרת את הדיון, אבל אני יודעת את זה, כי הרגשתי שהנשמה שלי סבלה סבל רב. היא ידעה שיש עליה מלחמה, מלחמה בין החושך לאור. ראיתי את עצמי על הר גבוה לבן, וצמוד לרגלי היה פס ארוך. ידעתי שאם אצעד לימין הפס, אני אשאר בעולם הבא, אך אם אצעד לצד שמאל, אני אחזור לעולם הזה, לחיים. אף אחד לא הסביר לי את זה או אמר לי מה לבחור. כשהייתי שם הכל היה ברור. היה ברור לי שהוחלט להשאיר את אפשרות הבחירה בין החיים למוות בידיים שלי". באותה חוויה עוצמתית נזכרה חיה אסתר בילדיה, והיה ברור לה שהיא פונה שמאלה וחוזרת לכאן, לחיים.

"רציתי לחלק את כל הכסף שלי לאחרים"

ואז קרה הנס. חיה אסתר התעוררה, ולמרות התחזיות הקודרות, אחרי תקופת אשפוז ושיקום היא חזרה להתהלך ולדבר כאחד האדם. "אחרי שהתעוררתי הרגשתי שקיבלתי את חיי במתנה. הרופאים חזו שגם אם אתעורר, לא אוכל ללכת, וודאי שלא לדבר, אבל הבלתי ייאמן קרה. הרגשתי רצון אדיר לעשות רק טוב, ובכך להצדיק כל נשימה שאני מקבלת מה', וכל רגע שאני חיה בו. באותה תקופה הייתי כל כך באופוריה, שהמשפחה שלי נאלצה לקחת ממני את הארנק ואת כרטיס האשראי, כי הם ידעו שאני מסוגלת לחלק את הכל לאנשים אחרים. הרגשתי שיש בתוכי נוכחות אלוקית. אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל הרגשתי שה' לא לידי, הוא בתוכי. הוא חלק מהמהות שלי. באותה תקופה, כל מה שרציתי - קיבלתי בלי שהצטרכתי לבקש. אם הייתי צמאה, למשל, קיבלתי מיד כוס מים. היום אני מבינה שמה שחוויתי הוא על טבעי, כי במציאות לא הגיוני שכל מה שנחשוב עליו פתאום יתגשם".

"אני זו שהחלטתי לחזור לעולם הזה, ואני מרגישה שההחלטה הזו היא מחייבת, ולכן כשהתחזקתי גופנית, החלטתי שאחד הדברים שאני אעשה זה להפיץ את עלוני הידברות. הרגשתי שזיכוי הרבים זו הדרך שלי, כדי לעזור לאחרים ולהפיץ את ה' בעולם". חיה אסתר התחילה להפיץ את העלונים בבתי הכנסת בשכונה, אך מהר מאוד היא ראתה שבבתי הכנסת באזור מגוריה יש מספיק עלוני הידברות. היא החליטה לצאת החוצה, לנסות את מזלה ולהפיץ את העלונים בקניון קריית אונו, עיר מגוריה. "בהתחלה חששתי מאוד, לא ידעתי איך האנשים יגיבו וקיוויתי שהם לא יכעסו עלי, אבל להפתעתי התגובות היו טובות מאוד".

"אנשים שנראים רחוקים, פונים אלי ומבקשים את העלון"

היום חיה אסתר מחלקת בקביעות את עלוני השבת של הידברות בקניון קרית אונו, ואפילו יש לה חנויות ודוכנים קבועים שמחכים בכל יום שישי לעלוני הידברות. "באחת החנויות יש מוכר קבוע שלא נראה דתי, והוא מקבל ממני בכל שבוע את העלון. באחת הפעמים הוא אמר לי, 'את לא יודעת מה את עושה עם העלון הזה. חברים שלי באים לשאול אותי שאלות ביהדות, ואני יודע לענות להם תשובות ולחזק אותם'. יש אפילו מוכר פרחים שלוקח ממני מספר עלונים בכל שבוע ומניח בדוכן שלו, ובתקופה שבה חשבתי להפסיק עם ההפצה מסיבות כלכליות, הוא אמר לי: 'אל תפסיקי, אני אעזור לך'. מאז, כשהוא רואה אותי הוא משתדל לעזור ולהעביר לי את התרומה שלו לעלון".

"הפצת העלונים מעניקה לי כוח נפשי"

"נוצר קשר מיוחד ביני ובין אותם נערים ואנשים שאני מביאה להם בקביעות את העלונים. הקשר הזה יפה ונקי כל כך, כי הוא נטול אינטרסים. אם לא הייתי מחלקת את העלונים, לא הייתי מכירה אנשים טובים רבים. כשאני פוגשת אותם בכל יום שישי, אני מרגישה שנפגשתי עם בני משפחה. הרגעים שבהם אנשים מודים לי על העלון ושמחים בו, עושים לי טוב. זה מעלה לי את המורל ונותן לי כוח נפשי לכל השבוע".

מפיצים את עלוני השבת של הידברות וזוכים בפרסים יוקרתיים! לחצו כאן >>