"אבא היה החצוצרן של המנזר, אך ברגע אחד בחר לעזוב את הכל"

כשהיה אריאל לואיס ילד קטן הוא ידע שאביו מוזיקאי מוכשר, הוא גם ידע שבעברו הוא ניגן בתזמורות המפורסמות ביותר בעולם, אך כבן למשפחה חב"דית המתגוררת בקריית גת, הוא לא באמת הבין את משמעות הדברים.

גם אביו שבאותה עת ראה את ההשקעה בגידול ילדיו ושליחתם לתלמודי תורה, כמשימה ראשונה במעלה, לא דיבר רבות על העיסוק שלו, אך מידי יום ביומו הוא היה מנגן במגוון כלים, בעיקר כתחביב, הוא גם היה מנגן בהופעות ובחתונות ומצייר.

"רק כשגדלתי התוודעתי לסיפור החזרה בתשובה המפעים של אבא", מציין לואיס, "ואז גם הבנתי את החיבור שלו לכלי הנגינה, וקלטתי לראשונה בחיי שהם לא נועדו רק כדי לנגן, אלא למעשה הם אלו שהחזירו אותו בתשובה".

מציורי השמן של לואיס

מהמנזר לישיבה

"אבא נולד באמריקה, ובמשך שנים הסתובב ברחבי ארה"ב וחיפש את הרוחניות שלו", מספר לואיס. "אמנם הוא ידע על יהדותו וכשהיה בן 13 חגגו לו בר מצווה, אך עשו זאת במסעדה לא כשרה, בלי שום ציון מהותי, ובעצם הוא לא הכיר סביבו שום דבר שקשור ליהדות.

"באחד הימים הזדמן לו להגיע למנזר בארה"ב, שם ביקשו ממנו להיות חלק מצוות המוזיקאים, שכן כבר אז הוא היה חצוצרן מקצועי. אבא לקח על עצמו את התפקיד, אך אז הראתה לו הנזירה ספר נוצרי בו הופיע איור של מעשה מרכבה, בהפשטה נוצרית. אבא לא הבין מה זה, אך הוא חש כי דמו רותח. באותו רגע הוא עזב הכל, והבטיח לעצמו שיותר לא ישוב למנזר. הוא טס ללוס אנג'לס, שם קיבל הצעות גדולות מאוד לעבוד עם בכירי המוזיקאים, והרגיש שאכן הוא מוצא את דרכו".

שם, בלוס אנג'לס, גם החל הקשר הישיר שלו לחסידות חב"ד. "זה קרה בהשגחה פרטית מופלאה ממש", מציין לואיס, "כי אבא עבר במקרה ברחוב בו נמצא בית חב"ד, ופגש שם את השליח הרב קולין שמבגדיו השתלשלו ציציות. המראה של הציצית עשה לו משהו, כי הוא זכר שבבית הוריו היה תלוי ציור בו הופיעו חסידים רוקדים, עם ציציות כאלו .הוא שאל על כך את הרב קונין, והרב בתגובה הזמין אותו להגיע לבית הכנסת. כך למעשה התחילה ההתקרבות שלו שהסתיימה בנישואין לאמא שלי, בעלייה לארץ ובהקמת משפחה גדולה ברוך ה'".

נבל שייצר מוצג בתערוכה

בהופעה עם אביו ז"ל

עולם של נגינה

"אבא היה נגן מוכשר ביותר, ועד שחזר בתשובה הוא היה מחובר לאחת הלהקות הגדולות ביותר שהסתובבו והופיעו ברחבי ארה"ב", ממשיך לואיס לספר, "לאחר שעשה את השינוי בחייו נותרו המופעים במחשבתו בלבד, ואילו הוא הקדיש את חייו למען הקמת המשפחה, כשבמקביל לכך הוא משקיע באומנות ובמוזיקה.

"בעיקר אבא אהב ללמוד על המוזיקה שתהיה בבית המקדש, וגם היה משוחח על כך רבות. כילד אני זוכר שלא היה לו קל, כי התרבות הישראלית לא התאימה לו, והיצירה והמוזיקה רצו לפרוץ ממנו כל הזמן, אבל היה לו חשוב לגדל אותנו במסגרות חרדיות תורניות, לכן לא הכרנו כלל את העולם שהוא גדל בו. למרות זאת, האבא שראינו בבית לא היה אבא רגיל ושגרתי, אלא היו בו הרבה להט ועוצמות. זה דבר שבלבל אותנו, אך גם גרם לנו להערצה רבה לדמות הגדולה של אבא.

"כבחור, למרות שהיינו חסידי חב"ד, בחר אבא לשלוח אותי ללמוד בישיבת לייקווד, כי למרות שהיינו חסידי חב"ד הוא טען תמיד ש'צריכים אורות חסידיים וכלים ליטאיים'. הוא עצמו פגש את ר' שניאור קוטלר זצ"ל, ראש ישיבת לייקווד, ובימים בהם הוא חזר בתשובה הוא אירח אותו בישיבה וקירב אותו מאוד. במקביל לכך, אבא ראה שאני מתעניין במוזיקה והיה לו חשוב מאוד לפתח אצלי את יכולות הנגינה. כך קרה שהוא עצמו לימד אותי לנגן על גיטרה וקלרינט, וגם צירף אותי אליו לסבב של הופעות בארה"ב, כשאנחנו קרואים למופע שלנו 'גלות חסידית'. יחד עם כלי הנגינה הופענו על במות בריכוזים יהודיים שונים ברחבי העולם, העלינו סיפורים חסידים מלאים בהתרחשויות והיה מרתק מאוד".

ציור שמן שצייר לואיס

שנים של יצירה

לואיס ממשיך לספר: "באחד הימים קניתי לאבא מתנה – גיטרה מיוחדת המכונה 'גיטרת בלוז', אשר מתאימה מאוד להפקת צלילי מוזיקת הבלוז העשירה והרגשית. שיערתי שאבא יאהב אותה, כי היא ליוותה אותו בצעירותו. אך להפתעתי אחרי כמה ימים אבא הגיע אליי והודיע לי: 'קח את הגיטרה הזו בחזרה'. כשהתפלאתי על כך, הוא אמר לי: 'תמכור את הגיטרה ותקנה עצים מיוחדים כדי ליצור לי חליל'.

"כשאבא אמר לי את הדברים האלו מיד הבנתי שאני נכנס לבעיה, כי אבא לא התכוון לחליל פשוט שקונים בחנות, אלא לחליל עץ טרוורסו בסגנון הבארוק. זה סוג של חליל שהוא תמיד חלם עליו, ובעצם ציפה שאייצר לו אותו בעבודת יד.

"האמת היא שאני אוטודידקט, ובמהלך חיי הספקתי ללמד את עצמי לא מעט מיומנויות, זו גם הסיבה שאבא האמין שאצליח לייצר חליל כלבבו, אך לא ידעתי איך להתחיל עם זה. בתחילה ניסיתי קצת להתעניין בסוגי עצים מתאימים, ומהר מאוד התייאשתי, וכתחליף לייצור חליל, התחלתי לייצר נבלים שתפסו תאוצה ונמכרו בקהילות רבות ברחבי העולם.

"אבא עמד מאחוריי ומאוד עודד אותי בפעילות ובעשייה שלי, אך הוא לרגע לא ויתר, וכל הזמן המריץ אותי: 'תקנה עץ לחליל ותתחיל ליצור'. בשלב מסוים לא יכולתי לסרב עוד, ואחרי בירורים שעשיתי הגעתי ליהודי המתגורר באלון שבות ועוסק במסחר של עצים מיוחדים המיובאים מדרום אמריקה. רכשתי ממנו עשרות רבות של פיסות עץ, כל אחת מהן במחיר של 200 שקלים, לקחתי אותן הביתה ואחרי מאמצים רבים הצלחתי לייצר חליל שנראה היה אומנותי ומיוחד ממש. אבל כשהבאתי אותו לאבא, והוא ניסה לנגן בו, התברר שבאוקטבה הגבוהה ביותר שלו הוא מזייף.

"הייתי מאוכזב מאוד, שכן הכישלון הזה שהצטרף לכישלונות נוספים שקדמו לו די ייאש אותי, אך לא את אבא, שהמשיך לשאת עמו את החלום. עד שלבסוף הוא מצא בעל מקצוע מאירופה, אחד היצרנים הגדולים בעולם שהקדיש מזמנו כדי ללמד אותי ליצור חליל, בדיוק כפי שאבא ביקש. באותו זמן אבא היה מאושר, וגם אני הייתי מלא בסיפוק על כך שהצלחתי לייצר את החליל הראשון שלי. התוצאה הייתה מדהימה, והועברה כמובן לידיו של אבא".

לואיס מציין כי מאותו רגע אביו כמו נעור לתחייה, ומהר מאוד החל לכתוב יצירות קלאסיות, יצירות יהודיות וחסידיות שאת חלקן מנגנים עד היום כחלק מניגוני חב"ד. "גם אני הצטרפתי אליו, ובעצם בכל פעם שישבנו וניגנו כיוונו את מחשבותינו לניגונים בבית המקדש, ודמיינו בלי הפסקה את האופן בו זה יקרה ואת היצירות הספציפיות שננגן שם. בנוסף, אני גם אומן ומצייר ציורי שמן".

תהליך של ייצור

החליל הנדיר שייצר

חליל באלפי שקלים

כיום לואיס מגדיר את עצמו כ"יצרן חלילים", "אך לא סתם חלילים, אלא חלילים יוקרתיים ומקצועיים בלבד", הוא מבהיר. "אני משתמש לשם כך בעצים מיוחדים שעוברים תהליך ייבוש במשך שנים, בדרך כלל אני רוכש אותם מכל מדינות העולם, אך היה גם מקרה לפני כשמונה שנים, כשחלפתי על יד העיר העתיקה בירושלים וראיתי שבדיוק מורידים שם ענף גדול ומיושן של עץ זית. קיבלתי אישור להשתמש בו, ובמשך שמונה שנים הנחתי אותו בצד, לצורך תהליך של ייבוש מיוחד ומקצועי. רק לאחרונה חתכתי את הענף, והצלחתי ליצור ממנו שני חלילים מקצועיים במיוחד.

"אגב, החלילים שלי יוקרתיים לא רק בשל העצים העתיקים שמהם הם עשויים, אלא גם הודות לעובדה שאני משלב בהם זהב וכסף ואפילו יהלומים, כפי שהיה מקובל בתקופת הרנסנס - מה שהופך אותם ליוקרתיים במיוחד. גם המחירים לא זולים, ומחירו של כל חלילה מגיע בקלות ל-8000 שקלים".

מי מרשה לעצמו לרכוש כאלו חלילים יוקרתיים?

"תתפלאו, אך מגיעים אליי אנשים מכל העולם כדי לרכוש חלילים איכותיים, ואגב, לא כולם יהודיים, יש גם רבים שאינם כאלו. בדרך כלל הם מתפלאים כשהם רואים שמאחורי ייצור החלילים מסתתר  יהודי חרדי עם זקן ארוך, אב לתשעה ילדים. אך אני גאה בכך, כי מבחינתי זו לא פחות משליחות – שאנשים בכל העולם רואים מה אנחנו מייצרים ואיך שאנו מייקרים את כבודו של השם יתברך".

תדע לזהות את הצליל של החלילים שאתה מייצר? הם שונים מצלילים אחרים?

"חד משמעית כן, כי לחליל בייצור אישי יש צליל מיוחד מאוד. זה בדיוק האתגר שלי – להעניק לכל חליל איכויות מוזיקליות יוצאות דופן אשר מעוררות השראה. זו הסיבה שאני משתמש במלאי נדיר ביותר של עץ מיושן שאוחסן בקפידה במשך למעלה מ-80 שנה. זו גם הסיבה שאני מעבד את העץ בקפידה באמצעות מחרטה ידנית ומשתמש במקדחות קובלט מדויקות עד לאלף המילימטר כדי ליצור את קדח הכלי. זהו צליל שניתן לייצר רק על ידי ידיו המיומנות של אומן מנוסה, ולא על ידי שום מכונה".

ומה עם החליל שייצרת לאביך? איפה הוא כיום?

"החליל של אבא?" הוא שואל ומחייך, "הוא עדיין ברשותי, כי אני מרגיש אליו קשר מיוחד. לצורך ייצורו השתמשתי בעץ מיוחד שהגיע מאפריקה ולפי המסורת זהו עץ השיטה שהיה במשכן. בינתיים אני לא מסוגל למכור את החליל הזה לאף אחד, כי הוא של אבא שלי, ויש לו מקום מיוחד מאוד אצלי בנשמה".