מדוע סופרים גם שבועות וגם ימים? ההסבר שתאהבו

את מצוותספירת העומר נותנת התורה כמו "גשר" בין שתי מצוות גדולות שמתקיימות בבית המקדש: בין הבאת קרבן העומר בפסח, לבין מצוות חג השבועות. בזמננו אין לנו קרבן העומר, ואף לא קורבנות חג השבועות, אבל ה"גשר" הזה הוא מצווה גדולה שאנו מקיימים אותה במשך חמישים ימים.

אך האם אין אנו מפספסים חלק ממהות המצווה? הרי המצווה של הספירה מחברת בין מצוות שאינן נוהגות בזמננו. ואכן, לרוב השיטות מצוות ספירת העומר בזמן הזה היא רק מדרבנן. ועדיין, ברור שהתוכן שלה מתאים גם לזמננו, ולכן חכמים תיקנו שנספור.

המקובלים חילקו את שבעת שבועות הספירה, בהקבלה לשבע הספירות, וכל שבוע מתחלק גם הוא לשבע ספירות, וכך יש לנו נצח שבהוד, הוד שבהוד וכדו'. זה מיוסד על המבואר בגמרא, שיש מצווה מיוחד לספור גם את השבועות, ולא רק את הימים, ולכן התורה מזכירה גם "תספרו חמישים יום", וגם "שבעה שבועות".

מדוע ספירה? ומדוע ספירה כפולה של שבועות וימים? ומה התוכן שלה בזמן שאין בית מקדש?

ילד לומד לספור בגיל מאוחר יחסית, הרבה אחרי שהוא מתחיל לדבר. הוא נמצא בשלב בו הוא מבין את סביבתו, הוא  יודע להבדיל בין "הרבה" לבין "קצת", אבל לא יודע להבדיל בין חמש עשרה לבין שלושים ושלש. הוא גם לא מסוגל לספור את הימים, ולכן יכול לרצות פתאום שיהיה לו יום הולדת, או שהוא מדבר על כך ש"אתמול" הדלקנו נרות חנוכה, ו"עוד מעט" נלך למדורת ל"ג בעומר.

המהות של הספירה, היא לא רק טכנית, לדעת לנהל את העניינים, לדעת כמה עגבניות לקנות ובאיזה יום יש רחצה של גברים בבריכה. היא תפיסה עמוקה יותר של המציאות. מי שיודע לספור – מעריך כל פרט. אם ילד קטן יכול לעסוק ב"טיפה" או ב"המון", מבוגר יכול להעריך בדיוק כמויות, מידות וזמנים, ולכן הוא מבין גם את המשמעות של זמן מבוזבז, קניה של דבר שלא צריך וכן הלאה.

הפרזה לעומת דיוק, היא דבר שלוקח לפעמים שנים ללמוד. חז"ל אומרים שמי שמגישים אותו לכיבוד, יכול לסרב פעמיים, אך בפעם השלישית הוא צריך להסכים. טכנית, מה ההבדל בין הפעם הראשונה לשנייה? אבל מי שסופר כל פעולה, מרגיש שהפעם הראשונה היא רק ניסיון, והסירוב הראשון הוא ביטוי של ענווה. הפעם השנייה מסמלת את העובדה שהמבקש מכבד את המבוקש, הוא רוצה אותו, הוא יתאמץ בשביל זה. הוא לא יגיד "לא רוצה לא צריך", כי כן צריך. הפעם השלישית היא "ניסיון אחרון". "אני את שלי עשיתי".

כאשר אדם ניגש לתקופת זמן שעומדת לפניו, ככל שהוא מסוגל לבחון אותה בצורה מעמיקה וכוללת יותר, ולתכנן אותה – כך הוא ינצל אותה. התקופה שבין פסח לשבועות היא תקופה קצרה, צריכים להספיק בה הרבה. זו תקופת הקציר. לפני הפסח התבואה עדיין לא בשלה, אחרי שבועות היא כבר תתפורר מן החום. צריכים גם להתכונן לחג השבועות מבחינה רוחנית.

באופן טבעי, אדם מגיע לתקופה של אחרי פסח קצת כמו "אחרי החגים": יש הרבה דברים לעשות, יש חמישים יום, נעשה מה שנספיק. אבל המצווה של התורה לספור, מלמדת אותנו כי אין יום אחד דומה לחברו. העשייה שלנו, גם הפיזית וגם הרוחנית, היא לא טכנית ומנותקת. העשייה ומידת ההצלחה קשורות בתזמון, במה היה אתמול, איך הסתיים יום האתמול, ומה התוכניות למחר. לכן אין יום אחד דומה לחברו. ביום הראשון ישנה התלהבות של יום ראשון, ביום חמישי ישנה עייפות של סוף השבוע. השבוע הראשון שונה מן השבוע השני, ישנו עדיין טעם של החג, ועם הגיע השבוע האחרון מתחילים להרגיש את הכיסופים לחג השבועות.

כל זה ידוע לנו, פחות או יותר. אבל מצוות הספירה מחייבת אותנו להחזיק ראש לאורך כל התקופה. כל יום הוא הזדמנות מיוחדת לעבודה של הימים האלו, לתכנון שלהם, ולתוצאות שמגיעות בהתאם. כל יום שונה מחברו. היום השלישי בשבוע השלישי, מיוחד מחמת עצם צירוף שני הנתונים האלו.

לכן החלוקה על פי הספירות מבטאת באמת את העובדה שאדם שעובר את העולם מתוך התבוננות, יראה שאכן בכל יום יש יכולת אחרת, וכוח אחר מתגלה בו. מי שיעבור את העולם כשעיני ההתבוננות שלו עצומות, ורק עיני הבשר פתוחות, לא ירגיש בהבדל. כל הימים אותו דבר, משתדלים וזהו. אבל מי שחי בעומק הדברים, וכל פעולה שלו מחוברת לתמונה הכללית, פשוט יחוש את זה. היום הראשון לספירה מבטא את הספירה הראשונה בצורה הכי חזקה, חסד שבחסד. אף על פי שכל שבוע הוא שלב בהתקדמות הרוחנית, עדיין כל שבוע יכול להתחלק לחלקים, כי בסופו של דבר חייבת להיות התקדמות. כיוון שהשבוע השני הוא גבורה, לכן היום השני בשבוע הראשון הוא כבר גבורה שבחסד, הוא חסד קצת שונה, מתקדם, לקראת המידה הבאה.

חכמת הקבלה מלמדת אותנו כי לכל דבר ולכל פרט יש משמעות. המצוות אינן רק כללים גדולים ויפים, אלא גם אינסוף של לימודים המכוונים כנגד המציאות. כל פרט ופרט במעשי המצוות קשור למידה או לספירה, ומבטא רעיון. וגם כל פרט בהתנהגות האנושית, אפילו אם מדובר במעשה שאינו מופיע בשולחן ערוך, גם לו יש משמעות. כי נפש האדם בצלם אלוקים, ולית אתר פנוי מיניה, כל מעשה שלנו קשור למשהו אחר,  ובסופו של דבר מצטבר ליצור את הקומה הרוחנית שלנו.