סיון רהב מאיר: הכתובה המרגשת מלפני כ-80 שנה, שחיתנה עוד זוג

התחלנו את פרשת "אחרי מות קדושים". הסיפור הבא מוקדש לזכרם של כל הקדושים – שמשפיעים גם אחרי מותם: רוחמה הרשקוביץ, אימו של יוסי הרשקוביץ הי"ד, מנהל בית הספר הירושלמי הנערץ שנפל בקרב בעזה, סיפרה לי השבוע שהיא קיבלה את ההודעה הבאה:"רוחמה", כתבה לה חברה, "רציתי לשתף אותך בחוויה שעברנו השבוע. יעקב בעלך העביר 'זיכרון בסלון' על ההורים שלו, ניצולי השואה. היו שם אנשים מכל הסוגים שבעם ישראל.

"היה מרגש מאוד. יעקב סיפר על מסירות הנפש והאמונה של אמא שלו, שוויתרה על הקפה הדלוח בלילה כדי להשתמש בנוזל הזה לנטילת ידיים בבוקר. כל המצגת המרשימה שיעקב הראה הייתה מעשה ידיו של יוסי הי"ד, שחקר את השואה והיה קשור מאוד לסבתא חיה ע"ה.

"בסוף הערב יעקב הראה את הכתובה של ההורים שלו, שזכו להינצל ולהתחתן ולעלות לארץ. הוא הראה איך לזוג הזה ששמר על זהותו במסירות נפש, נולדו בסך הכל 254 צאצאים, ביניהם 43 בני נינים.

"לאחר סיום הערב פנתה אליו צעירה בקהל ואמרה לו: אני מתחתנת בעוד חודש, ולא רציתי בשום אופן להתחתן כדת משה וישראל. אבל עכשיו כשסיפרת על אמא שלך וכל מה שעברה, אני משנה את דעתי ואתחתן ככה, עם כתובה.

"אמא של הצעירה אמרה ליעקב: כבר כמה חודשים אני מתמודדת עם הנושא בבית, וזה מכאיב לי מאוד. ואתה תוך שעה וחצי פתרת את הנושא".

רוחמה סיכמה בהתרגשות: "אמא של בעלי יעקב שרדה את השואה וכבר נפטרה. הבן שלנו יוסי הי"ד נפל. ועכשיו עוד זוג יקים בית יהודי בעולם הזה, בזכותם".

אחרי מות קדושים. בשורות טובות.

למה הם מעוותים את הפנים בסלפי?

נערה עצרה אותי השבוע לסלפי, כשעצרתי בתחנת דלק. אני רגילה לכך שבני נוער מכווצים את הפרצוף כשהם מצטלמים, ממש מכערים את עצמם מול המצלמה. זה נובע מחוסר ביטחון עצמי, מדימוי גוף בעייתי. מישהי הסבירה לי פעם הסבר עצוב: "במקום שיצחקו עלי ברשתות החברתיות, אני צוחקת על עצמי מראש".

אבל השבוע, הנערה בתחנת הדלק חידשה לי חידוש: היא החזיקה את המכשיר, מיקמה אותי במרכז התמונה, והיא – תפסה רק פס צר בצד. זזתי קצת כדי לתת לה מקום, אבל היא בשום אופן לא הסכימה להיכנס לתוך הפריים. על מסך הסלולרי שלה ראו את האוזן שלה, וחלק קטן מהעין. זהו. זה היה ברור שהיא מתביישת בעצמה, בעצם נוכחותה. זה לא רק סיפור אישי שלה, זה אתגר כללי בתקופה הזו.

בשבת שעברה חל יום הזיכרון של המשוררת המופלאה זלדה. דוד צבי הילמן היה נער צעיר, קרוב משפחה שלה, שזכה לקבל ממנה מכתבים אישיים. הרבה לפני עידן הסלפי והפילטר והטיקטוק, היא כותבת לו על עצמאות רוחנית אמיתית, על ערך עצמי:"נוצרת בשביל להעניק אושר ובשביל לקבל אהבה קדושה כשרה", כותבת זלדה לנער, לקראת בר המצווה שלו. "ריבונו של עולם, שרק לא תטעה, בגלל תנאים חיצוניים, ותחשוב אחרת על עצמך. פעמים אני חושבת שהחטא הנורא והאפל ביותר של האדם הוא לחשוב רעות על עצמו (אני קוראת לזה להביט על עצמו 'בעיני השכנים' ולא בעיני האינסוף). ואין בזה ענווה כלל – כי אם רפיון ובריחה מבניין החיים, שהוא כמדומני אחד מיסודות היהדות. אהוב את האלוקי שבך ואת כישרונותיך, שהם טיפה ממקור הנצח. אני מאמינה בכוחותיך ובעתידך... החיים יכולים להיות וצריכים להיות יקרים ומפוארים".

אם הייתי מוצאת את הנערה הזו, הייתי מקריאה לה את המילים האלה.

בפרשת השבוע כתוב "ואהבת לרעך כמוך". עוד לפני שאנחנו אוהבים את הזולת, יש פה הנחת יסוד ברורה מאליה: שאדם אוהב את עצמו.

מה שלום הנשמה שלך?

השבוע הובא למנוחות הרב שלום ליפסקר זצ"ל בן ה-78, שליח חב"ד בפלורידה, מהיהודים המשפיעים בארצות הברית ובעולם היהודי כולו. מפעלי החינוך, התורה וההתנדבות שלו הגיעו לאורך השנים למאות אלפי יהודים, גם בישראל. הנה סיפור אחד קטן שסופר עליו אתמול:"לרב ליפסקר היה אכפת ממך, לא משנה מי אתה. הוא היה יכול לפגוש את נשיא ארצות הברית, ואז לפגוש עני שביקש ממנו צדקה – ולהתייחס לשניהם באותו כבוד בדיוק. זה בלט במיוחד עם אסירים, כי הוא הקים את ארגון 'אלף' שדאג לאסירים יהודיים, והוא כיבד אותם בדיוק כמו את מנכ"ל הבנק שישב איתו באותו בוקר. לכולם, באמת לכולם, הוא נתן את אותו יחס, כי כולם נבראו בצלם אלוקים. כי לכל אחד יש שליחות וחשיבות.

"הוא תמיד היה מביט בעיניו של האדם שמולו ושואל: 'מה שלומך?'. אבל זה היה 'מה שלומך' אמיתי, הרגשת שהוא באמת רצה לדעת. ולאחר מכן הוא היה שואל: 'ומה שלום הנשמה שלך?'. לא הייתה בכך שום צביעות, גם בפעם המאה. הוא באמת רצה לדעת מה שלום הנשמה שלך. יש אנשים ששינו את כל אורח חייהם לטובה, וזה התחיל רק בגלל שתי השאלות האלה".

מה שלומך, ומה שלום הנשמה שלך. מוזמנים לנסות וליישם. לזכרו.

צעד קטן לאדם... ועוד צעד קטן לאדם...

הפעם, לשם שינוי, מתפרסם פה ציור: מה שרואים פה זה מה שקורה לנו בימים אלה, בספירת העומר.

אנחנו סופרים כעת יום ועוד יום, שבעה שבועות, מיציאת מצרים בחג הפסח ועד לקבלת התורה בהר הסיני בחג השבועות.

כי בחיים צריך להתקדם לפעמים לאט, לטפס בהדרגה. לא תמיד אפשר לקפוץ מהר, בבת אחת. דברים יקרים וקדושים נבנים שלב אחרי שלב.

המקובלים מסבירים שבימי ספירת העומר אנחנו מתקנים שבע מידות, שבוע אחרי שבוע: חסד (יכולת הנתינה), גבורה (יכולת יצירת הגבולות), תפארת (היכולת לאזן בין שתי המידות הראשונות), נצח (מלשון ניצחון וגם נצחיות), הוד (היכולת להודות), יסוד (מחברת את כל העניינים הקודמים, וקשורה ביסוד ובבסיס הקיום שלנו), ומלכות (קשורה למלך העולם, וגם למלכותיות שלנו - ההתנהגות שלנו בפועל). אלה כמובן עניינים עמוקים יותר, אבל בימים אלה מתקדמים מדרגה אחרי מדרגה כדי לתקן את המידות ולהשתפר. כדי להגיע לחג שבועות ולהיות ראויים לקבל את התורה.

אתם מוזמנים להסתכל שוב בשני הסולמות, וגם לשתף עם מי שצריך תזכורת לכך שלפעמים דווקא כדי להגיע ליעד, צריך לטפס לאט, צעד אחר צעד. בהצלחה.

5 דברים לקראת שבת

1. בשבת הקרובה נקרא בתורה שתי פרשות: "אחרי מות" ו"קדושים", הפרשות השישית והשביעית בספר ויקרא.

2. בשתי הפרשות יחד מופיעות 79 (!) מצוות. יותר מעשירית מ-613 (תרי"ג) המצוות שבתורה. ובמה עוסקות המצוות? בכל תחומי החיים: בין אדם לחברו, בין אדם לאלוקים, חינוך, כלכלה, משפחה, עסקים, חגים ועוד ועוד.

3. בפרשה מופיעות גם מילים מפורסמות וחשובות: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'". את שתי המילים האחרונות בפסוק לא כולם מכירים, וחבל. האהבה בינינו נובעת מכך שה' ברא את כולנו, שיש בכולנו צלם אלוקים.
4. "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ", כך מתחילה פרשת קדושים. פרשנינו מסבירים שהפרשה מטילה עלינו אחריות: לקדש את העולם כולו, בכמה שיותר מצוות ומעשים טובים. הקדושה יכולה להופיע בכל תחומי חיינו, ואתם מוזמנים לחפש פוטנציאל כזה לקדושה סביבכם, גם הרגע.
5. נזכיר: ספירת העומר ממשיכה. היום 25 ימים לעומר. הגענו למחצית הדרך בין חג הפסח לחג השבועות.

שבת שלום.