סיפור קצר עם מוסר השכל לשולחן שבת: לחפש את הטוב

לאישה סינית מבוגרת היו 2 כדים גדולים. כל אחד תלוי על קצה מוט ארוך שהיא נשאה על צווארה.

לאחד הכדים היה סדק. הכד השני היה שלם ומושלם ותמיד סיפק מנה שלמה של מים.

בסיום הליכה ארוכה מהנהר עד לבית, הכד הסדוק הגיע מלא רק עד חציו.

כך במשך שנתיים תמימים. מידי יום הגיעה האישה הביתה עם כד וחצי מים בלבד.

מובן שהכד המושלם היה מאד גאה בעצמו ובהישגיו. הכד הסדוק המסכן התבייש במומו והרגיש אומלל על שהצליח לעשות רק חצי מתפקידו המיועד.

לאחר שנתיים של כישלון צרוב מבחינתו, יום אחד, ליד הנהר, פתח הכד את פיו ואמר לאשה: "אני מתבייש בעצמי בגלל שהסדק שבצידי גורם לדליפת מים ממני, כל הדרך לביתך".

הזקנה חייכה, "שמת לב, כד יקר, שישנם פרחים בצד שלך של השביל ואילו בצד של הכד השני יש רק שממה?"

אין זה בחינם. הייתי מודעת תמיד לחסרונך ועל כן זרעתי זרעי פרחים בצד שלך של השביל. כל יום כשאנו חוזרים מהנהר אתה משקה אותם!".

במשך שנתיים אני נהנית מהפרחים המרהיבים המקשטים את ביתי שאותם אני קוטפת מצד השביל. אילו לא היית בדיוק כפי שאתה, כל היופי הזה היה חסר מן העולם...

בנימה אישית,

לכל אחד מאתנו חסרון הייחודי שלו. חיינו המשותפים כל כך מעניינים וכדאיים, בזכות "הסדקים" שיש לכל אחד. צריך רק לקבל כל אדם כפי שהוא ולחפש בו את הטוב. אף אחד אינו מושלם, אפילו לא אנחנו עצמנו. חשוב כי לא נהיה כל כך שיפוטיים וביקורתיים כלפי האחר. בואו ננסה לראות את הטוב בזולתנו.

איך אפשר לראות טוב גם ברגעים קשים? הרב יגאל כהן בעצות מעשיות. צפו